פסק-דין בתיק א 335/03

א.                 בפניי תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו מבקשת התובעת להצהיר כי הנתבע מס' 2 (להלן: " יאיר") הוא הבעלים הבלעדי של נכס מקרקעין המצוי ברח' שבדיה 99 בשכונת דניה שבחיפה, הידוע כגוש 12263 חלקה 299 תת חלקה 2 (להלן: "הנכס") והרשום על שמה של הנתבעת מס' 1 (להלן: " הנתבעת") בלשכת רישום המקרקעין.

לטענת התובעת נרכש הנכס על-ידי יאיר ותמורת רכישתו שולמה על-ידו, וביצוע הרישום על שם הנתבעת נעשה, כך נטען, במירמה ובחוסר תום-לב כדי למלט את רכושו של יאיר מנושיו.

התובעת מבקשת שבית-המשפט יקבע כי רישום הנכס על-שם הנתבעת בטל ומבוטל.

כמו כן, מבוקש במסגרת תביעה זו, להצהיר כי הזכויות בנכס מעוקלות ו/או ניתנות לעיקול לטובת התובעת בתיק הוצאה לפועל מס' 6-03-06336-01 בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב (להלן: "תיק ההוצאה לפועל"), שנפתח כנגד יאיר, וכי התובעת זכאית להיפרע מן הנכס לשם כיסוי חובו של יאיר.

ב.                 העובדות הצריכות לענין הינן אלה:

התובעת היא חברה העוסקת ביבוא ושיווק בדים ואריגי טקסטיל.

במסגרת ת"א 3733/02 בבית משפט השלום בהרצליה, הגישה התובעת ביום 6.11.2002 תביעה בסדר דין מקוצר כנגד יאיר וכנגד חברת אופנת קפה בע"מ (להלן: " אופנת קפה"), אותה ניהל יאיר.

בתביעה הנ"ל טענה התובעת כי אופנת קפה נותרה חייבת לה סכום של 521,760 ש"ח וזאת בגין רכישת סחורות.

עוד נטען בתביעה הנ"ל, כי יאיר ערב בערבות אישית לכל חובותיה של אופנת קפה, ועל כן יש לחייב אותו ואת אופנת קפה ביחד ולחוד לשלם לתובעת את סכום התביעה הנ"ל.

לאחר שיאיר ואופנת קפה לא הגישו בקשת רשות להתגונן, ניתן ביום 17.12.2002 פסק דין על-ידי כב' הרשמת ר. ב. ערקובי, המקבל את התביעה ומחייב את אופנת קפה ויאיר, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 527,760 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וכן שכ"ט עו"ד בסך 25,638 ש"ח בצירוף הוצאות המשפט.

לאחר שניתן פסק הדין, פתחה התובעת כנגד יאיר תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב וזאת לשם גביית הסכום שנפסק במסגרת פסק הדין הנ"ל (שהסתכם, לטענת התובעת, בסכום של 579,992 ש"ח נכון ליום הגשת התובענה הנדונה כאן).

ג.          הנתבעת שהיא אמו של יאיר, היא הבעלים הרשום של הנכס נשוא הדיון בלשכת רישום המקרקעין.

טענתה של התובעת בתביעה שבפניי היא שנכס המקרקעין נשוא התביעה נרכש על-ידי יאיר, ולא על-ידי הנתבעת, וכי רישום הנכס על שם הנתבעת, נעשה במרמה ובמטרה למלט את רכושו של יאיר מנושיו.

התובעת טוענת כי הראיות שהוגשו לבית המשפט מצביעות על דרך פעולה מתוכננת היטב שמטרתה ליצור חיץ בין איש עסקים מתוחכם לבין נושיו.

לטענת התובעת, יאיר הוא שהתגורר בנכס במהלך השנים, ואף שילם את המשכנתא בגינו.

התובעת שכרה את שירותיו של חוקר פרטי, אשר ניסה להתחקות אחר נתונים העשויים לשפוך אור על השאלה מיהו הבעלים האמיתי של הנכס.

התובעת טוענת כי הואיל והרישום על שם הנתבעת הוא מלאכותי ונועד לצורך מילוטו של הנכס מן הנושים, הרי שרישום הנכס על שמה של הנתבעת הינו בטל ומבוטל, וכי התובעת זכאית לרדת לנכס ולהיפרע ממנו לשם כיסוי חובותיו של יאיר כלפיה.

ד.      הנתבעת, מצידה, העלתה טענת סף, לפיה בהתאם לסעיף 125(א) של חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, רישום הנכס על שמה מהווה ראיה חותכת לתוכנו, וכי לתובעת אין כל מעמד וזכות שבדין לתקוף את הרישום, שכן מי שיכול לעשות כן הוא רק הטוען לבעלות על המקרקעין.

         לחלופין, טוענת הנתבעת כי אם מקור התביעה הוא בסעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, הרי שמידת ההוכחה הנדרשת לקבלת סעד לפי סעיף זה היא גבוהה, וכי התובעת לא עמדה בנטל זה. הנתבעת טוענת כי ההסדר בסעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, הוא מרחיק לכת והוא במהותו הרמת מסך מעבר לזכויות קנייניות רשומות.