פסק-דין בתיק א 3292/02

מבוא

1.         התובעת הועסקה בעבודות פיתוח באתר מצדה על ידי הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומים (להלן: "הנתבעת" או "הרשות"). לשם כך הפעילה התובעת שני טרקטורים, האחד שופל מספר 29358-7 (להלן: "הטרקטור הראשון") והשני שופל מספר 29250-4 (להלן: "הטרקטור השני"). עבודת הפיתוח בוצעה באמצעות הטרקטור הראשון או הטרקטור השני, אך לא בוצעה באמצעות שני הטרקטורים בו זמנית. לאחר היום הראשון בעבודה החנה נהג הטרקטור הראשון סלימאן אבו סייח, את הטרקטור הנ"ל בחניה התפעולית (התת קרקעית) של הרשות. למחרת, דהיינו ביום 13.12.01, שב הנהג לטרקטור הראשון והתניעו, אך הטרקטור נכבה. הוברר, שמאן דהוא הכניס מים למיכל הדלק של הטרקטור הראשון, ולפי טענת הנתבעת, גם חתך את אחד הצמיגים לטרקטור ( להלן: "האירוע הראשון"). בהמשך ביצעה הנתבעת את עבודות הפיתוח באתר מצדה, באמצעות הטרקטור השני, אשר גם אותו החנה נהגו (הפעם , מסעד אבו סייח) בחניה התפעולית במצדה. למחרת היום, דהיינו ביום 3.1.02, התניע הנהג את הטרקטור השני ותוך כדי נסיעתו החל הטרקטור משמיע רעשים ונכבה לבד. הוברר, שמאן דהוא פרק את מכסה השסתומים מעל המנוע והחדיר חול למנוע הטרקטור השני ( להלן: "האירוע השני") . בתביעתה זו תובעת האחים מ.מ.א הובלות בע"מ את הרשות בגין נזקים ישירים אלו לטרקטורים ועוד נזקים עקיפים.

            בסיכומיה לא ניתחה התובעת את עצם חבותה של הנתבעת, אך מן העיון בכתב התביעה אנו למדים, כי אחריותה הנטענת של הרשות לנזקי הטרקטורים מתבססת הן על ההסכם בעל פה הנטען  בין בעלות הדין והן על דרישת הדין, במקרה זה חוק השומרים, תשכ"ז - 1967.

גירסאות הצדדים

2.         במשפט זה ניצבות שתי גירסאות זו מזו, המתמצתות את מהות המשפט בעיני כל אחת מבעלות הדין, התובעת מכה והנתבעת מכה. לדידי התובעת, הנתבעת באמצעות מר דני וולף סיכמה עמה מראש, שהיא תשמור על כליה הכבדים, אשר ניתן להחנותם בחניה התפעולית, שם קיימת שמירה סביב השעון. לשיטת התובעת, כשנגרם נזק לטרקטור הראשון והיא שקלה לנטוש את העבודה, הפצירה בה הנתבעת באמצעות דני וולף, שהיא תוסיף לבצע את עבודות הפיתוח, כי הנתבעת מקבלת על עצמה אחריות לאירוע הראשון, השעתה את השומר, אשר שמר בעת אותו האירוע, ותדאג לשמור על הטרקטור השני, שניתן להחנותו בחניה התפעולית, עליה שומרים 24 שעות ביממה.

            מנגד, טוענת הרשות, כי לא היה כל סיכום מראש (או אחר), שהנתבעת תשמור על הטרקטורים. לדידי הרשות, בסוף יום העבודה הראשון פנה נהג הטרקטור הראשון, סולימאן אבו סייח, לדני וולף וביקש לדעת, אם ניתן להחנותו באתר מצדה. לשיטת הנתבעת, דני וולף השיב בחיוב והרשה את החניית הטרקטור בחניה התפעולית תוך הציון שקיימת שם שמירה למן השעה 16:00 ועד להגעת צוות האתר למחרת בבוקר. ואולם, לפי הנתבעת היא מעולם לא קיבלה על עצמה אחריות לשלמות הטרקטורים והדבר הובהר מאש לתובעת הן לפני האירוע הראשון והן לפני האירוע השני.

העובדות הצריכות לעניין

3.         בטרם נכריע בין גירסת התובעת לגרסת הנתבעת עלינו לקבוע עוד עובדות מספר, הצריכות לעניין בנוגע לקרות הנזק. אין צריך לומר, כי קביעות אלו הן לפי מאזן ההסתברות, על פיו בוחנים ראיות לצרכי ההוכחה במשפט אזרחי בין בעלי הדין הנוכחיים בלבד. עוד אטעים, כי אל לו לאיש לראות בקביעותי אלו פתח לנטילת החוק לידיו.

            המשותף בין האירוע הראשון לאירוע השני הוא, לכאורה, הנזק במזיד לכליה של התובעת ושל התובעת בלבד, פעמיים בהפרש של שלושה שבועות. שני אירועים אלו הם היחידים של היזק לרכוש במזיד באתר מצדה לפחות מאז 1995 (עמ' 43 שורות 13-16 לפרטיכל). אמנם, בשני האירועים החנו נהגי הטרקטורים את הכלים בחניה התפעולית בשעה 14:52 ובשעה 15:16 (בהתאמה), כאשר כל דיכפין ייתי ויעבור מחנית המבקרים לחניה התפעולית על פי רצונו (הנספח לתצהירו של אלי אלימלך בעדות ראשית, סעיף 4 לתצהירו של איתן קמפבל ועמ' 45 שורה 18-22 וגם עמ' 44 שורות 10-12 לפרטיכל). מן השעה 16:00 סוגרים את תריסי הפתחים, אשר  הופכים את מתחם החניה התפעולית למתחם סגור ומסוגר (ראה: נ/11). אמנם, יש שומר, אשר עמדתו בפתח הכניסה לחניה התפעולית, בכל שעות היממה. ואולם, תפקידו הוא לבצע בדיקה ביטחונית לכלי הרכב הנכנסים לאתר עד השעה 16:00. מן השעה 16:00 הוא שומר על מתחם החניה התפעולית, שנסגר עד להגעת צוותי העבודה באתר בסביבות השעה 07:00 למחרת (עמ' 41 שורה 27, עמ' 42 שורות 7-8 ועמ' 44 שורות 6-7 לפרטיכל). המצלמה, שהוצבה בפתח לחניה התפעולית, מתעדת את הכניסה למתחם 24 שעות ביממה (עמ' 42 שורה 24 לפרטיכל). בימי שני האירועים הנידונים, בין שעת כניסת הטרקטור לחניה התפעולית לשעת גילוי הנזק בטרקטור למחרת היום, לא נצפתה בקלטת של המצלמה מגעו של אדם כלשהו בטרקטור(ראה, לדוגמא: סעיף 5 לתצהירו של אלי אלימלך בעדות ראשית). לאחר שני האירועים הללו לא נתגלו כל חבלות או פגמים בפתח לכניסה, הסוגרת על החניה התפעולית (מן השעה 16:00 - ג'ט"ל) (סעיף 13.3 לתצהירו של דני וולף).

            בסמוך לאחר גילוי הנזק באירוע הראשון, ראה השומר באתר, סאלם אלקורשאן, את נהג הטרקטור הראשון, סלימאן אבו סייח, וצעק לעברו דברי התרסה. יש בראיות שני נוסחים לדברי ההתרסה הללו ואין צורך, שנכריע ביניהם: האחד - שדברי סאלם אלקורשאן הם "אתה לא תשכח את מצדה" והאחר - שדבריו הם, שלא יתן לנהג לדרוך במצדה (נ/8 עמ' 1 שורה 27 עד עמ' 2 שורה 4 וגם עמ' 31 שורות 2-3 לפרטיכל). בשל עצם הסגנון והטון של סאלם אלקורשאן בפנייתו זו לנהג דני וולף השעה את השומר בו ברגע מעבודתו (עמ' 45 שורות 27-29 וגם שורה 31 עד עמ' 46 שורה 1 ובנוסף עמ' 48 שורות 17-19 לפרטיכל).

במהלך ההוכחות הוברר, שקיים סכסוך אדמות באזור ערד בין משפחת אלקורשאן לבין משפחת אלמג'נון, כאשר חליל אלמג'נון, מחזיק בשטח המריבה (ראה: נ/8 עמ' 2 שורות 17-22). ודוק: התובעת מנוהלת על ידי מחמד אלמג'נון ומנהל נוסף, הוא אחיו, סלימאן, אשר שינה את שמו לאבו סייח (עמ' 20 שורות 21-22 לפרטיכל).

על בסיס מאזן ההסתברות בחנתי, אם נגרם הנזק בשני האירועים על ידי מישהו או מישהם, שהיתה להם נגישה חופשית לחניה התפעולית (ככל המבקרים באתר מצדה), בין שעת החנית הטרקטורים בסביבות השעה 15:00 לשעת סגירת הפתח לחניה התפעולית בשעה 16:00. אפשרות אחרת היא, שהשומר ממשפחת אלקורשאן ניצל את מעמדו כשומר וחיבל בטרקטורים. ודוק: גם לאחר השעיית סאלם אלקורשאן מן העבודה השומר בעת האירוע השני היה מבני משפחת אלקורשאן (עמ' 48 שורות 24-25 לפרטיכל).

סברוני, כי סביר יותר, שנזקי האירועים הנידונים קשורים לשומר מבני משפחת אלקורשאן, שהיא בעלת סכסוך עם משפחת אלמג'נון, משנגרמו סתם כך על ידי מבקרים כלשהם באתר מצדה פעמיים תוך שלושה שבועות דווקא לרכושה של התובעת בין השעה 15:00 לשעת סגירת החניה התפעולית בשעה 16:00. על פי מאזן ההסתברות לצורך משפט אזרחי זה בין בעלות הדין שלפנינו וביניהן בלבד, הריני קובע, כי שומר או שומרים מבני משפחת אלקורשאן, ניצלו את מעמדם, כדי לגרום נזק לטרקטורים של התובעת בשני האירועים הנידונים לאחר סגירת החניה התפעולית בשעה  16:00.

מהימנות העדים

4.         ההכרעה בין גירסת התובעת - שסוכם מראש, שהנתבעת תספק שמירה לטרקטורים 24 שעות ביממה ותהיה אחראית לנזקי הטרקטורים באתר מצדה - לבין גירסת הנתבעת - שהותר לנהגי התובעת להחנות את הטרקטורים בחניה התפעולית בלא ליטול כל אחריות לנזקים שייגרמו לטרקטורים, אם יגרמו - תלויה במהימנות העדים. כבר עתה אטעים, כי לא התרשמתי לטובה ממהימנות העדים המרכזיים מטעם התובעת. נבחן עתה את העדויות ואת הראיות המשמעותיות מטעם התובעת, וביתר פירוט, את עדותם של מחמד  אלמג'נון (להלן: "מחמד") ושל סלימאן אבו סייח (להלן: "סלימאן") ואת הראיות, שבחרה התובעת להציג - ת/6: הצעת מחיר החלקים של מוסך קטפילר ו-ת/2: תאורו של המוסכניק בן עיני את הטיפול במנוע הטרקטור השני - ושבחרה התובעת לא להציג: נ/5. מבחינת הנושאים נדון בחוסר מהימנות עדי התובעת תוך ההתייחסות לשאלה, אם החניית הטרקטורים בחניה התפעולית נבעה מאיזה הסכם מראש, שהושג עוד לפני תחילת העסקת התובעת, יחסם של עדי התביעה לסכסוך בין משפחת אלמג'נון למשפחת אלקורשאן ולאמינות מסמכים בנוגע לטיפול בטרקטורים ועלותו. נתייחס לסוגיית הטיפול בטרקטורים ועלותו ככל שהוא משמש רכיב במכלול תמונת מהימנות גירסת התובעת.

            אשר לסוגיית הסיכום המוקדם, בסעיף 18 לתצהירו של מחמד בעדות ראשית התובעת לא הסכימה לבצע את העבודה באתר "מצדה" עד אשר הסכימה הנתבעת לאפשר לה להחנות את הטרקטורים שלה בחניה התפעולית תוך הצהרתה והתחייבותה של הנתבעת, שיש שם שמירה מסביב לשעון ושהרשות תהיה אחראית לכל נזקי התובעת. נשאלת השאלה, אם גריסה זו של הסיכום מראש נכונה, מדוע היא איננה מופיעה בכתב התביעה. לא זאת אף זאת, אם היה סיכום מראש, בלעדיו לא היתה התובעת מבצעת את העבודה במצדה, מדוע נהג הטרקטור, סלימאן, לא ידע מראש, שיש להחנות את הטרקטור בתום יום העבודה הראשון בחניה התפעולית? הרי בסעיף 2, לתצהירו בעדות ראשית מתאר סלימאן , כיצד למד מדני וולף (מטעם הנתבעת  - ג'ט"ל), כי יש להחנות את הטרקטור בחניה התפעולית ובעמוד 31  שורות 24-26 לפרטיכל העיד, כי בבוקר יומו הראשון לעבודה לא ידע היכן יחנה את הטרקטור בלילה. אתמהה. ועוד נדגיש, כי השאלה, אם סוכם מקום חניית הטרקטור עוד לפני תחילת עבודתה של התובעת באתר, היא שאלה מרכזית, שהרי לשיטת התובעת, הסוגיה כה חשובה, שרק בזכות הסיכום מראש יכלה היא להתחיל בעבודות הפיתוח במצדה.

            ראוי לציין כבר עתה, שתהינו, מדוע שלושה בני משפחה אחת העידו לפנינו בלא לציין בתצהיריהם את קרבתם המשפחתית. הרי, מחמד אלמג'נון (שהוא המנהל העיקרי של התובעת - ג'ט"ל) הוא אחיו של סלימאן אבו סייח, שהיה הנהג של הטרקטור הראשון ואביו של מסעד אבו סייח, שהיה הנהג של הטרקטור השני. אנו שוקלים, בין היתר, את האינטרסים של העדים וראוי היה, שכבר בתצהיריהם יודיעו הנהגים על קרבתם המשפחתית למחמד.

            נעבור עתה לסוגיית הסכסוך בין משפחת אלמג'נון למשפחת אלקורשאן. מחמד וסלימאן ניסו לא להודות בידיעה כלשהאי על אודות הסכסוך הזה על אף, שסלימאן תאר את הסכסוך הזה ואת מקורו במריבה על חלקת מקרקעין, כשנחקר במשטרה לאחר האירוע הראשון (נ/8: עמ' 1 שורה 27 עד עמ' 2 שורה 23). לפנינו סלימאן הכחיש את הידיעה על הסכסוך (עמ' 35 שורות 1-3 לפרטיכל). גם מחמד ניסה להתחמק מלהעיד על ידיעתו על הסכסוך בין המשפחות (עמ' 24 שורות 1-4 לפרטיכל). בחקירתו הנגדית העיד מחמד, שאחיו לא סיפר לו , כי אחרי האירוע הראשון ניגש אליו סאלם (אלקורשאן ג'ט"ל) ואמר לו, שלא יתן לו לדרוך במצדה. תשובה זו מנוגדת לתשובתו של מחמד בסעיף 12 לתצהיר תשובתו לשאלון (ת/6), שאחרי האירוע הראשון ניגש סאלם (אלקורשאן ג'ט"ל) לסלימאן ואמר לו "אני לא אתן לך לדרוך במקום הזה יותר". התשובה גם מנוגדת לעדותו של סלימאן, שגילה לאחיו (מחמד - ג'ט"ל) את מה, שאמר אלקרושאן (סאלם ג'ט"ל) (עמ' 31 שורות 23-24 לפרטיכל). לכאורה, המחשבה, שהנזקים לטרקטורים נגרמו בשל הסכסוך המשפחתי, הביאה לקיום משפט בדואי כנגד סאלם אלקורשאן (השומר באירוע הראשון). גם בנוגע למשפט הבדואי ניסה מחמד להתחמק מלגלות את ידיעותיו על קיומו. הוא העיד, בין היתר, שאינו יודע אם היה לסאלם אלקרושאן משפט בדואי בקשר לאירוע הראשון (עמ' 24 שורה 5 ואילך לפרטיכל). זאת למרות, שבסעיף 16 לתצהיר התשובה של מחמד לשאלון (נ/6) הצהיר כי נערך משפט בדואי לסאלם (אלקורשאן - ג'ט"ל), לאחר האירוע הראשון. כל הסתירות הללו פוגעות קשות במהימנות עדי התביעה.

            באשר לעדויות הקשורות לנזק הנטען, תהינו, מדוע צורפה הצעת המחיר של קטיפלר לחלקים במחיר 44,874 ש"ח (ת/6) כנספח ו' לתצהירו של מחמד בעדות ראשית בלא לציין, שנרכשו מתוך הרשימה הזאת, אך ארבעה קיטים של חלקי חילוף בעלות כוללת של 10,608 ש"ח ועוד 6,930 ש"ח בגינם ניתן לקבל זיכוי עם העברת החלקים המשומשים והמוחלפים לקטיפלר. ראוי היה, שהתובעת עצמה תציג  במכלול ראיותיה את חשבונית הזיכוי (נ/5) בסך של 6,834 ש"ח לפני מע"מ בגין החזרת החלקים המשומשים הנ"ל  לקטיפלר.

            שווינו לנגד עינינו, שהחשבונית מספר 0509 (ת/5) של המכונאי, יוסף אלסייד, שביצע תיקון לטרקטור בשטח לאחר האירוע הראשון, שנתגלה ביום 13.12.02, נושאת את התאריך 21.12.01. גם שקלנו את העובדה, שהחשבונית של המכונאי ע. דן שרותי ציוד וקידוח (דן עיני - ג'ט"ל) (ת/8) נושאת את התאריך 10.1.02, שתוקן ליום 20.1.02. זאת, כאשר הטרקטור השני הובל למוסכו ביום 10.1.02 (ראה והשווה: עמ' 9 שורות 13-14 לפרטיכל). יצויין, שבלוק המנוע של הטרקטור השני נשלח לתל אביב לאחר פירוק חלקיו ושהפירוק הזה של חלקי המנוע, שליחתם לתל אביב וקבלתם בחזרה דורשים זמן (ראה: עמ' 9 שורה 14 לפרטיכל). לכן, נשאלת השאלה, כיצד כתב מר עיני במסמך ת/2 ביום שנכנס הטרקטור השני למוסכו, לפי תאריך המסמך (10.1.02), בין היתר, ש"המנוע פורק כללי ונשלח הבלוק וגל הארכובה לחרט מנועים... למנוע הוחלף ראש וכן שרבולים (כך!) + בוכנות וכן שסתומים". הכיצד במסמך מיום 10.1.02, הוא יום כניסת הטרקטור השני למוסכו של דן עיני, תוארה העבודה, שבוצעה עד יום צאת הטרקטור מן המוסך, הוא יום 20.1.02 (עמ' 9 שורות 13-14 לפרטיכל), כעבודה שכבר בוצעה?

            כל אשר תארנו לעיל בתוספת התרשמותנו הבלתי אמצעית מעדי התביעה תרמו לחוסר האמינות של גירסת התובעת בעינינו.