פסק-דין בתיק א 33009/06

מבוא וטענות הצדדים

1.        לפניי 2 תובענות שטריות, שהדיון בהן אוחד, על 3 שטרי חוב שסכומם הנקוב עולה לסך כולל של 280,000 ש"ח, אשר נמסרו לביטחון בקשר עם הלוואות ו/או ניכיון שיקים שהנתבע 1 לווה וניכה אצל התובע.

2.        לפי הסכמה דיונית מיום 22.5.06, הנתבע 2 צורף כחייב נוסף בגין שטרות אלה.

3.        התובע טוען כי כל שטר נעשה בהקשר של הסכם הלוואה, להבטחת פירעונה.

4.        הנתבעים, לאחר שחזרו בהם מטענת הזיוף, טוענים כי החוב האמיתי קטן מסכום השטרות. זאת הן משום שההסכם השלישי [ת/6] מגלם את החוב, הכולל ריבית, בגין הלוואות עבר, ואינו מגלם הלוואה נוספת; והן משום שהנתבע 1 פרע לתובע סכומים ניכרים בגין החוב.

5.        התובע עומד על דעתו כי ניתנו 3 הלוואות שונות. נפרעו סכומים קטנים על חשבון הריבית בלבד, והעברות כספיות אחרות שהנתבעים טוענים להן נעשו בגדרן של עסקאות ניכיון בלתי רלבנטיות, או חוללו באי-פירעון. לפיכך החוב אף גבוה מסכום השטרות.

דיון והכרעה

6.        ככלל אומר כי טיעוני התובע בסיכומיו מקובלים עליי. התובע עמד בחקירה נגדית ממושכת, לא מצאתי שגרסתו נסדקה במהלכה. התובע הציג תיעוד מסודר של התנהלותו הכספית מול הנתבעים, ותיעוד זה תומך בגרסתו.

7.        לעומתו, עליי לומר כי מהימנותם של הנתבעים נפגמה נוכח טענת הסרק שהעלו, ושממנה חזרו, בדבר זיוף חתימתם על חלק מן השטרות הנדונים. הם לא הציגו תיעוד כספי מסודר על התנהלותם מול התובע. גרסתם מתיימרת להסתמך על טיעונים שונים שהובאו בסיכומים מטעמם, אולם מצאתי בסיכומי התובע מענה משכנע לכל הטיעונים הללו.

8.        הנתבע 1 אישר, בקירוב, את סכום החוב הנטען על ידי התובע [תצהיר עדות ראשית מאת הנתבע 1, סעיף 3]. בכך נסתרת טענתו בסיכומיו כאילו הסכום מושא ההסכם השלישי אינו חוב נוסף המצטבר לחובות קודמים, אלא סיכום מעודכן בדבר חוב ישן, הבא במקום סיכומים קודמים.

9.        הנתבעים טוענים כי נטל הראיה בדבר הפירעון מוטל על התובע, משום שהוא מתיימר לזקוף תשלומים שהודה בקבלתם [אשר פורטו ב-נ/1] לזכות עסקאות אחרות זולת ההלוואות הנדונות. אולם, אפילו אקבל טענה זו - אני סבור כי התובע הרים נטל זה, באמצעות התיעוד והניתוח הכלולים ב"הגשת מסמכים" מטעמו מיום 31.5.07. אציין כי מסמכים אלה הוגשו לבקשת הנתבעים [פרוטוקול מיום 16.5.07, עמ' 14], ולא נטען דבר כנגדם "בזמן אמיתי". לפיכך אין מקום לטענותיהם הדיוניות והראייתיות של הנתבעים בסיכומיהם לעניין זה. החשד שהעלו הנתבעים, כאילו מדובר בתיעוד "מפוברק" שהוכן בדיעבד, הנו בגדר טענה חמורה הטעונה ביסוס ראייתי מוגבר. הנתבעים לא הציגו תמיכה כלשהי בטענה זו.

10.    אפילו הנטל היה על התובע, ובוודאי אם היה על הנתבעים - יש לזקוף לחובת הנתבעים את היעדרו של תיעוד בדבר התשלומים שביצעו על חשבון החוב; כגון תדפיסי בנק מחשבונם שאותם היו אמורים להגיש לפי החלטה מיום 7.12.06. הנתבעים לא ביקשו להגיש השלמה ראייתית כלשהי, לרבות עדות-הזמה לתיעוד שהתובע המציא כאמור. יוזכר, בהקשר זה, כי עדותו של הנתבע 1 בדבר הפירעון הייתה עדות יחידה של בעל-דין.

11.    ככלל אומר כי אדם סביר אינו משלם בלא לקבל קבלה. אזכיר, בהקשר זה, את דברי הרמב"ם [ יד החזקה, משפטים, מלווה ולווה, ב, ז]: "אסור לאדם להלוות מעותיו בלא עדים ואפילו לתלמיד חכם... וכל המלווה בלא עדים עובר משום לפני עיוור לא תיתן מכשול וגורם קללה לעצמו". על אף האמור בהמשך הדברים [שם, יא, א] אני סבור שראוי ליישם את העיקרון שביסוד הכלל האמור על כל העברה כספית. היינו: ביצוע העברה כספית ללא אסמכתא מהווה התנהלות בלתי סבירה, הפותחת פתח לצרות. בכך נוצר סיכון מיותר הן מבחינת המעביר, הגורם נזק ראייתי לעצמו, והן מבחינת הציבור, העלול למצוא עצמו מטופל בהתדיינות משפטית שהייתה נמנעת לולא המחדל הראייתי.

12.    אדם הדורש קבלה אך נתקל בסירוב, יכול למצער לתעד חד-צדדית, בפרוטרוט, את התשלום ונסיבותיו. למועד התשלום הבא, מצופה הוא להפיק לקחים ולבוא בלוויית עד לפירעון, או כשהוא מצויד במכשיר הקלטה. אחרת, ימצא עצמו ללא אסמכתא לתשלום, מלבד משענת קנה רצוץ של עדות בעל-דין.

13.    קיימים שיקולי מדיניות משפטית נגד השתתת קביעה שיפוטית בעניינים כאלה על התרשמות גרידא של השופט ממהימנותו של בעל-הדין נטול האסמכתאות. פרקטיקה כאמור תגרום לקלות בלתי נסבלת של טענות חוב או טענות פירעון, לרבות בסכומי עתק, במתכונת המכונה "שיטת מצליח". הטוען עשוי להצליח לזכות באמונו של השופט; ולא - אין הוא מסתכן אלא בתשלום הוצאות משפט, בסכום הנופל בהרבה מסכום הרווח במקרה של הצלחה כאמור. אזכיר כי בענייננו לא קיים פיתוי לסטות ממדיניות זו נוכח מהימנותם-בעליל, כביכול, של הנתבעים.

14.    לפיכך אני מקבל את התיעוד והפירוט שהמציא התובע כאמור, ושלפיהם לא נפרעו על חשבון החוב הנדון אלא הסכומים שהתובע נקב בהם.

15.    לאור המקובץ, דין התובענות השטריות להתקבל.

סיכום

16.     מטעמי התובע בסיכומיו, ועל יסוד התיעוד שצורף לתצהירו ושהוגש ביום 31.5.07, התובענות מתקבלות.

17.    הנתבעים ישלמו לתובע סך 17,500 ש"ח בצירוף מע"מ כשכ"ט עו"ד.