פסק-דין בתיק א 33063/05

פסק דין זה ניתן בהמשך לדיון שהתקיים במעמד הצדדים בו הושמעו סיכומים בעל-פה, במסגרת תביעה שטרית שהגישה התובעת נגד הנתבע בגין שיק מספר 2700208 ע"ס 2,400 ש"ח מיום 8/4/99.

במהלך הדיון בהתנגדות החליט בית המשפט ליתן לנתבע, שלא היה מיוצג על-ידי עו"ד, רשות להתגונן, ובקדם המשפט נקבע כי התצהיר שהגיש הנתבע בתמיכה לכתב ההתנגדות ישמש ככתב הגנה בתיק וכן כתצהיר עדות ראשית מטעמו.

בתצהיר שהוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות הצהיר הנתבע כי השיק נשוא הבקשה נמסר לתובעת במסגרת עסקה של הנפקת אלבום תמונות לצורך דוגמנות עבור בנו של הנתבע, שהיה קטין. הוצהר שהשיק נמסר כפיקדון, כפי שנכתב בהסכם, כאשר הנתבע מסר שיודיע תוך 7 ימים אם הוא מבטל את העסקה. עוד הצהיר הנתבע כי יום לאחר ביצוע העסקה אכן סוכם עם נציג התובעת  שהשיק יבוטל וכן הוצהר שהנתבע לא קיבל כל תמורה בגין השיק.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של הגב' חני שני, בו הצהירה כדלקמן:

1. הנה מנהלת התובעת ומוסמכת לתת את התצהיר בשמה.
2. ביום 8/4/99 הגיע בנו של הנתבע, מר צחי אברהם, יחד עם הנתבע לסטודיו של התובעת, וביקש שהתובעת תכין עבורו אלבום תמונות דיגיטלי המכונה "דיסקט", על-מנת לשווקו לגורמים המעוניינים.

3. עלות הכנת הדיסקט הינה 2,400 ש"ח.
4. הנתבע חתם על הסכם וכן משך שיק כביטחון לתשלום, והבטיח כי למחרת יגיע עם כרטיס האשראי וישלם באמצעותו תמורת את ההסכם ב- 8 תשלומים.
5. מייד לאחר חתימת ההסכם נערכה לבנו של התובע סדרת צילומים בסטודיו והוכן עבורו דיסקט שמספרו מופיע בגב השיק.
6. כיוון שהצילומים והכנת הדיסקט בוצעו במקום, נמחק סעיף 7 להסכם המאפשר ביטולו תוך 24 שעות מחתימתו, תמורת תשלום של 15% מהתמורה.
7. אף אם נרשמה המילה "לבטל" על-גבי ההסכם על-ידי עובד של התובעת, דבר אשר לא נראה למצהירה כסביר, אזי הכוונה הייתה לביטול ההפניה לסוכנויות וללקוחות הנתבעת, ולא ביטול ההסכם או התשלום.

במהלך הדיון נחקרו המצהירים בחקירה נגדית, ובסיומו סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

דיון

לאחר עיון בממצאים שבפני ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי דין התובענה להדחות.

הנתבע הצהיר כי סיכם עם נציגת המשיבה יום לאחר חתימת ההסכם שהשיק יבוטל והדגיש כי לא קיבל כל תמורה בגין השיק. התובעת לא הצליחה לסתור גרסה זו במהלך חקירתו הנגדית, שכן הנתבע חזר על האמור בתצהירו, ואף הכחיש כי הוא זה שחתם ליד המחיקה של סעיף 7 - אותו סעיף שמאפשר ביטול של ההסכם תוך 24 שעות.

אמנם התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, אולם אין בתצהיר זה כדי לסתור את האמור בתצהירו של הנתבע, שכן לא הוצהר באופן מפורש כי הדיסקט אכן נמסר לנתבע. כל שהצהירה הגב' שי הוא שהוכן דיסקט שמספרו צוין בגב השיק. כמו-כן הצהירה כי איננה יודעת מי רשם את המילה "לבטל" על גבי ההסכם, אלא רק חוותה דעתה שככל הנראה לא מדובר בעובדת של התובעת. יתרה מזאת, הגב' שי לא ציינה כי היא יודעת את העובדות הרשומות בתצהירה מידיעה אישית, ולאור עדותה בבית המשפט, נראה כי האמור בתצהיר נכתב על-פי מיטב ידיעתה, בהסתמך על הנהלים שהיו מקובלים אצל התובעת. כך למשל, העידה הגב' שי כי:

"היו אמורים לאפר את הילד, לצלם את התמונות, לסרוק אותן במחשב מיוחד ולהפיק דיסקט מיוחד. אם לא קיבלת - זה היה מבחירה שלך".

כמו-כן הודתה הגב' שי בעדותה כי ייתכן שהמילה "לבטל" נרשמה על-ידי אחד מעובדי התובעת.

יצוין שלא הוגשו לבית המשפט תצהירים של אותם עובדים אשר טיפלו בנתבע באופן אישי,
על-מנת לנסות ולסתור את הטענה כי לא נמסר לו דבר. זאת ועוד, התובעת אף לא טרחה להציג לבית המשפט העתק של הקבצים בדיסקט שהוכן או של התמונות שצולמו לטענתה של התובעת, כאשר הגב' שי העידה לעניין זה: