פסק-דין בתיק א 33071/03

א)         כללי וטענות הצדדים

זו תביעה שתחילתה בבקשה לביצוע 20 שיקים בהוצאה לפועל, המשוכים מחשבונות הנתבעת בבנק הפועלים ובבנק הבינלאומי, לפקודת התובעת והנחזים להיות בחתימת הנתבעת. סך קרן השיקים הנו 279,361 ש"ח, וזמן פירעונם מ-23/11/01 עד 18/9/02. סכום החוב בהוצאה לפועל כיום 695,538 ש"ח. השיקים חזרו כולם מן הבנקים הנמשכים בציון "מוגבל".

הנתבעת טענה בהתנגדות, שמעולם לא משכה את השיקים, חתימתה זויפה ומעולם לא הסמיכה איש למשוך השיקים, או לחתום בשמה ובמקומה. לטענתה, זכות החתימה בחשבונות הנושאים את שמה, והמנוהלים בבנקים הנמשכים - שלה בלבד.

לאחר שניתנת לנתבעת רשות להגן ועל פי חוות דעת מומחה שמונה, שקבע שהשיקים נחתמו כולם על ידי בעלה של הנתבעת - אהרן הלוי (להלן: "אהרן"), הוריתי בהחלטת יום 30/10/03, לדחות את בקשת הביצוע כנגד הנתבעת בקשר לעילה השטרית של חבות מכוח חתימתה על השיקים כמושכת, והתרתי הגשת תביעה מתוקנת.

התובעת הגישה תביעה מתוקנת, ובה טוענת שהשיקים נשוא הדיון ניתנו לה בגין חובות של מאות אלפי ש"ח, של אהרן לתובעת שנבעו ממעילתו בכספי התובעת במסגרת עבודתו כמנהל בסניף התובעת בחיפה. התובעת טוענת כי חלק מהשיקים נמשכו מחשבונותיה של הנתבעת, כמפורט בסע' 16-17 לתביעה, וחלקם נמשכו מחשבונו של אהרן. נטען כי חלק מסוים מהשיקים שנמשכו מחשבונות הנתבעת לפקודת התובעת, נפרעו חרף חתימת אהרן עליהם, וללא חתימת הנתבעת, סה"כ 20 שיקים בסכום קרן של 138,460 ש"ח. לשיטת התובעת, הנתבעים חבים, ביחד ולחוד, לשלם את השיקים מכוח מסירתם בהסכמת הנתבעת, ובהרשאתה כבעלת החשבונות, לכך שאהרן יחתום על השיקים. נטען למצג שווא רשלני על ידי הנתבעת, ולהטעיה, לפיהם השיקים נמשכו על ידה ו/או בהרשאתה, כך שיגרום לתובעת להאמין שהשיקים יפרעו. כן נטען, שהנתבעת לא פעלה באופן סביר להקטנת נזקי התובעת.

בפתח דבריה, טוענת הנתבעת בכתב ההגנה המתוקן, כי דין התביעה להידחות בשל מעשה בית-דין ו/או השתק פלוגתא, היות ושאלת חתימתה כמושכת השיקים הוכרעה על ידי בית-המשפט בהסתמך על חוות דעת מומחה. לגופם של דברים, הנתבעת מכחישה כל הנטען בתביעה המתוקנת, וחוזרת על עיקר טענותיה בהתנגדות, לפיהן, לא מסרה מעולם שיקים לתובעת, לא חבה לא מאומה ולא היה לה כל קשר עם התובעת. נטען, שהתובעת מחזיקה בשיקים שלא כדין, בידיעה שהם לא נמשכו על ידי הנתבעת, לא נחתמו על ידה או ברשותה, או בהסכמתה. לגבי חלק מהשיקים שנפרעו, לכאורה, שלא בחתימתה, נטען שהבנק הנמשך פעל שלא כדין, ומבלי להתייעץ עמה.

נגד אהרן ניתן ביום 21/10/04 פס"ד בהעדר הגנה, והתקיים בתיק דיון לגופו בקשר לחבות הנתבעת. בזמנו ניתן צו לסיכומים שלא קוים על ידי הנתבעת, ניתן נגדה פסק-דין בהעדר, שבוטל כנגד תשלום הוצאות, התקבלו סיכומים לתיק, וכן הוגשה תשובה להם מטעם התובעת.

ב)         דיון והכרעה

העידו בפני מנהל התובעת מר אורן דואניס, הנתבעת בעצמה ובעלה מר אהרן לוי (הנת' 2).

מן הדיון עולה בבירור שלתובעת אין היכרות עם הנתבעת, לרבות כל קשר מסחרי, ושהנתבעת לא מסרה לה שיקים (עמ' 4), אלא שאהרן הוציא, חתם ומסר את השיקים לידי התובעת לכיסוי חובותיו. כן עולה, שהחשבון בבנק הבינלאומי נפתח על שם הנתבעת, על מנת לאפשר לאהרן, שהיה מוגבל באמצעים, בזמנו, ושמשכורתו הופקדה לחשבון זה של הנתבעת, למשוך כספים כנגד הפקדת שיק עצמי של הנתבעת ומתוך רצונה של הנתבעת לעזור לו, וליצור עבורו נגישות קלה לבנק שבקרבתו עבד.

השאלה שבמחלוקת היא האם אהרן פעל בקשר לשיקים נשוא הדיון כאן כמורשה של הנתבעת וחתימתו מחייבת אותה כמי שפעל בהרשאתה, האם הנתבעת מנועה לטעון טענת זיוף, או העדר הרשאה בנסיבות כאן. האם התובעת הציגה מצגי שווא רשלניים ו/או הטעתה את התובעת, והאם קיימת חבות מכוח הלכת השיתוף (עניין לגביו נטען להרחבת חזית אסורה).

התובעת ביקשה להראות בדיון, ואף ציינה בסיכומיה, כי הנתבעת ידעה אודות פעולותיו של אהרן, עת משך שיקים מחשבונותיה, ולא נקטה בשום פעולה נדרשת, לרבות הגשת תלונה במשטרה. כן נטען לעניין דרך ניהול העסק של צימרים, והמעקב אחר דפי חשבון הבנק של העסק - בבנק הפועלים, ממנו נמשכו השיקים, ולדרך קבלת הדואר ובו פירוט תנועות בחשבון ואינפורמציה לגביו, הנתבעת עמדה על גרסתה שלמעשה בעלה (אהרן) גנב, נטל ללא רשותה פנקסי שיקים, ומסר שיקים לתובעת ללא ידיעתה והרשאתה התחילית ו/או שבדיעבד.

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, אני מחליט לדחות את התביעה, שכן לא הוכחה בפני  באופן מספק וכנדרש על פי מאזן הסתברות אזרחי, שום עילה מן העילות בגינן נתבעת הנתבעת בכתב התביעה המתוקן, ואף לא בעילת שיתוף החובות עם בעלה. לטעמי אין בעדות נציג התובעת, בפרט, ומכלל העדויות שנשמעו בפני, לבסס חבות אישית של הנתבעת, ובהעדר חתימתה על השיקים נשוא הדיון.

נקודת המוצא הנה שאין חבות בגין שטר וללא חתימה, ומי שטוען אחרת, כמו התובעת כאן, עליה הנטל בעניין. לא ראיתי שבנסיבות כאן, חלה ביחס לנתבעת מניעות או השתק מלכפור בחתימה וחרף פירעון 20 שיקים קודמים, שנמסרו ונחתמו באותה מתכונת, ולא ראיתי או שוכנעתי בקיום הרשאה מלכתחילה ו/או בדיעבד ו/או מצג שווא רשלני ו/או הטעייה, שתוצאתה חבות הנתבעת בהעדר חתימה. לא הובאו בפני ראיות מספקות לצורך קביעה כאמור.

איני מקבל את טענתה של התובעת שהשיקים הוצאו ונמסרו בידיעת ובהרשאת הנתבעת, הואיל והנתבעת ואהרן נשואים וגרים יחדיו, שכן עניין ההרשאה לא הוכח, תיאוריה של הנתבעת בנוגע לנסיבות מתן השיקים ולקיחתם ללא רשות על ידי בעלה, לא נסתרה. העובדה שמדובר בבני זוג, המתגוררים יחדיו ומנהלים משק בית משותף - עדיין אין בה, כשלעצמה, כדי ללמד על מתן הרשאה גורפת לאהרן, לחתום בשמה של הנתבעת ככל העולה על רוחו, על שיקים בסכומים של מאות אלפי שקלים, ובגין חובות של אהרן לתובעת ונובעים מהסתבכותו הכספית עקב הימורים.

גם, לו, אכן הייתה מוכחת הרשאה כללית בקשר לפעילות בחשבון, בין בני הזוג, עניין שכאמור לא הוכח, עדיין אין זה המקרה לחייב את הנתבעת בהעדר חתימתה, שכן הגם שמדובר בצדדים קרובים וקיימת אפשרות לפנות למקורות פרשנות חיצוניים לשיקים, עדיין הבירור הראשון צריך להיעשות לפי זהות החותם כעולה מן השיקים, וכאן ברור שלא נעשה, שהשיקים נמסרו ונחתמו על ידי בעלה של הנתבעת ובשמו שלו. אין מדובר בשיקים שקיבל צד ג' מרוחק, מן הקשורים לעסקת היסוד עצמה, ושבגינה נמסרו השיקים.

לא נטען או הוכח עובדתית שלפני קבלת השיקים נשוא הדיון, יצרה הנתבעת מצג שיש בו ללמד על הכרתה בחבותה על פי השיקים שאינם בחתימתה, ובאופן המונע ממנה לטעון כיום כנגד החתימה והחבות כאן, ראה זוסמן דיני שטרות מהדורה שישית ס' 202 בעמ' 255:

"אבל ראובן שהלך אל שמעון והראה לו אותו שטר בטרם יסכים לקחת אותו, והוא קיבל אותה תשובה, ובהאמינו כי שמעון חתום על המסמך נטל את השטר ושילם תמורתו, ראובן יכול להשתיק כפירתו של שמעון באמיתות החתימה."

מעיון בשיקים עולה שבשיקים ישנם שתי סוגי חתימות, חתימה זהה לאלו המשוכים על הבנק הבינלאומי, וחתימה אחרת לאלו המשוכים מבנק הפועלים. המומחה בצלאל בחוות דעתו קובע כי קבוצת השיקים מן הבנק הבינלאומי נחתמה בחתימותיו הרגילות של אהרן.

לטעמי סביר להניח, שהתובעת אצלה אהרון היה מועסק 10 שנים קודם לכן בתפקיד בכיר, ידעה שמדובר בחתימה אישית שלו, ומכאן שגם אם מדובר בשלוח החותם את שמו, ופועל בגדר הרשאתו, כפי גרסת התובעת, עדיין אין בחתימתו לחייב את השולח - הנתבעת, וראה לעניין זה בע"א 1286/90 בנק הפועלים נ' ורד הלבשה , וכן זוסמן לעיל בעמ' 44: