1. ביום 24.04.98 נחתם בין הצדדים הסכם מכר לפיו התובעת רכשה מהנתבעת 1 דירה הנמצאת ברח' יוהנה ז'בוטינקי 50 בבאר שבע (להלן: "
הדירה"). הנתבעים 2, 3 ו- 4 הינם השותפים בנתבעת 1.
2. התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה כספית על סך של 60,000 ש"ח [לצרכי אגרה בלבד], בקשר לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מרכישת הדירה, לפי הפירוט שלהלן:-
א. 88,525 ש"ח - עלות תיקון הליקויים.
ב. 2,000 ש"ח - עלות חווה"ד המומחה מטעם התובעת.
ג. 10,000 ש"ח - עגמת נפש, אי נוחות והעדר שימוש סביר בנכס.
ד. 5,000 ש"ח - שונות.
ה. 6,000 ש"ח - דיור חלופי, הוצאות העברה, ביטוח והפסד השתכרות.
לכתב התביעה צירפה התובעת את חוות דעתו של המומחה, המהנדס, מר
מיקי קרבצ'יק, לעניין ליקוי הבנייה, בה אמד את הליקויים בסך של 83,485.76 ש"ח (כולל מע"מ וכולל פיקוח הנדסי).
3. הנתבעים הגישו כתב הגנה והכחישו את מרבית הנזקים שנגרמו לתובעת.
הנתבעים העלו טענות שונות בכתב הגנתם, אשר חלקן נזנחו בסיכומים וטענתם העיקרית, כי הנתבעת מס' 1 תיקנה את כל הליקויים שנתגלו בדירת התובעת לשביעות רצונה של התובעת, וכי אין לחייב את הנתבעים בתיקון או בעלות יתר הליקויים, מכיוון שהתובעת לא נתנה לנתבעים הזדמנות לתקנם.
4. ביהמ"ש מינה את המומחה, מר
ירמיהו יעקבי, כמומחה מטעמו, לצורך בדיקת הליקויים הנטענים על ידי התובעת.
חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש נתקבלה בתיק ביהמ"ש
ביום 24.5.2006
. המומחה העריך את עלות ביצוע התיקונים בסך של 23,100 ש"ח [כולל מע"מ וכולל פיקוח הנדסי]. המומחה ציין בחוות דעתו, כי נתבקש ע"י התובעת לבחון טענות בעל פה בנוגע לליקויים נוספים, אשר לא נכללו בחוות דעת המומחה מטעמה, וציין עוד כי הינו בדיעה שאינו חייב לעסוק באלה, וכי עלותם הכוללת של ליקויים אלו מגיעה לסך של 800 ש"ח [סדק בתקרת מקלחת הורים, מעקה מרפסת השרות גבוה, מספר פנלים נופלים, נזילה מתחת לכיור].
5. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת, ומטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אברהם סויסה, מנהל בנתבעת מס' 1.
6. בדיון שהתקיים ביום 19.03.07 הגיעו בעלי הדין להסכמה, כי יקבע מועד להוכחות בו תיחקר התובעת חקירה נגדית, ולאחר מכן יוגשו סיכומים בכתב.
עוד הסכימו בעלי הדין כי המומחה מטעם ביהמ"ש לא יחקר על חוות דעתו וכי ויתור על חקירת המצהיר מטעם הנתבעים - לא יהווה הודאה בתוכנם של הדברים.
7. בדיון ההוכחות- נחקרה התובעת חקירה נגדית על גבי תצהיר עדותה הראשית, ובעלי הדין הגישו סיכומיהם בכתב, כל אחד לשיטתו הוא.
8. כבר בתחילת הדברים יש לציין, כי בעלי הדין אינם חולקים על מסקנותיו של המומחה מטעם ביהמ"ש ועל מעמדו המיוחד של המומחה מטעם ביהמ"ש.
בנוגע למעמדו המיוחד של המומחה מטעם ביהמ"ש, כבר נקבע בהלכה הפסוקה, כי:
"כפועל יוצא ממנויו של המומחה אין הצדדים צריכים להביא ראיות נוספות ולחקור עדים ובכך שכרם; מאידך גיסא מוגבלת כמובן יכולתם לערער על מסקנות המומחה. הצדדים רשאים לחקור את העד המומחה . . .והם אף רשאים לדרוש מן המומחה הבהרות בכתב על חוות דעתו . . .; אולם עדות מומחה נוספת תובא על ידי הצדדים רק ברשות בית המשפט מטעמים שירשמו (תקנה 130(ב) לתקנות). עקב ההגבלה על יכולתם של הצדדים להביא ראיות נוספות, מצטמצמת ממילא יכולתם לשכנע את בית המשפט בטעותו של המומחה, והיא מתמקדת בעיקר בטענות עיוניות לגבי נכונות מסקנותיו. טענות אלו חייבות למצוא ביטויין בחקירתו של העד, כי זו שיטת המבחן של הרציונליות של מסקנותיו" (ע"א 323/85 -
מדינת ישראל נ' אברהם אליהו מזרחי
, פ"ד לט (4), 185)
.
עולה מכאן, בהעדר חקירת המומחה, כי חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש נהנית ממעמד מיוחד, עד שהיא קובעת ומעצבת בדרך כלל את מסכת העובדות הרלבנטיות והמסקנות המקצועיות המתבקשות ממנה.