פסק-דין בתיק א 32929/06

רקע

התובעת, חברה ציבורית וזכיינית "אוויס" העולמית בארץ ועוסקת בין היתר, בהשכרת רכבים, הגישה תביעה זו כנגד הנתבע' אשר השכיר ממנה רכבים בהתאם להסכם ביניהם, בטענה שהוא נותר חייב לה את סכום התביעה .

התביעה במקורה הוגשה על הסך של 18,756.30 ש"ח, בטענה, שזהו סכום החשבונית בגין השכרת רכב  מסוג פורד מ.ר. 6951851 וחריגות בקילומטר, אשר לא שולמה על ידי הנתבע. (להלן: " החשבונית").

בתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת העמיד מר דורון לוין, מנהל החשבונות של התובעת, את חובו של הנתבע על הסך של 5,539 ש"ח בגין חריגה של 3,699 ק"מ וסך 4,143.53 ש"ח בגין חודש שכירות שלא שולמה תמורתו. מר לוין הסביר את ההבדל בין סכום החשבוני והתביעה המקורית, לסכום ששונה והופחת בתצהירו בכך, שהתביעה הוגשה במקורה על מלוא סכום החשבונית אשר לא כובדה, אך לצורך הגשת תצהירו נערכה בדיקה מדוקדקת, אשר העלתה כי בהתאם להסכם, הקובע כי נוכח רצף השכירות של הנתבע יש לזכותו עד לגובה חריגה של 5,000 ק"מ לכל חודש, מגיע לנתבע זיכוי בגין 11 חודשי שכירות לחריגה של 55,000 ק"מ.

לטענת הנתבע, אינו חייב למשיבה דבר, כיוון שהחשבונית נשוא התביעה בוטלה, נערכה התחשבנות מחודשת בין הצדדים באמצעות מנהל מחלקה אצל התובעת, בשם אבי ובנוכחות בועז ושי והחוב שנותר, שולם באמצעות כרטיס אשראי שמספרו ניתן לתובעת להבטחת התשלומים ומצוין על גבי החשבונית.

לגרסתו, הוא שכר מהתובעת רכבים במשך שלוש שנים לפני ואחרי תקופת החשבונית נשוא תביעה זו, וכל החיובים שולמו באמצעות אותו כרטיס אשראי אשר פרטיו היו בידי התובעת.

לגרסתו, התובעת היא שנותרה חייבת לו כספים, עקב חיובו ביתר בדמי שכירות של 750$ במקום 700$  כפי שהוסכם בין הצדדים בכתב.

דיון

הצדדים חלוקים בשאלה, האם הנתבע נותר חייב לתובעת את הסך של  9,682.53 ש"ח, שהוא סכום החשבונית בניכוי הזיכויים שניתנו לנתבע מחריגות קילומטרים.

לגרסת התובעת, באמצעות מנהל החשבונות דורון לוין, הנתבע שכר ממנה רכבים החל מחודש מרץ 2004 ומעת לעת החליף את הרכב שהיה בחזקתו, ברכב אחר ובאותם תנאי ההסכם שבין הצדדים.

לטענתה, משמעות הדבר שהנתבע שכר רכב אחד לכל אורך תקופת השכירות, כאשר סוג הרכב השתנה מדי פעם. בהתאם להסכם, בגין חריגה לכל קילומטר על הנתבע לשלם לתובעת 0.29$ כאשר מכסת הקילומטרים החודשית הינה 5,000 ש"ח.

בהתאם לעדות מר לוין, הנתבע מסר לתובעת בעת ההתקשרות מספר כרטיס אשראי לחיוב ולביטחון לתשלום השכירות והנזקים.

לגרסתו, כל החשבוניות אשר הונפקו לנתבע, למעט החשבונית האחרונה, נשוא תביעה זו, שולמו באמצעות אותו כרטיס אשראי ורק פירעון חשבונית זו לא כובד. החשבונית הוצאה בתנאי ההסכם ולאחר מכן, נעשה חישוב מחדש אשר בעקבותיו זוכה חיוב הנתבע ב 55,000 ק"מ מהחריגה בהתאם להסכם, עקב רציפות השכירות. לאחר קיזוז סכום זה, חוב הנתבע עומד על הסך, 9,682 ש"ח.

מר לוין השיב בחקירתו, כי הנתבע זכאי לזיכוי בגין חריגה בקילומטר, רק בגין תקופת שכירות רצופה ולא בגין שכירות בהפסקות.

מטעם התובעת העיד מר שלום חסון, אשר שכר את הרכב מהתובעת, בהתאם לנספח ג' לתצהיר התובעת ושמואל בלום, אשר שכר את הרכב מהתובעת בהתאם לנספח ג'1 לתצהירה.

הנתבע השיב כי אינו יודע אם במקום החשבונית, אשר לטענתו בוטלה, הונפקה חשבונית אחרת וכן כי אין לו מסמך לפיו שילם את היתרה שנותרה לאחר ההתחשבנות שנעשתה לשיטתו, מלבד דפי הבנק.

הנתבע לא ידע לומר מהו הסכום שהוסכם ואותו שילם, וכיצד חושב.

טוען הנתבע כי לגבי סכום  החשבונית אשר לא שולמה, בוצעה התחשבנות מחדש בינו לבין נציגי הנתבעת, והסכום שהוסכם שולם באמצעות אותו כרטיס אשראי. דהיינו, טענתו, טענת פרעתי היא, של סכום אשר אינו סכום החשבונית, אלא סכום מוסכם אחר בין הצדדים.

מעבר לכך שהנתבע לא יודע לומר מהו הסכום עליו הוסכם ואותו שילם, הוא לא המציא את דפי הבנק ו/או אישור תשלום באמצעות כרטיס אשראי ו/או בכל דרך אחרת. כמו כן לא המציא הנתבע כל חשבונית אחרת לתשלום ו/או קבלה.

החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא היתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גירסת הצד שכנגד.

"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". עא 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595)