פסק-דין בתיק א 3299/01

1.         זוהי תביעה כספית בגין ליקויי בניה. ביום 27.2.97 נכרת הסכם מכר בין הצדדים לפיו רכשו התובעים מהנתבעת דירה בשכונת נווה מנחם ברחוב לאה אימנו בבאר שבע (להלן "ההסכם" ו-"הדירה" בהתאמה).

בחודש ספטמבר נכנסו התובעים להתגורר בדירה.

2.         התובעים טוענים  כי בביתם התגלו ליקויים רבים וכי כל פניותיהם לנתבעת, על מנת שתגיע לתקנם, לא נענו.

לכתב התביעה צורפו חוות דעת מאת "טרמינל שירותי הנדסה בע"מ" לפיה עלות תיקון הליקויים נאמדה ב-47,683 ש"ח וכן חוות דעת מאת מר אליהו טלמון, שמאי מקרקעין, אשר העריך את ירידת הערך של הדירה ב- 12,350$.

3.         הנתבעת הכחישה את היקף הליקויים הנטענים וכן טענה כי פניות התובעים נענו והיא מוכנה היתה להגיע ולתקן אותם. לכתב ההגנה צורפו חוות דעת של מומחה מחברת "בדק בית" לפיה עלות תיקון הליקויים נאמדה בכ- 10,000 ש"ח וכן חוות דעת של ח. גלנצר-י.כהן מאת "המכון לשמאות והנדסה" לפיה הדירה תקינה ואין בה ליקויים הפוגעים בשוויה.

4.         ביום 6.11.01 הסכימו הצדדים, מבלי לפגוע בטענות השונות, על מינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר הוא גם מהנדס וגם שמאי ואשר יכריע בשאלות המקצועיות שבמחלוקת בין הצדדים.

5.         חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, מר רוזנברג, הוגשה ביום 10.11.02. בפני המומחה היו גם חוות הדעת מטעם הצדדים.

בחוות הדעת פורטו הליקויים וכן פורטו עלויות התיקון, ללא מע"מ, בשתי חלופות: חלופה א'- מחירי קבלן ראשי, דהיינו ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת המסתכמת ב- 13,800 ש"ח וחלופה ב'- מחיר ביצוע התיקונים על ידי התובעים באמצעות קבלני משנה מטעמם המסתכמת ב- 17,050 ש"ח.

ישנו ליקוי אחד אשר לא הוכרעה בו שאלת האחריות, ועניינו כתמי צבע אשר הופיעו בריצוף בחדר בדירה. לטענת התובעים כתמי הצבע היו בדירה עוד בטרם נכנסו אליה ואם תתקבל טענה זו, המליץ המומחה על החלפת כל הריצוף באותו החדר. המומחה העריך עלות תיקון על פי חלופה א'- 2,000 ש"ח ועל פי חלופה ב'- 2,250 ש"ח. הסכום יצורף לסך עלות התיקונים על פי הכרעת בית המשפט.

באשר לירידת הערך בדירה קבע המומחה כי היא נאמדת בשיעור של 15,000 ש"ח ללא מע"מ.

6.         הצדדים לא ניהלו הוכחות בתיק זה ועל פי הסכמה מיום 13.7.04 הגישו סיכומים בלבד וכן הצהירו  כי העובדות מוסכמות עליהם וכי השינויים בדירתם של התובעים נעשו על פי בקשתם.

טענות הצדדים

7.         התובעים טוענים בסיכומיהם כי אף אם מקור חלק מהליקויים הוא בשינויים אשר נעשו לבקשתם, הרי שעל הקבלן מוטלת האחריות לוודא כי השינויים עומדים בדרישות החוק.

כמו כן, לאור התנהגות הנתבעת וחוסר האמון השורר בין הצדדים, מבקשים התובעים לקבל את שווי עלות התיקונים בעין, דהיינו 17,050 ש"ח, ולא לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים.

לגבי הליקוי שלא הוכרע, טוענים התובעים כי משלא נשמעו ראיות ולא נחקרו הצדדים באשר לשאלה מתי הופיעו כתמי הצבע בחדר, מוצע לבית המשפט לחלק את הסכום בין הצדדים, כך  שלסך הפיצוי בגין הנזקים יתוסף הסכום של 1,125 ש"ח (על פי חישוב חלופה ב').

באשר לירידת הערך בדירה, מבקשים התובעים את הסכום כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט - 15,000 ש"ח.

התובעים מבקשים גם פיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין עגמת הנפש שנגרמה להם וכן הוצאות בגין חוות הדעת אשר צירפו מטעמם, מחצית מתשלום חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט והחזר תשלום אגרה.

8.         הנתבעת מצידה טוענת כי התובעים פנו לנתבעת בסמוך לסיומה של שנת הבדק, המציאו חוות דעת מוגזמות אף ביחס לחוות הדעת מטעם בית המשפט, התנו את התיקונים בביצוע כל הליקויים כפי שאלו הופיעו בחוות הדעת מטעמם ולא הוכיחו מדוע לא אפשרו לנתבעת לבצע את התיקונים בעצמה.

בשל כל האמור לעיל סבורה הנתבעת כי התובעים איבדו אף את זכותם לפיצוי כספי בגין הליקויים וכן לפיצוי בגין עגמת נפש.

לחילופין, באשר לליקויים המופיעים בפרק ב' לחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, סבורה הנתבעת כי יש לבחור בחלופה א' על פיה יבוצעו העבודות על ידה.