פסק-דין בתיק א 33697/05

מבוא

בפניי תביעה כספיתע"ס 86,094 ש"ח, אשר הגיש מר מטלון אברהם (להלן: " התובע" ו/או " מר מטלון"), שהינו מנהל חשבונות במקצועו, כנגד חב' ב.ר.ק. סוכנות לביטוח בע"מ (להלן: " הנתבעת" ו/או " חב' ברק"), שבעלי מניותיה הינם מר אברהם קרן (להלן: " מר קרן") ומר שמואל גוטנטג (להלן: " מר גוטנטג"), בגין הפרת התחייבויותיה של הנתבעת, לתשלום שכ"ט, עבור שירותי הנהלת חשבונות שסיפק לה במשך 20 חודשים- מחודש מאי 2002 ועד דצמבר 2003.

רקע

החל משנת 1984, במשך כ-20 שנה, שימש מר מטלון כמנהל החשבונות של הנתבעת.

לצורך ביצוע תפקידו זה, ביצע מר מטלון פעולות שונות, הכוללות בין היתר, איסוף, מיון וקליטת כל הפעולות הכספיות, ביצוע התאמות במערכת הכספית, הכנת דוחות חודשיים, הכנת החומר לצורך הגשת דוחות שנתיים וכו'. 

לאורך שנות העבודה, חב' ברק הייתה משלמת למר מטלון את שכר טרחתו המוסכם, על בסיס חודשי קבוע, שעמד בפברואר 2002 על סך של 4,600 ש"ח כולל מע"מ (להלן: " הריטיינר"או " שכר הטרחה").

לטענת מר מטלון, במהלך שנת 2002 החלה הנתבעת לפגר בתשלום שכר טרחתו, אולם בשל יחסי העבודה הטובים בין הצדדים, המשיך מר מטלון בעבודתו השוטפת ונענה להבטחות חב' ברק כי התשלום יוסדר במהלך חודשי העבודה הבאים, והוסכם כי החל מחודש מאי שנת 2002, שכר הריטיינר יפחת ויעמוד על סך השווה ל-700$, דהיינו 3,100 ש"ח+ מע"מ.

לטענת מר מטלון, החל מחודש מאי 2002 ועד לחודש דצמבר 2003, החודש בו הפסיק מר מטלון ליתן את שירותיו לחב' ברק, לא שילמה חב' ברק למר מטלון את שכר טרחתו (3,883 ש"ח לחודש כולל מע"מ). כל פניותיו לתשלום נענו ב"לך ושוב", ומכאן התביעה דנא.

טענות הצדדים 

לטענת התובע,בין הצדדים מעולם לא נערך הסכם בכתב בנוגע לתנאי ההעסקה, ועלות שכר טרחתו החודשי של התובע נקבעה על ידי הצדדים בהסכמה.

עד חודש 4/02 שילמה הנתבעת לתובע את מלוא שכר טרחתו החודשי,, בסכום של 4,600 ש"ח כולל מע"מ.

בפגישה שנערכה בין התובע למר גוטנטג, במהלך חודש 8/02, הוסכם בין הצדדים כאמור, כי שכר הטרחה יופחת החל מחודש 5/02, ויעמוד ע"ס 700 $, אשר ערכם במטבע מקומי עמד לאותו יום ע"ס 3,100 ש"ח+ מע"מ.

במשך כל התקופה הנתבעת בתובענה זו- מחודש 5/02 ועד לחודש 12/03, עבד התובע ברציפות עבור הנתבעת והעניק לה את כל שירותי הנהלת החשבונות, וזאת על אף הלנת שכר הטרחה בה נקטה הנתבעת.

מר קרן הודה, כי התובע עבד בשנים 2002  ו- 2003 במלואן, ומוסיף וטוען התובע, כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר למשך התקופה הנתבעת, וכי במסמכים אשר נחתמו ע"י הנתבעת  באוגוסט  02 (נספח י"ב לתצהיר מר מטלון) וביום 7.3.04 (נספח י"ט לתצהיר מר מטלון), מודה הנתבעת בחוב כלפי התובע.

הנתבעת מעולם לא העבירה לתובע כל הסתייגות או הודעת ביטול לעניין התחייבויותיה, כמו גם לחתימה תחת לחץ, למעט מכתב אחד אותו שלח מר קרן בנובמבר 04- בו לא כפר בחבות הנתבעת, אלא העלה טענות בקשר לנזקים שנגרמו לנתבעת עקב הטיפול (נספח כ"א לתצהיר מר מטלון).

בניגוד לנטען ע"י הנתבעת, כי היה על התובע להגיע למשרדי הנתבעת "לפחות פעמיים בשבוע", הרי שלטענת התובע, לא נערך כל סיכום בכתב לעניין זה בין הצדדים. הנתבעת מעולם לא העלתה כל טענה באשר לימי או שעות העבודה, ועניין זה עלה לראשונה במכתבו הנ"ל של מר קרן אל התובע מיום 4.11.04.

עד למועד בו היה ברור לנתבעת, כי התובע הפסיק עבודתו (דהיינו בדצמבר 2003) אובמועד בו החל התובע במהלך משפטי (מכתב ב"כ התובע לנתבעת מיום 4.11.04, נספח כ' לתצהיר מר מטלון), הנתבעת מעולם לא טרחה להעיר לתובע או לדרוש פיצויים על הנזקים שנגרמו לה כביכול על ידו, בגין איחורים בהגשת דוחות שנתיים (למעט המכתב מנובמבר 04), זאת ועוד, התובע כלל לא הכין את הדוחות השנתיים, לא חתם עליהם ולא הגישם לשלטונות המס, אלא היה אמון על הכנת חומר הגלם שהועבר לרואה החשבון של הנתבעת וזה היה מכין את הדוחות, חותם עליהם ודואג להגישם.

המסמך שסומן כ- ת/1, שהינו מכתב מיום 9.10.03, שנערך ונחתם ע"י הנתבעת באמצעות מר קרן, אשר נשלח למשרד רואי החשבון של הנתבעת ובו טוענת הנתבעת כנגד רו"ח, כי סירב לקבל מסמכים הנוגעים  להכנת מאזן 2002, וזאת עד שהנתבעת תשלם את שכ"ט המגיע לו, מוכיח, כי אם גורם כלשהו עיכב הגשת דו"ח או מאזן, היה זה רואה החשבון של הנתבעת.

לעניין הטענה של "זקיפת הרכב", טוען התובע, כי יש לדחותה על הסף, היות והיא מהווה הרחבת חזית, והיא לא הוזכרה כלל בכתב ההגנה.

הנתבעת לא הוכיחה כי נגרמו לה נזקים ע"י התובע, וכן לא צירפה כל ראיה המצביעה על כך שהנתבעת שילמה בפועל ולו שקל אחד בגין קנס כלשהו.