פסק-דין בתיק א 33668/05

1.       לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים, אשר ארעה ביום 24.6.04. התאונה התרחשה עת החליק התובע, יליד 1972 בקטנוע מ.ר. 3756301 על הכביש. הקטנוע היה בזמנים הרלבנטים מבוטח על ידי הנתבעות (להלן: "הקטנוע"). התובע טוען כי עקב התאונה נחבל בגפיים ונגרמו לו נזקי גוף. (להלן: "התאונה").

2.       הנתבעת כפרה בעצם אירוע התאונה והתכחשה לשיעור הנכות ולגובה הנזק. הנתבעת טוענת כי גרסתו של התובע להתרחשות התאונה תמוהה ומוטלת בספק ולאור העובדה כי מדובר בעדות בעל דין יחיד יש לדחות התביעה. בנוסף טוענת כי אם יקבע כי אכן מדובר בתאונת דרכים אזי מדובר בתאונת עבודה ועל כן מכל סכום שייפסק יש לבצע ניכוי רעיוני של דמי הפגיעה שיכולים היו להשתלם על ידי המל"ל.

3.       כאמור המחלוקות בין הצדדים מתרכזות בנושאים הבאים:

א.      נסיבות התאונה ועצם התרחשותה.

ב.      הנכות הרפואית.

ג.        הנכות התפקודית.

ד.      ראשי הנזק.

שאלת החבות:

4.       התובע נחקר בבית המשפט בעניין אופן התרחשות התאונה בחקירתו ציין כי לאחר שסיים את עבודתו במוסך בסביבות השעה חמש נהג לכיוון הקניון ובדרך לשם החליק על הכביש (עמ' 14 ש' 16), התובע ציין כי אמנם במקום בו החליק היו רכבים רבים ואנשים אולם אין לו  עדים היות ולא חשב שהיה בכך צורך בהתבסס על העובדה כי לא פגע ברכב אחר אלא החליק בעצמו על הכביש. התובע אינו יודע כיצד ועל מה החליק  (עמ' 15). התובע פינה עצמו לבית החולים לאחר שחש בכאבים בגב (עמ' 16 ש' 4) באמצעות הקטנוע.

5.       התובע טוען כי התאונה אירעה בדרכו לקניות בקניון וללא זיקה לעבודה, התובע טוען כי כאשר היה בבית החולים ציין כי סיים את העבודה והיה בדרכו לקניות ואינו יודע מדוע נרשם בטופס המיון כי מדובר בתאונת עבודה. בסיכומיו טען ב"כ התובע כי התובע חזר על תצהירו גם בעדותו והיא לא נסתרה על כן יש לקבל גרסתו.

6.       מנגד טוענת הנתבעת כי התובע לא העיד עדים לתמיכה בגרסתו הגם שהתאונה התרחשה בשעה ומקום עמוסים. הנתבעת טוענת כי מעדותו של התובע עולה כי מדובר בנפילה של מה בכך אשר אינה עולה כדי תאונה, לגרסת התובע הוא החליק, קם ולאחר מכן המשיך בנסיעתו (הנתבעת מפנה לעמ' 15). התובע לא הסביר כיצד נפל ומה גרם לנפילתו. הנתבעת טוענת כי אין לתת בעדות התובע כל אמון מדובר בגרסת בעל דין יחיד ללא תמיכה ראייתית ממקור נפרד ועצמאי ועל כן יש לדחות התביעה.

7.       לחילופין טוענת הנתבעת כי אם בית המשפט יקבל גרסת התובע הרי שמדובר בתאונת עבודה כפי המצוין בטופס חדר המיון שכן הפקידה ניזונה מפיו. הנתבעת מציינת כי ישנן סתירות רבות בגרסתו של התובע כך למשל העובדה כי התאונה התרחשה בסמוך לשעה 17:20 במרחק קרוב מאד לבית החולים, יחד עם זאת ישנו פער של שעה בין שעת התאונה לבין שעת הקבלה במיון. כך גם בתצהירו התובע מתאר כי נסיעתו לקניון הייתה סטייה ממסלול הנסיעה הרגיל ואילו אחיו ציין כי בכל יום התובע נוסע בדרך אחרת.

דיון בשאלת החבות:

8.       אני קובע כי עלה בידי התובע להוכיח את עצם התרחשות התאונה שאינה תאונת עבודה, ולהלן נימוקיי:

א.      התובע הצהיר על כך וחזר על הדברים בעדותו. עדותו מקובלת עליי שכן לא נסתרה. עדותו משתלבת עם המסמכים שהוצגו ובהם טופס חדר המיון.

ב.      איני מקבל את טענת הנתבעת לפיה אין לקבל את גרסת התובע בהעדר עדים נוספים וזאת לאור אופי התאונה. התובע החליק עם קטנוע בלב כביש סואן, אמנם היו ודאי אנשים שראו את נפילתו אולם בסיטואציה זו ניתן להבין מדוע לא עלה בדעתו של התובע לגבות פרטים ושמות באמצע הכביש ולעסוק בפינויו מהמקום.

ג.        העובדה כי התובע העיד כי התאונה התרחשה בסמוך לשעה 17:20 ואילו קבלתו במיון איכילוב הייתה כעבור שעה אינה מעידה על סתירה דווקא, יכול והיו אנשים נוספים בחדר המיון ותחום של שעה אינו מהווה כסטייה של ממש מהזמן הסביר הגם שמקום התאונה היה קרוב לבית החולים.

ד.      התובע העיד כי סיפר לפקידה את מהלך דרכו עד לקרות התאונה, על פי עדותו נסע לקניון לאחר סיום עבודתו, אני מאמין לתובע שהפקידה כתבה "תאונת עבודה" על אף שאינה כזאת אך משום שבדיווח התאונה ציין כי נסע לאחר עבודתו, לפיכך עצם כתיבת המונח "תאונת עבודה, על ידי פקידת חדר המיון בטופס חדר המיון אינה מעידה כשלעצמה כי מדובר בכזו מבחינה משפטית.יתירה מזו, התובע צרף טופס מאת המוסד לביטוח לאומי (ת/2) לפיו תביעתו נדחתה ולא הוכרה כתאונת עבודה. 

ה.      באשר לסתירות הנוספות לכאורה שהציגה הנתבעת בסיכומיה אני סבור כי אינן משמעותיות ואינן מאיינות את הגדרת האירוע כתאונת דרכים.