פסק-דין בתיק א 33569/04

1.          מבוא:

בפניי תביעת התובע, יליד 29.11.61, לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים מיום 28.10.03, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: " החוק").

הצדדים נחלקו הן בעניין החבות, והן בעניין הנזק.

2.           חבות הנתבעת:

לטענת התובע, כאמור בכתב התביעה, בתאריך דלעיל, בסמוך לשעה 14:00, עת נהג ברכב מסוג סיטרואן מס. רישוי 16-433-43 (להלן: " הרכב"), אשר בוטח על ידי הנתבעת בפוליסת ביטוח חובה, אירעה תאונת דרכים חזיתית בכביש המוביל מן המושב חלמיש. ממקום האירוע הובהל לביה"ח תל השומר, שם טופל.

הנתבעת מצידה טענה, כי אין קשר בין התאונה למצבו הרפואי הנטען, שמבחינתה אינו נובע מן התאונה, כך באופן כללי בכתב הגנתה.

לשם הוכחת חבות הנתבעת, הגיש התובע תצהיר עדות ראשית (ת/4) ובו חזר על האמור בכתב התביעה למעשה, ואף צרף עותק מרישיון הרכב ותעודת הביטוח לאותו רכב. ברישיון הרכב מצוין שמו של אדם בשם מצסה גבריאל, בעוד תעודת הביטוח הינה על שם התובע. 2 מסמכים אלה     מתייחסים לאותו כלי רכב - סיטרואן שנת יצור 1998, בעל מספר רישוי 16-433-43, והינן בנות תוקף למועד קרות התאונה הנטענת, היינו 28.10.03.

כמו כן, צירף אישור משטרת ישראל מתאריך 2.12.03, ולפיו הרכב מעורב בתאונה והתיק המשטרתי מצוי בחקירה מתאריך 2.11.03.

בנוסף, צורף אישור המחלקה האורתופדית בביה"ח שיבא, המציין מועד אשפוז 28.10.03, כאשר סיבת האשפוז הינה תאונת דרכים, וסוג האשפוז הינו דחוף.

באותה תעודה, מצויין כי היה מעורב בתאונת דרכים חזיתית.

כאן המקום לציין, כי במסגרת האשפוז אובחן כי התובע סובל משבר ברגלו הימנית, עבר ניתוח בביה"ח, כמו כן עבר ניתוח נוסף ב-9.11.03, וב-26.11.03 שוחרר מן המחלקה האורתופדית בביה"ח למחלקת השיקום בביה"ח לוינשטיין, שם המשיך בטיפול חודשים ארוכים לאחר מכן.

בסיכומיו מציין ב"כ התובע, כי נזקי הגוף של התובע נובעים מהתאונה דנן, תוך הסתמכות על תעודת הביטוח ואישור המשטרה, וכן הסתמכות על קיומו של רשיון נהיגה בר תוקף, שהוגש במהלך דיון ההוכחות מיום 27.1.08 (ת/5), ולפיכך ראה קיומה של חבות לנתבעת.

הנתבעת מצידה בסיכומיה, מציינת כי למרות המצויין על גבי רישיון הרכב, היינו היותו של הרכב על שם מצסה גבריאל, התברר כי במהלך דיון ההוכחות כי הרכב שייך בפועל לאם התובע, ולא הועבר על שמה בשל קיום חוב (עמ' 17 לפרוטוקול), ובכך יש סתירה למסמך רשמי, ללא סיוע מטעם בעל הרכב הרשום או אם התובע שלא העידו.

כמו כן, לא צורפו כל תימוכין, כדוגמת חוזה, בין בעל הרכב הרשום לאם התובע, או דו"ח פינוי של אמבולנס ממקום האירוע, ממנו ניתן ללמוד אודות זהות הרכב המעורב, כמו גם לא צורף דו"ח שמאי או קבלות על תיקון הרכב, ולפיכך, אין לפני ביהמ"ש כל תימוכין, למעט דברי התובע, כי הרכב שבוטח על ידי הנתבעת הינו אמנם הרכב שהיה מעורב באותה תאונה.

לעניין אישור המשטרה, זה מהווה עדות מפי השמועה, לה התנגדה הנתבעת במהלך הדיון. הנתבעת הוסיפה כי, אין לראות בעובדת ביצוע תשלום תכוף לתובע, הכרה בחבות, שכן זה אירע עוד קודם למועד ההוכחות.

כבר עתה אומר, כי אין ספק בעיניי שהתובע נפגע בתאונת דרכים. אישור ביה"ח בטופס סיכום המחלה שצורף לתצהיר התובע, מלמד אודות כך באופן ברור.

לעניין עצם היות הרכב קשור לתאונת הדרכים, אמנם אין רישיון הרכב מציין את שם התובע או אמו, כבעליו, עם זאת, פוליסת הביטוח הוצאה לרכב זה על שם התובע, ובהיות רישום הרכב דקלרטיבי, להבדיל מקונסטיטוטיבי, אין בכך כדי להעיד על כך שהרכב אינו בבעלות התובע או אימו. מכל מקום, הרכב הספציפי הנטען היה מבוטח בביטוח חובה תקף במועד אותו ציין התובע, כמועד אירוע התאונה, ולכן אין כל נפקא מינא לטענת הנתבעת בעניין זה.

אשר להיות הרכב מעורב בתאונה בה עסקינן, אמנם לא צירף התובע את אישור מד"א כחלק מתצהירו, ואף אישור המשטרה מהווה לכאורה עדות מפי השמועה, אלא שהתובע נפגע בתאונה קשה. התיק מצוי בחקירת משטרה החל מה-2.11.03 - היינו כ-5 ימים לאחר האירוע, ולו לנתבעת השגות בדבר מעורבות הרכב בתאונה בה עסקינן, מעבר לאמירות התובע, אין ספק בעיניי, כי אלו היו נבחנות לעומקן הן על דרך צירוף תיק החקירה המשטרתי, והן על דרך צירוף דו"ח מד"א, שבוודאי לא נעלם מעיני הנתבעת.

לפיכך, אמנם לפתחו של התובע החובה להוכיח את היות כלי הרכב המבוטח על ידי הנתבעת מעורב בתאונה, אלא שהוא מוכיח זאת כראוי בתצהירו.