פסק-דין בתיק א 33419/04

בפני תביעה שהוגשה כתביעה שטרית במסגרת בקשה לביצוע שטר בהוצל"פ ולאחר שניתנה בה הרשות להתגונן הדיון בה הועבר להליך של סדר דין מהיר.

לטענת הנתבע נמסר השיק נשוא המחלוקת לידי התובע ומשלא ניתנה תמורה בגינו ביטל את השיק.

לטענתו התביעה הוגשה יחד עם שני שיקים נוספים 6 שנים לאחר זמן פרעונו.

הנתבע טוען כי בשנת 1995 ניהל מו"מ עם מנהל החברה התובעת לרכישת סוכר שכן בזמנים הרלוונטים למסירת השיק החברה התובעת עסקה באריזות ושיווק סוכר, אורז וכיוצ"ב. (להלן: "הסחורה")

לטענתו, להבטחת התשלום עבור  הסחורה מסר הנתבע, מראש יש לומר, למנהל התובעת את השיק בשנת 1995. בסופו של יום התבטלה העסקה והנתבע לא קיבל את הסחורה שהוסכם עליה במו"מ.

לטענתו לא לקח את השיק חזרה שכן סמך על התובע שלא ייעשה שימוש ונתברר לו רק לאחרונה כי הגיש את השיק לביצוע בלשכת ההוצל"פ ללא כל עילה.

מנגד טוען התובע בתצהירו כי התובעת ניהלה קשרי מסחר עם חברה בשם א.ל.ג שיווק מזון בע"מ (להלן: "אלג") ומכרה לה סחורה בכמויות שונות.

לטענתו אלג הייתה משלמת בעבור הסחורה בשיקים דחויים וכי שיק זה ניתן לתובעת מאת חברת אלג שווק מזון כשיק החלפה בעבור שיק שחזר והקבלה בעבור שיק זה הוצאה אף היא לחברת אלג.

התביעה נוהלה בהליך של "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק, בתמצית כהוראת תקנה 214 טז' (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לרבות התיאור המובא לעיל.

דיון

לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים, בעדויות אשר הושמעו בפני ובסיכומי הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל כפי שיפורט להלן:  

יעקב קדמי בספרו "על הראיות" חלק שלישי, "הדין בראי הפסיקה" מהדורה משולבת ומעודכנת , תשמ"ד - 2003 עמוד 1506 ואילך כותב:

מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברויות, לזכותו של הנושא בנטל השכנוע: ל"ספק" כשלעצמו אין מקום במישור האזרחי; ואת מקומו תופסת "השקילות".
 
בהמשך נכתב:

"הקביעה מי מבעלי הדין נושא בנטל השכנוע נעשית על בסיסם של שני כללים יסודיים: האחד -"המוציא מחברו עליו הראיה" ויכול שיהא זה התובע ויכול שיהא זה הנתבע, הכל לפי העניין. והשני : דיני הראיות הולכים אחרי הדין המהותי; הן לעניין הוכחת יסודות העילה/ ההגנה והן לעניין הפרכתן של חזקות".

שתי הגרסאות שהוצגו בפני שונות בתכלית. הנתבע טען כי מסר את השיק לתובע וכי לא קבל סחורה תמורת השיק ומאידך טוען התובע כי את השיק קיבל מאת חברת אלג.

גרסתו של התובע עדיפה עלי מגרסתו של הנתבע שכן הייתה קוהרנטית ומגובה במסמכים. לא כך גרסתו של הנתבע אשר נמצאו בה מספר סטירות מהותיות שפגעו במהימנותו. הנתבע לא שכנעני בנכונות גרסתו וכי במקרה דנן נטל ההוכחה מוטל על כתפיו. התובע מחזיק ברשותו שיק שעליו חתום הנתבע וזה האחרון לא עמד בנטל המוטל עליו, להוכיח כי לא ניתנה תמורה עבור שיק זה.

בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 26/12/04 טען הנתבע:

"זו הייתה עיסקה ראשונה ואחרונה. הוא לא היה אדם אמין, לא רק אלי אלא לאחרים.

ואילו בהמשך נשאל: ש. "סמכת עליו?" ת. "כן".

הנתבע טען כי השיק היה בעבור סחורה שהזמין וכי לא נהג לעשות עם התובע עסקים (עמ' 10 לפרוטוקול). גרסתו זו תמוהה שכן לטענתו מסר את השיק לאדם שאינו מכיר ואשר זו הפעם הראשונה עימו הוא עושה עסקים. כמו כן גרסתו זו אינה משתלבת עם הלכי המסחר שכן טען כי מסר לו שיק ללא שקיבל קבלה בעבור השיק ואף ללא קבלת סחורה, דבר שאינו מקובל  במקומותינו.