פסק-דין בתיק א 3343/04

1. מונחת בפני תובענת התובע לצו עשה, לפיו  יורה בית המשפט לנתבעת להעביר לידיו עותק מתיקו האישי המכיל מסמכים  הקשורים להערכת חיבור שהגיש לצורך קבלת תואר "דוקטור", לרבות חליפת המכתבים עם השופטים וכן עותק מן הפרוטוקולים המלאים של שתי הוועדות אשר דנו בפנייתו לחזור ולדון בציון בגין עבודת הדוקטורט שהגיש.

2. במהלך ישיבת קדם משפט, אשר התקיימה בפני, הסכימו הצדדים כי השאלה היחידה העומדת במחלוקת היא שאלת זכותו של התובע לקבל לידיו עותק מן הפרוטוקולים של הוועדות אשר דנו בבקשותיו לחזור ולדון בעבודת הדוקטורט והציון המגיע בגין עבודה זו, דהיינו בפרוטוקול הוועדה לתלמידי מחקר, בראשות פרופ' פריאל, מיום 16.5.04 ופרוטוקול וועדת החריגים, בראשות פרופ' נוימן, מיום 28.7.04.

התובע בתביעתו ביקש להצביע על סבירות גבוהה לפיה לא ניתן לו ציון "מעולה" לעבודת הדוקטורט בשל פגמים אשר נפלו אצל הנתבעת ועל כן ביקש לקבל לידיו עותק מן הפרוטוקולים האמורים.

מנגד, טענה הנתבעת כי יש לדחות את תביעתו של התובע על הסף מאחר וזה לא הצביע על מקור לזכותו לעיין בפרוטוקולים של דיוני הוועדות השונות באוניברסיטה וכי מקום שהסעד האמיתי אליו מכוון התובע הינו תיקון ציון עבודת הדוקטורט, יש לדחות את תביעתו על הסף מאחר והערכה או ציון לעבודה אינו נושא לדיון בבית משפט.

3. בטרם אבחן את הסוגיה העומדת במחלוקת יש לסקור תחילה את המסכת העובדתית, לה טען התובע בכתב תביעתו ובסיכומי טענותיו, מסכת עובדתית בה לא כפרה הנתבעת.

אין מחלוקת כי התובע הינו בעל תואר דוקטור לרפואה (M.D.) מאז שנת 1994. התובע התקבל ללימודיו, לקראת התואר דוקטור לפילוסופיה (Ph.D) בשנת 1994, במסגרת בית הספר על שם "קרייטמן" שבאוניברסיטת בן-גוריון, בבאר-שבע. במסגרת זו ערך התובע מחקר בנושא "השפעת לחץ גבוה על תפקוד הסינפסות בין קליפת המוח להיפוקמפוס". המנחה של התובע בעבודה זו היה פרופ' עמי גרוסמן. עם סיום המחקר הגיש התובע את חיבור הדוקטורט אשר הועבר לבדיקתם של שלושה שופטים. דוחות השופטים הוגשו לוועדה לתלמידי מחקר של הנתבעת ונמסרו לעיונו של המנחה. דוחות אלו, כמקובל בנתבעת, לא נמסרו לעיונו של התובע. - עד לכאן המוסכם.

הוסיף וטען התובע, בכתב תביעתו, כי אחד מן השופטים של עבודתו כתב כי: " אין ספק כי המחקר ראוי להתקבל כעבודת דוקטורט ללא כל תיקונים, בציון מעולה". וכי השופט השני כתב, לטענת התובע, כי מדובר ב: " first class thesis ".

לטענת התובע, בנסיבות אלו סבר המנחה שלו, פרופ' גרוסמן, שהתובע ראוי לכך שהתואר דוקטור לפילוסופיה יוענק לו בציון מעולה. לפיכך ועל מנת להסיר ספק ביקש הוא מדיקן בית הספר קרייטמן דאז, פרופ' רונן, שיבקש הבהרה מן השופט השני באשר לציון שהעניק לעבודת התובע. תשובתו של פרופ' רונן לפרופ' גרוסמן, לטענת התובע, היתה שהשופט לא אישר שנתן המלצה שכזו. בכך באו דברים לסיומם וכפועל יוצא מכך קיבל התובע את התואר ד"ר לפילוסופיה של המדעים ללא ציון.

אלא, שלטענת התובע, בחודש יולי 2003, בעודו מבצע עבודתו ב"מכון וויצמן" הבחין הוא באקראי בעבודת הגמר שלו המונחת על שולחנו של אחד התלמידים שם. כאשר ברר אצל אותו תלמיד פשר הימצאותה של עבודתו בידיו, השיב לו כי פרופ' סגל מסר לו את העבודה כעבודה לדוגמא. או אז, הסיק התובע כי פרופ' סגל הינו השופט השני, אשר העריך את עבודת הדוקטורט שלו, ולטענתו ברור מהיר הבהיר לו כי פרופ' סגל אכן המליץ על מתן הציון מעולה, אך איש לא פנה אליו בפועל כדי לקבל את אישורו להמלצה זו.

כאשר גילה את הדברים פנה התובע אל פרופ' פריאל, דיקן בית הספר קרייטמן, מחליפו של פרופ' רונן,  וביקש כי לתואר שקיבל ללא ציון יתווסף עתה בדיעבד, הציון מעולה. פרופ' פריאל העביר את הבקשה לוועדה לתלמידי מחקר אולם, הוועדה דחתה את הבקשה כשהיא מציינת במכתב הדחייה את הדברים הבאים: " הוועדה לתלמידי מחקר בישיבתה מיום 16.5.04 החליטה שאין מקום לשנות את החלטת הדיקן הקודם (פרופ' יגאל רונן) ולפיכך הוחלט לדחות את בקשתך להעניק לך את התואר 'ד"ר לפילוסופיה' בציון מעולה".

התובע לא אמר נואש ופנה לוועדת חריגים שברשות סגן רקטור האוניברסיטה, פרופ' לילי נויימן וגולל גם בפניה את טענתו. תשובתה של וועדת החריגים היתה דומה. ביום 28.7.04 כתבה לתובע פרופ' נויימן את הדברים הבאים: " לאחר בירור מעמיק בעניינך, החליטה וועדת החריגים, בישיבתה  מ-26.07.04, לדחות את בקשתך".

התובע התקשה להשלים עם התשובות הנדונות ופנה לייעוץ משפטי. לטענתו, ביום 22.8.04 פנתה באת כוחו לנתבעת בדרישה לעיין בפרוטוקולים של שתי הוועדות, הוועדה לתלמידי מחקר  וועדת החריגים, אותן וועדות אשר דחו את פניותיו של התובע. לטענתו, פנייתה זו נותרה ללא מענה.

טוען התובע כי יש להסיק מן המסכת העובדתית הנדונה כי שניים מתוך שלושת השופטים, אשר בדקו את עבודת הדוקטורט אותה הגיש, סברו כי העבודה מזכה אותו בציון "מעולה", כי איש לא פנה לקבל הבהרות מהשופט השני, שהתגלה בדיעבד כפרופ' סגל, באם הערכתו מזכה את התובע בציון מעולה, כי המידע שניתן לפרופ' גרוסמן על ידי פרופ' רונן לא היה מדויק וכי שתי הוועדות שדחו את בקשתו ולא נימקו את החלטותיהן מעלות את החשש כי נפלו פגמים הראויים לבדיקה ולבחינה מחדש וכי פגמים אלו מלמדים על קיומה של הסתברות גבוהה לכך שבעקבות הבדיקה והבחינה האמורה, תתברר זכאותו של התובע לציון "מעולה" לחיבור הדוקטורט שהגיש.

לפיכך, ולנוכח דברים אלו, דרש התובע בתביעתו לעיין בכל המסמכים הקשורים לדוחות הערכה שנכתבו על ידי השופטים אשר בדקו את חיבור הדוקטורט שהגיש וכן לעיין בפרוטוקולים של שתי הוועדות שדנו בעניינו אולם כאמור לעיל, מיקד את תביעתו לקבל לידיו את הפרוטוקולים של הוועדות אשר דנו בבקשותיו המאוחרות, הכול כמפורט לעיל.

4. מנגד טענה הנתבעת כי התובע לא הצביע על מקור לזכותו לעיין בפרוטוקולים של דיוני הוועדות השונות באוניברסיטה וכי בהעדר מקור לזכות לא קיימת כל חובה על האוניברסיטה להמציא לעיונו את אותם מסמכים. עוד טענה הנתבעת כי מקום שהסעד האמיתי אליו מכוון התובע הינו תיקון ציון שהוענק לעבודת הדוקטורט שלו ומקום שהערכה או ציון שניתנו לסטודנט, אינו בבחינת נושא לדיון בבית משפט, יש לדחות את תביעתו על הסף.

עוד לחילופין טענה הנתבעת לגופו של עניין, כי הפרוטוקולים של הוועדות האקדמיות באוניברסיטה, הינם חסויים בשל היותם דיונים פנימיים ובשל עיסוקם בחוות דעת אקדמיות וכי יש להעדיף את האינטרס האקדמי  והוא הותרת חיסיון על אותם מסמכים, באופן אשר יבטיח את עצמאות שיקול הדעת של הבוחנים.

אשר לפן העובדתי, אשר נטען בכתב התביעה, ובפרט ככל שהדברים נוגעים לטענת התובע בדבר ההערכה אשר נתנה לעבודתו על ידי הבוחן השני, ציינה ב"כ הנתבעת כי פן עובדתי זה לא הוכח, מאחר והדיון בתיק זה הצטמצם להכרעה בשאלה העקרונית בדבר זכותו של התובע לעיין במסמכי הוועדות של הנתבעת והתובע ויתר על הוכחת העובדות להן טען.

יחד עם זאת ולמען הזהירות, הסכימה הנתבעת להיצמד לעובדות שטען התובע בתביעתו והוסיפה כי על פי הפרקטיקה שנהגה בבית הספר ללימודי מחקר מתקדמים על שם קרייטמן, בעת בדיקת עבודתו של התובע, ציון מעולה הוענק רק למי שהציון הומלץ עבורו על ידי כל השופטים שבדקו את עבודתו, ולא היה די בהמלצתם של שניים.

זאת ועוד טענה הנתבעת כי לוועדה לתלמידי מחקר מוענק שיקול הדעת באם להעניק ציון מעולה גם במקרה בו כל השופטים ממליצים על ציון מעולה וכי העובדה כי לימודיו של התובע לתואר דוקטורט נמשכו עשר שנים, למשל, יכולה להוות שיקול דעת מספיק להימנעות הוועדה לתלמידי מחקר ממתן ציון מעולה בתואר.