פסק-דין בתיק א 33452/04

כללי

1.         תביעת פינוי ותביעה כספית.

השאלה שביסוד הסכסוך היא:

האם הנתבעים התגוררו בדירת התובע בשכירות חופשית בהתאם לחוזי שכירות שנחתמו בין הצדדים (כגרסת התובע) או האם הם הפכו לדיירים מוגנים בהתאם להסכם דיירות מוגנת מיום 3/4/95 (כטענת הנתבעים)?

רקע עובדתי

2.         התובע הינו החוכר לדורות מאת הקרן הקיימת לישראל של דירה בת ארבעה חדרים ברח' חובבי ציון 39/2 תל- אביב, הידועה כחלקה 57/2 בגוש 6906 (להלן : "הדירה").

התובע נרשם כחוכר לדורות של הדירה ביום 22/12/91 לאחר שרכש את הזכויות בה מבעליה הקודמים, אחותו של התובע ובעלה, אורה ואורי חלפון (להלן : "חלפון").

הואיל ובני הזוג חלפון היגרו לארה"ב, טיפל מר שלמה אברהם, אביהם של התובע ושל אורה חלפון (להלן: "המנוח")בעניינים הקשורים לדירה ולהשכרתה.

בתאריך 12/11/87 חתמו חלפון, באמצעות המנוח כמיופה כוחם, על הסכם שכירות בלתי מוגנת עם הנתבע, מר ציון מוטהד (להלן: "חוזה 87"). בהתאם לחוזה 87 הושכרה הדירה לנתבע בשכירות בלתי מוגנת למטרת מגורים לתקופה של שנה מיום 1/11/87 ועד 31/10/88.

בפועל, הנתבעים מחזיקים בדירה מיום 1/11/87 ועד היום, כאשר בין הצדדים פעורה תהום באשר למקור זכותם של הנתבעים להחזיק בדירה. בעוד שלטענת התובע הוארכה תקופת השכירות החופשית מזמן לזמן, הרי שלטענת הנתבעים, בתאריך 3/4/95 הם רכשו זכויות של דיירים מוגנים בדירה.

אין מחלוקת כי עד יולי 2000 שילמו הנתבעים לתובע דמי שכירות, ואולם הצדדים חלוקים בשאלת שיעור דמי השכירות ששולמו. התובע טוען כי שולמו דמי שכירות בהתאם לחוזי השכירות החופשית, ואילו הנתבעים טוענים כי שילמו דמי שכירות מוגנים.

עיקרי ההליכים המשפטיים

3.         תחילתה של פרשה זו, בתביעה בסדר דין מקוצר שהגיש התובע נגד הנתבעים. בכתב התביעה טען התובע, כי הנתבעים שכרו ממנו דירה בשכירות בלתי מוגנת, לתקופות שכירות שהוארכו מזמן לזמן, כאשר חוזה השכירות האחרון הוא מיום  1/11/98 (להלן: "חוזה 98"). התובע טען, כי הנתבעים אינם משלמים את דמי השכירות מאז יולי 2000 ועל כן עתר לפנותם מהדירה, תוך חיובם בתשלום עבור החודשים במהלכם לא שילמו דמי שכירות. במקביל להגשת התביעה, עתר התובע בבקשה להטלת עיקולים זמניים.

הנתבעים מצידם, הגישו בקשה נושאת כותרת: "בקשה בכתב למחיקת כותרת וגם למתן רשות להתגונן במידת הצורך וכן בקשה לבטול צו עיקול זמני" (להלן: "הבקשה").

בבקשתם טענו הנתבעים, כי חוזה השכירות מיום 1/11/98 הוא חוזה מזויף אשר לא נחתם על ידי הנתבע. כן טענו הנתבעים, כי הינם דיירים מוגנים בהתאם להסכם דיירות מוגנת מיום 3/4/95 אשר נחתם בינם לבין המנוח (להלן :"הסכם הדיירות המוגנת").

4.         במסגרת הדיון בבקשה הוגשו שלושה חוזי שכירות:

חוזה שכירות בלתי מוגנת מיום 1/11/98 , סומן מש/2 (המכונה לעיל: " חוזה 98")

חוזה שכירות בלתי מוגנת מיום 1/11/96 , סומן מש/3 (להלן:" חוזה 96")

חוזה שכירות בלתי מוגנת מיום 1/11/94 , סומן מש/4 (להלן:" חוזה 94")

חוזי השכירות נחזים להיות בחתימת התובע מחד ובחתימת הנתבע, מאידך ואולם הנתבע הכחיש את חתימתו. בין הצדדים הוסכם כי החוזים יועברו לבדיקת מומחה לכתב יד, אשר חוות דעתו תהא מכרעת. ההסכמה קיבלה תוקף של החלטה והחוזים הועברו לבדיקתו של מר יצחק חגג (להלן: "המומחה" או "מר חגג").

בחוות דעתו קבע המומחה, כי קיימת סבירות גבוהה ביותר(דרגה ראשונה) שהחתימות על שלשת החוזים לא נכתבו על ידי הנתבע (להלן : "חוות הדעת").

בהחלטה שניתנה בבר"ע 1134/05 נקבע, כי יותר לב"כ התובע לחקור את המומחה בחקירה נגדית, אך לא תותר לתובע להגיש חוות דעת מומחה מטעמו.

5.         התקיימו ארבע ישיבות הוכחות: