פסק-דין בתיק א 33201/04

מבוא

1.         התובע, יליד 1979, נפגע בתאונת דרכים ביום 20.11.03 בעת שנסע ברכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2.

2.         התובע היה תלמיד כולל עובר לתאונה ולאחריה עבר לעסוק בתיווך מקרקעין.

3.         בתחילה הייתה שאלת החבות שנויה במחלוקת אלא שתוך כדי ניהול התיק חזרה בה הנתבעת 2 מהכחשת החבות ועל כן נותרה  במחלוקת שאלת גובה הנזק בלבד.

4.         הנתבעת 3 טוענת כי כלל לא ביטחה את הרכב במועד הנדון ועל כן דין התביעה נגדה להדחות.

הפגיעה והנכות

5.         ממקום התאונה הובא התובע לבי"ח רמב"ם שם נמצא כי הוא סובל משבר בשליש הדיסטלי בירך ימין אשר הצריך שחזור וקיבוע פנימי עם מסמר תוך לשדי. התובע עבר את הניתוח וכן טופל בחבלות השטחיות שעל גופו והשתחרר מבית החולים כשהוא מהלך עם הליכון ביום 27.11.03 לאחר 7 ימי אשפוז.

6.         כב' השופט שנהב, שדן בתיק זה בראשיתו, מינה את ד"ר קובי לידור כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. ד"ר לידור מצא כי כתוצאה מהפגיעה התחבר השבר עם קיצור של 2  ס"מ ופיתול של 10 מעלות סביב ציר האורך של עצם הירך. כמו כן מצא רגישות למישוש במקום החדרת המקבע הפנימי בחלק הקריבני חיצוני של הירך.

7.         את הנכות ראה המומחה להעמיד על:

10% נכות בשל חיבור גרוע של עצם הירך לפי סעיף 47 (2) (א) למבחני המל"ל;

5%   נכות בשל קיצור אותה העצם לפי סעיף 47 (5) (ב) למבחני המל"ל.

סה"כ נכות רפואית משוקללת - 14.5% נכות.

8.         המומחה ציין כי גם הוצאה מוצלחת של המקבע הפנימי לא ישנה את אחוזי הנכות. בתשובה לשאלות הבהרה השיב המומחה כי ראה לקבוע נכות בשיעור 5% בגין הקיצור של הרגל בהתאם למדריך של ההסתדרות הרפואית האמריקאית שמשמש אבן יסוד לקביעת נכויות במדינות רבות בעולם.

9.         המומחה לא נדרש לחקירה על חוות דעתו. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי קביעת הנכות בגין קיצור העצם הירך נעשתה בניגוד לאמור בתקנות. לטענת ב"כ הנתבעת הביטוי "עד שני ס"מ" מלמד כי רק מעל שני ס"מ של קיצור יש לזכות בנכות. אמנם ד"ר לידור לא נימק קביעתו על פי תקנות המל"ל אלא העדיף לפנות למדריך אמריקאי, אלא שבנסיבותיו של תיק זה ולאור אופי הנכות לא ראיתי לקבוע מסמרות. ראיתי ליתן לתובע ליהנות מן הספק באשר לפרשנות הנכונה שיש ליתן לתקנה 47 (5) למבחני המל"ל.

הנכות התפקודית

10.        התובע טוען כי כתוצאה מן התאונה והפגיעה הוא סובל מצליעה, מתקשה בהליכה ובעמידה ולאחר מספר דקות נדרש לשבת. כן הוא מתקשה בעליה וירידה במדרגות. לטענתו עניין זה בעל משמעות מיוחדת לאור עיסוקו דהיום של תיווך נדל"ן אשר מחייב אותו בהליכה, עמידה ואף טיפוס במדרגות כאשר הוא מבקש להציג ללקוחות נכסים שונים. מגבלות אלה לטענתו פוגעות בפוטנציאל ההשתכרות שלו במקצוע זה. ב"כ התובע מבקשת להביא בחשבון את השכר הממוצע במשק כבסיס השכר אליו יכול היה התובע להגיע וזאת בשל העובדה שבעת התאונה היה עדיין בחור צעיר בן 25 שנים.

11.        התובע ציין בעדותו כי עבודתו בתיווך נעשית הרבה בירושלים ולשם כך הוא נדרש לנסוע לשם מביתו באשדוד.

12.        יש לציין כי בעת התאונה שימש התובע כאברך בכולל וקיבל קצבה חודשית בגין לימודיו אלו בסך של 1,900 ש"ח לחודש. לאחר התאונה שב לתקופת מה לכולל והחל בחודש יוני 2004 החל לעבוד בהוראת עזר בישיבה בה למד והשתכר סך של כ - 3,400 ש"ח לחודש. בעבודה זו עבד התובע עד לחודש 9/05. לטענתו לאחר שהופסקה עבודתו בכולל, החל ללמוד את מקצוע התיווך לצורך קבלת רישיון מתווך. רישיון כאמור קיבל ב - 8.8.05 והחל לעבוד כמתווך החל מיום 18.9.05. התובע צירף קבלות שהוציא על דמי תיווך שגבה בעסקאות שביצע להוכחת שיעור השתכרותו בעיסוקו זה.

13.        הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח את שיעור השתכרותו מעבודת התיווך וכי אותן קבלות שהמציא מלמדות כי ממוצע המחזור שלו עומד על 3,910 ש"ח לחודש. שיעור מחזור זה לא  השתנה גם בהמשך. לטענת הנתבעת מתוך הכנסותיו של התובע יש לנכות הוצאות שהוא נדרש להן לצורך פרסום נסיעות וטלפונים, זאת בהתאם לעדותו בבית המשפט.