פסק-דין בתיק א 33633/03

1.    התובעת, חברה העוסקת בייצור ושיווק גופי תאורה, הגישה נגד הנתבעים כתב תביעה על סך 36,817 ש"ח. הנתבעת 1 היא חברה אשר רכשה בעבר מוצרים מהתובעת והנתבעים 2 ו- 3 הם הבעלים של החברה ומנהליה. להלן תמצית כתב התביעה;

א.    התובעת הגישה נגד הנתבעים כתב תביעה קודם ביום 26.11.00 (ת.א. 117060/00), על סך 26,481 ש"ח, בגין אי תשלום על מוצרים שסופקו לנתבעת 1.

ב.    בעת דיון שהתקיים בתיק הקודם ביום 3.9.01, ביקשו הנתבעים להגיע להסדר עם התובעת, תוך שהתובעת מסכימה למחול על חלק מהסכומים המגיעים לה ולמחוק את התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 מאחר והנתבעים התחייבו לשלם את הכספים שנקבעו בהסכם.

להסכמת הצדדים ניתן תוקף של פסק-דין.

ג.     פסק הדין לא קויים והחוב הפסוק לא שולם. לתובעת הסתבר, כי הנתבעת חדלת פירעון ואין תועלת בפתיחת תיק הוצאה לפועל למימוש פסק-הדין.

ד.    לתובעת הסתבר, כי הנתבעים ביקשו את ההסדר, תוך הטעיית התובעת ובית המשפט ובהסתמך על המצג שהציגו, כי הנתבעת בעלת כושר פירעון ובכוונתם למלא אחר ההסכם, אשר קיבל תוקף של פסק-דין.

ה.    התובעת הסכימה למחוק את הנתבעים וכי פסק-הדין ינתן אך נגד הנתבעת 1 וזאת, לבקשת הנתבעים בהסתמך על המצג שהציגו והתחייבויותיהם של הנתבעים.

ו.     לנתבעים לא היתה מלכתחילה כוונה למלא אחר פסק-הדין וכל כוונתם היתה להונות את התובעת תוך ביצוע תרמית לגבי כוונותיה או יכולתה של הנתבעת 1 לשלם את הכספים, בהתאם לפסק-הדין.

ז.    בית המשפט מתבקש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים לשלם את חובות הנתבעת 1. זאת ועוד, הנתבעים חבים בחוב לתובעת אף מכוח התחייבויותיהם האישיות שניתנו לתובעת.

ח.    סכום התביעה - 36,817 ש"ח, מורכב מסכום התביעה הקודם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (31,304 ש"ח), שכ"ט עו"ד התובעת בתביעה הקודמת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, (4,695 ש"ח) והוצאות משפט שנשאה בהם התובעת בתיק הקודם (818 ש"ח).

2.    הנתבעים הגישו כתב הגנה, בו מוכחש האמור והנטען בכתב התביעה ונטענו הטענות הבאות:

א.    דין התביעה נגד הנתבעת 1 להדחות על הסף בשל מעשה בית-דין, שכן כבר ניתן נגדה פסק-דין ב- ת.א. 117060/00 ולא ניתן לתבוע פעמיים באותה עילה.

ב.    התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 הוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט, בשים לב לכך, שתביעה דומה או זהה הוגשה נגדם בעבר ונמחקה בהסכמה, שקיבלה תוקף של פסק-דין.

ג.     הנתבעים לא הטעו את בית המשפט ואינם חייבים לתובעת באופן אישי סכום כלשהו. הנתבעים מעולם לא הזמינו באופן אישי מוצרים מהתובעת ולא התחייבו באופן אישי כלפי התובעת לשלם עבור מוצרים שהזמינה ורכשה הנתבעת 1 וגם לא ערבו אישית לחובות הנתבעת 1 לתובעת.

3.    מטעם התובעת העיד מנהלה - מר ארמונד מויאל. מנגד העידו הנתבעים 2 ו- 3. העדים נחקרו על תצהיריהם וב"כ סיכמו את טענותיהם בכתב.

דיון

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובמסמכים שהוגשו, לאחר ששמעתי את חקירות העדים ושקלתי את טענות ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה, שיש לדחות את התביעה במלואה.

4.    נטל השכנוע לגבי כל הטענות העובדתיות המרכיבות את עילת התביעה מוטל על התובעת, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (י' קדמי, על הראיות (חלק שלישי, תשס"ד) עמ' 1505 ואילך). נטל הבאת הראיות, בתחילתו, מוטל אף הוא על התובעת (ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי, פ"ד כ"א(2) 358, 363) וכידוע, נטל זה הוא נטל כבד יותר כאשר נטענות טענות של תרמית, הונאה והטעיה מכוונת מראש של בית המשפט.

5.    עילת התביעה נגד הנתבעת 1 אינה ברורה. האם מבקשת התובעת ליחס לנתבעת את מעשיו, לכאורה, של הנתבע 2?. מכל מקום, ביום 3.9.01 ניתן נגד הנתבעת 1 פסק-דין בגין חובה לתובעת ולא ניתן לתבוע אותה שוב בגין אותו חוב (כל עוד לא נתבקש ביטולו של פסק-הדין הקודם והוא נשאר על כנו).

6.    במהלך הדיון (עמ' 7 לפרוטוקול) התברר, שהנתבע 3 לא היה נוכח בדיון בפני כבוד השופט עדי אזר ז"ל, ומאחר ומדובר בתביעה המבוססת על מצג שווא, הטעייה ותרמית, לא ניתן לייחס את המעשים הנטענים לנתבע 3 ואין נגדו כל עילה בתביעה זו.