פסק-דין בתיק א 33101/03

זוהי תביעה לפינוי ולסילוק יד ממושכר אשר הושכר בשכירות חופשית, ולתשלום פיצויים מוסכמים בגין הפרת חוזה שכירות.

רקע עובדתי

1.         התובעים, בעל ואישה, הינם המחזיקים ובעלי הזכויות של חנות המצוייה ברח' מיכאלאנג'לו 39 ביפו, הידועה כחלקה 69/8 בגוש 7076 (להלן: " החנות").

            החנות הייתה מחולקת לשני חלקים, ימני ושמאלי, כאשר בינותם קיר ובו פתח מעבר בין שני חלקי החנות.

2.         הנתבע שכר את החנות מהתובעים על פי חוזה שכירות מיום 13/7/00 (להלן: " חוזה השכירות הראשון"), לתקופה של 12 חודש החל מיום 13/7/00 וכלה ביום 13/7/01.

            דמי השכירות נקבעו לסך של 250$ לחודש.

            בתאריך 2/7/01 נחתם חוזה שכירות נוסף, לפיו שכר הנתבע מהתובעים את החנות לתקופה נוספת המסתיימת ביום 13/7/02, תמורת תשלום דמי שכירות בסך 300$ לחודש (להלן: " חוזה השכירות השני" ו - " דמי השכירות" - בהתאמה).

            בהסכמת הצדדים, אשר לא הועלתה על הכתב, הוארכה השכירות למשך 6 חודשים, עד ליום 13/1/03 (להלן: " תקופת השכירות"), בתנאי חוזה השכירות השני.

3.         ביום 19/1/03 מסר הנתבע לתובעים את מפתחות החנות וקיבל לידיו חזרה את שטר הביטחון אשר הופקד בידי בא כוחם - דאז - של התובעים.

בפועל, פינה הנתבע אך את מחצית החנות בלבד, כאשר את מחציתה הימנית - אשר הכילה חדר שירותים, מקלחת וכיור, דוד מים חמים ומטבחון - הותיר הנתבע בחזקתו (להלן: " שטח התפיסה"). הנתבע סתם את הפתח אשר שימש למעבר בין שני חלקי החנות, ופרץ פתח בקיר חזית הבניין והתקין בו דלת, ממנו התאפשרה כניסה נפרדת לשטח התפיסה.

4.         פניותיהם של התובעים לנתבע בדרישה לסלק ידו משטח התפיסה ולהחזיר החזקה בו לידיהם , הושבו ריקם  - ומכאן התביעה.

            יצויין, כי תלונת התובעים למשטרה מיום 22/1/03 בגין הסגת גבולם לא טופלה על ידי זו האחרונה, מן הטעם שמדובר בסיכסוך אזרחי שעל בית המשפט המוסמך לענות בו.

העתירה ובקשת הרשות

5.         בתביעה שבכאן, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, עתרו התובעים לסילוק ידו של הנתבע משטח התפיסה ולחייבו בתשלום הפיצויים המוסכמים בגין האיחור בפינוי מלוא שטח החנות, העולים לסך השווה בש"ח ל-6,350 דולר, בערכי יום הגשת התביעה.

לטענת התובעים, הנתבע ביצע מעשה גזל של ממש עת פינה אך את מחצית שטח החנות, והותיר בחזקתו את שטח התפיסה.

            לשיטת התובעים, הנתבע מחזיק בשטח התפיסה כמסיג גבול, תוך הפרה בוטה של הוראות חוזה השכירות השני.

6.         בבקשת הרשות להתגונן (להלן: " הבר"ל") והתצהיר הנלווה לה, טען הנתבע כי אין ולא הייתה לתובעים מעולם זכות כלשהי בשטח התפיסה וכי הוא לא שכר שטח זה מהתובעים - כלל ועיקר.

            לגירסת הנתבע שטח התפיסה לא הוחזק על ידי התובעים עובר לחתימת חוזי השכירות וזה היה מוחזק על ידי בני משפחתו - מימים ימימה.

            לשיטת הנתבע, מאז שחר ילדותו הוא השתמש בשטח התפיסה כמקום לגידול כלביו וכמקום בילוי עם חבריו.

            עוד טען הנתבע כי הוא השקיע במקום סכומי כסף לא מבוטלים, עת זה שימש אותו כמשרד לחברת אבטחה, כאשר עיקר השקעותיו היו בהתקנת אינסטלציה, ריצוף, כלים סניטריים ועוד.