פסק-דין בתיק א 33302/06

מבוא וטענות הצדדים

1.        לפניי תביעה לתשלום דמי שימוש בשירותי רדיו-טלפון-נייד של התובעת, בסך 23,507 ש"ח, בגין 4 חשבוניות שלא נפרעו, המתייחסות לתקופה מיום 21.7.04 עד יום 20.11.04 [נספח ג' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת].

2.        התובעת תבעה שלושה נתבעים. הנתבעת 1 כונתה בכתב התביעה "עמירד בע"מ, ח"פ 51-126317-0". אולם, מתדפיס רשם החברות [נספח ב' לתצהיר התובעת] עולה כי שמה הנכון של החברה שזה מספרה הוא "עמירד - שירותים והפצה בקירור בע"מ" (להלן: 'עמירד הישנה'). דא עקא, שעובר לתקופה הרלבנטית לחיובים הנדונים הועברה ההתקשרות לחברה שירשה את נכסיה והתחייבויותיה של עמירד הישנה, היא "עמירד (א.ב.) לוגיסטיקה והפצה בקירור בע"מ, ח"פ 51-317768-3" (להלן: 'עמירד החדשה'). בסיכומי הנתבע 3, פסקאות 3-6, מבואר היטב, על יסוד מסמכי התובעת, כי הנתבעת 1 הנכונה היא עמירד החדשה, שלא נתבעה בהליך שלפניי. מכל מקום, אין לתובעת כל עילה נגד עמירד הישנה, שחדלה להיות לקוחתה לפני היווצרות החיובים הנדונים.

3.        לאור האמור, אני מורה על תיקון שמה של הנתבעת 1 לשם שבכותרת. כמו כן, אני מבטל את פסק דיני נגד עמירד הישנה, שניתן בהיעדר הגנה, מיום 19.4.07. תחתיו, אני מורה על מחיקת התביעה נגד עמירד הישנה, מחוסר יריבות. אין באמור כדי לחסום את התובעת מלתבוע את עמירד החדשה, בהליך נפרד.

4.        הנתבע 2, מנהל ובעל מניות בעמירד החדשה, נתבע כמי שחתום על שטר החוב שצורף להסכם ההתקשרות הנדון. ניתן נגדו פסק דין חלקי על סכום השטר, בהיעדר הגנה, ביום 20.9.06.

5.        הנתבע 3, מנהל ובעל מניות הן בעמירד הישנה והן בעמירד חדשה, נתבע כמי שבמחדלו, בחוסר תום-לב ו/או ברשלנות, אפשר לנתבעת 1 להמשיך ולצרוך את שירותיה של התובעת באין תוחלת כי תפרע את מחירם.

6.        יוער, כבר בשלב זה, כי טעותה של התובעת בזיהוי הנתבעת 1 הנכונה גרמה גם לטעות בעילת התביעה נגד הנתבע 2. התובעת לא מצאה את שמו של הנתבע 2 בין מנהליה של הנתבעת 1 המקורית, ועל כן הניחה כי אין לה נגדו עילה זולת לפי שטר החוב. ברור כי לו הבינה התובעת שהנתבעת 1 הנכונה היא עמירד החדשה, הייתה למדה מתדפיס רשם החברות בעניינה כי הנתבע 2 אחראי-לכאורה למלוא חובה של הנתבעת 1, מאותם טעמים שבגינם תבעה התובעת את הנתבע 3 - שלכאורה מתקיימים בנתבע 2 אף בייתר-שאת, בשים לב למעורבותו העיקרית בעסקה הנדונה, כעולה ממסמכי ההתקשרות. זאת ועוד: לא מן הנמנע כי לו הייתה התובעת מצוידת בתובנה זו - כפי שראוי היה שתהיה, לו ערכה בדיקה נאותה של הנתונים לפני הגשת התביעה - הייתה מתמקדת בתביעה אישית נגד הנתבע 2, המעוול-העיקרי-לכאורה, ולא הייתה דוחקת עצמה בתביעה אישית נגד הנתבע 3, שנתבע בגין אי-מניעת-הנזק גרידא.

7.        הנתבע 3, היחיד שהתגונן, טען כי הודר ממעמדו כמנהל בחברה, ומיכולת אפקטיבית לפעול בעניינה, על ידי הנתבע 2 ומקורביו בעמירד החדשה. עוד טען כי, חרף היעדר חובה כלפי התובעת, אך מחשש שמא ערב אישית לחובות עמירד החדשה כלפי התובעת, פנה לתובעת מספר פעמים כדי להתריע באוזניה על ההפרה הצפויה של חיובי הנתבעת 1 כלפי התובעת, ולהפציר בה להפסיק את מתן השירותים לנתבעת 1. דא עקא, שנציגי התובעת לא הכירו בו כנציג מוסמך של הנתבעת 1, ולא אבו להתייחס לדבריו. רק ביום 23.9.04 הצליח לשכנע נציג של התובעת לרשום קריאה מפיו, היא הפנייה היחידה שנרשמה בכרטיס הלקוח של הנתבעת 1 [נספח ד' לתצהיר התובעת]. מכל מקום, לגרסת הנתבע 3 - הוא פנה לראשונה כבר בחודש יולי 2004 [פרוטוקול מיום 20.9.07, עמ'  7]; קרי: לפני הצטברותם של החיובים הנדונים.

8.        עוד טוען הנתבע 3 כי במועדים הרלבנטיים טרם ידע כי החיובים לא יכובדו. משנודע לו, ביום 18.8.04, כי הנתבע 2 מרוקן את החברה - פנה, למחרת היום, בבקשה דחופה למינוי מנהל מיוחד זמני וצו מניעה זמני [בשא 17712/04; צורפה כנספח א' לתצהיר עדות ראשית מאת הנתבע 3]. הנתבע 3 האמין שהסעד שיקבל מבית המשפט יאפשר לו להעלות את עמירד החדשה על דרך המלך. לו היה מצליח בכך, הנתבעת 1 הייתה עומדת בהתחייבויותיה, לרבות כלפי התובעת [סיכומי הנתבע 3, פסקה 12]. הנתבע 3 לא היה צריך לצפות שהסעד שיינתן יהיה בבחינת "מעט מדי, מאוחר מדי" [שם].

9.        הנתבע 3 מוסיף וטוען כי ממילא התובעת לא שעתה לאזהרתו; שהרי גם לאחר שהאזהרה נקלטה אצלה לגרסתה - ביום 23.9.04 - הוסיפה התובעת לספק שירותים לנתבעת 1 עוד כחודשיים, עד שנוכחה בעצמה בחדילת התשלומים. לפיכך אין קשר סיבתי בין מחדלו הנטען של הנתבע 3 מלהתריע על ההפרה הצפויה לבין נזקה של התובעת.

10.    עקב שינוי בסידור העבודה של בית המשפט, נוצר אצלי עומס עבודה חריג שגרר עיכוב בכתיבת פסק הדין. התנצלותי המערכתית לפני הצדדים.

דיון והכרעה

11.    הנתבע 3 נתבע אישית, בגין מחדלו האישי, חסר תום-הלב והרשלני כנטען, מלהתריע כלפי התובעת על חוסר התוחלת של פירעון חיוביה של חברה בניהולו. טענות ההגנה של הנתבע 3 הן, כאמור, כי התריע, כי לא היה חייב להתריע, וכי לא היה קשר סיבתי בין אי-ההתרעה (כנטען) לנזק. לפיכך אין נפקות, לעניין התביעה נגד הנתבע 3, לשאלה אם החיובים האמורים הם של עמירד הישנה או של עמירד החדשה.

12.    להדרתו של הנתבע 3 ממעמדו ומכוחותיו הניהולים בנתבעת 1 אין נפקות בענייננו, משום שכל טענת התובעת היא כי את שעלה בידיו לעשות, חרף זאת, ביום 23.9.04 (קרי: להודיע לתובעת על ההפרה הצפויה של חיובי הנתבעת 1) - היה עליו לעשות קודם לכן, בטרם עשתה הנתבעת 1 שימוש נוסף ורחב בשירותי התובעת.

13.    ככל שקיימת חובה להתריע - יש חובה לנקוט אמצעים סבירים כדי שההתרעה תהיה אפקטיבית. משנוכח הנתבע 3 כי נציגי התובעת אינם מקבלים ממנו קריאה טלפונית - היה ברור לו, מן הסתם, כי פנייתו לתובעת לא נקלטה וכאילו לא נעשתה. אין צריך לומר שללא רישומה לא ניתן יהיה להסתמך בעתיד על ביצועה. לפיכך היה עליו להמציא פנייה מתועדת לגורם בכיר יותר, ולהסביר מדוע ראוי לתובעת לשעות לאזהרתו. בהיעדר חובה להתריע, אין נפקות לשאלת ההתרעה בפועל. אולם אם וככל שקיימת חובה כאמור - יש לומר כי משהתובעת הביאה ראיה-לכאורה בדמותו של יומן הפניות שבו לא מתועדת פנייה לפני יום 23.9.04, ומשקיים קושי מובנה להוכיח אי-פנייה, דבר המכונן ציפייה כי הפונה ידאג לתעד את פנייתו, ומשהנתבע 3 לא עשה כן - לא ניתן לקבוע כי הנתבע 3 אמנם התריע לפני התובעת על ההפרה הצפויה לפני אותו מועד.

14.    לפני יום 18.8.04 היה לנתבע 3 יסוד לחשוד בנתבע 2 שהוא פוגע בזכויותיו של הנתבע 3 ביחס לנתבעת 1; אולם לא היה לנתבע 3 יסוד לחשוד כי הנתבעת 1, בניהולו של הנתבע 2, צפויה שלא לכבד את חיוביה כלפי צדדים שלישיים, כגון התובעת.

15.    מקובלת עליי טענת הנתבע 3 כי גם לאחר יום 18.8.08, וכל עוד לא נכזבה תוחלתו מבית המשפט, עדיין לא היה צריך לדעת שמזימתו של הנתבע 2 תצלח, וכי התובעת תהיה אחת מקורבנותיה. למעשה, יש לומר כי עצם הפנייה לבית המשפט, לצורך מינוי מנהל מיוחד אשר ידאג, בין השאר, לפירעון חיוביה של הנתבעת 1 לספקיה [עמ' 2 בבקשה, סעיפים ד' ו-ו'] - מהווה יותר ממאמץ סביר להבטיח את קיום חיוביה של הנתבעת 1. התנהלותו של הנתבע 3, אשר כחודש לאחר פנייתו לבית המשפט, ומשנכזבה תוחלתו לקבלת סעד אפקטיבי והוברר לו שהנתבעת 1 נסגרה, מיהר והודיע על כך מיידית לתובעת [רישום פנייה מיום 23.9.04, נספח ד' לתצהיר התובעת] - יהיו מניעיו לכך אשר יהיו - אינה תומכת בתזה של התובעת כאילו הנתבע 3 חדל מלהתריע כמצופה.

16.    מקובלת עליי גם טענת הנתבע 3 שלפיה התנהלותה של התובעת, באי-תגובתה המיידית להתרעת הנתבע 3, קטעה את הקשר הסיבתי בין מחדלו הנטען של הנתבע 3 לבין הנזק של המשך מתן שירותים ללקוח שאינו משלם. התנהלות זו מורה כי לא התרעת הנתבע 3, אלא עיתוייה של עצירת התשלומים בפועל, היא שהניעה את התובעת להפסיק את מתן השירותים.

17.    העולה מן המקובץ כי התובעת לא הוכיחה התנהלות חסרת-תום-לב ו/או רשלנית מצד הנתבע 3, במובן זה שידע שהנתבעת 1 לא תפרע את חיוביה ובכל זאת לא התריע לפני התובעת על כך בסמוך להתגבשות הידיעה, דבר שבעטיו התעכב ניתוק המכשירים הסלולאריים של התובעת שהיו בידי הנתבעת 1. על כן דין התביעה נגד הנתבע 3 להידחות.