פסק-דין בתיק א 3290/06

1.         תביעה דנן הוגשה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בגין תאונה בה היתה התובעת מעורבת ביום 22.11.04 (להלן: "התאונה").

2.         לטענת התובעת, במועד התאונה היא צעדה ברחוב בו היא מתגוררת יחד עם הכלב שלה ואשר היה קשור ליד שלה באמצעות רצועה. משהחלה התובעת לחצות את הכביש, הגיע למקום רכב בו נהג נתבע מס' 2 (להלן: "הנהג") המבוטח באמצעות נתבעת מס' 1. הנהג פגע בתובעת וכתוצאה מכך היא נפלה ונפגעה בפנים, ביד וברגל ימין ונשברה לה שן.

            לאחר התאונה הועברה התובעת לחדר המיון בבית חולים רמב"ם, שם היא נבדקה, טופלה ושוחררה לביתה ובהמשך היא היתה במעקב רפואי בקופת חולים כללית בה היא חברה.

3.         הנתבעים מכחישים את נסיבות אירוע התאונה והנזק הנטען בעקבותיה. לטענת הנתבעים, בהתקרב התובעת לרחוב, הוא משך אותה בחוזקה וכתוצאה מכך היא נפלה ונפגעה ללא כל קשר לרכב הנהג אשר הגיע אותה עת למקום.

4.         בדיון אשר התקיים בתביעה הוגש תצהיר עדותה הראשית של התובעת וכן הוגש תצהירו של הנהג והשכנה, הגב' פירחה אסולין (להלן: "השכנה"), מטעם הנתבעת.

5.         לאחר שעיינתי בעדויות ובראיות שהוגשו בתביעה, נחה דעתי כי מן הדין לדחותה על הסף.

6.         בסעיף 2 לתצהיר עדותה הראשית תיארה התובעת נסיבות אירוע התאונה, כדלקמן:

" ביום 22.11.04 יצאתי לטייל עם הכלב. רציתי לחצות את הכביש ובדקתי שלא מגיע רכב. ירדתי לכביש כאשר לפתע הגיע רכב ופגע בי. מעוצמת הפגיעה נפלתי על הרצפה וראשי נחבט בכביש".

            ביום 28.11.04, כשבוע ימים לאחר אירוע התאונה, מסרה התובעת הודעה למשטרה באשר לנסיבות אירוע התאונה, מוצג נ/1, שם נאמר כדלקמן:

" בשעה 18:00 לערך יצאתי מהבית של ההורים שלי לטייל עם הכלב שלי והגעתי לרחוב אלבז לפתע הכלב ירד לכביש ואני ירדתי אחריו להעלות אותו למדרכה לפתע הגיע הרכב ופגע בי...".

            מגרסת התובעת כפי שנמסרה במשטרה עולה, כי עובר לאירוע התאונה היא לא התכוונה לחצות את הכביש, אלא עשתה זאת בעל כורחה לאחר שהכלב משך אותו למקום, וזאת בניגוד לגרסתה בתצהיר עדותה הראשית, לפיה, היא התכוונה מלכתחילה לחצות את הכביש. סתירה זו בין שתי גרסאות התובעת, מהותית ביותר למחלוקת בין הצדדים, שכן, הגרסה המוקדמת אשר מסרה התובעת במשטרה מתיישבת עם גרסת הנתבעים, לפיה, הכלב משך את התובעת והפיל אותה ללא כל קשר לרכב הנהג.

7.         במהלך חקירתה הנגדית הוקראה בפני התובעת חקירתה במשטרה, כמצוטט לעיל, אולם היא לא  ידעה לתת כל הסבר לסתירה בגרסתה וכל שאמרה הוא " אני והכלב ירדנו יחד, ורצינו לחצות את הכביש" (שם, עמ' 6 שורה 9 לפרוטוקול הדיון).

            זאת ועוד, התובעת נחקרה במשטרה בחשד של שיבוש הליכי משפט וניסיון לקבלת דבר במירמה בקשר לטענתה כי הנהג פגע בה ברכבו, מוצג נ/1, וגם באותה חקירה (מוצג נ/2) נשאלה התובעת לעניין אותה סתירה. אולם, ובניגוד לתשובתה בבית המשפט, כמצוטט ברישא לעיל, היא השיבה באומרה: " זה מה שאני אמרתי רציתי להעלות אותו (הכלב) למדרכה" (שם, שורה 42 לעדות).

            הנה אם כן, אין בפי התובעת גרסה עקבית ואחידה באם מלכתחילה היא התכוונה לחצות את הכביש או שמא הכלב משך אותה באופן מפתיע לכיוון הכביש והיא ירדה מהמדרכה על מנת להחזיר אותו אליה.

8.         בגרסת התובעת התגלתה סתירה נוספת. בעדותה בבית המשפט נשאלה התובעת באם אכן סמוך לאחר אירוע התאונה היא לא טענה כי רכב הנהג פגע בה ולעניין זה היא השיבה בשלילה והוסיפה באומרה כי סיפרה זאת לאמא שלה אשר הגיעה למקום האירוע לאחר שנודע לה דבר התאונה (שם, עמ' 6 שורה 15 לפרוטוקול הדיון).  מנגד, בעדותה במשטרה, מוצג נ/2, כאשר נשאלה התובעת שאלה דומה, היא השיבה באומרה: " אני לא דיברתי באותו רגע השן שלי היתה שבורה וירד לי הרבה דם".

9.         בחקירתה טענה התובעת כי הרכב של הנהג פגע בה בחלק הקדמי שלו, בפנס השמאלי (שם, עמ'  10 שורה 11 לפרוטוקול הדיון). התובעת גם הודתה כי עובר לאירוע התאונה הכלב " היה לידי וירדנו יחד לכביש" (שם, עמ' 9 שורה 9 לפרוטוקול הדיון). בנסיבות העניין, באם אכן התובעת נפגעה מהרכב, אזי, יש להניח כי גם הכלב ייפגע ממנו. על אף זאת, אין בפי התובעת כל טענה ואין כל ראיה לעניין זה.

10.        אין חולק כי התאונה אירעה בשעות הלילה כאשר במקום היה חושך. התובעת העידה כי שדה הראייה שלה היה פתוח, שכן, מהמקום בו היא ירדה מהמדרכה לכביש לא חנו רכבים (שם, עמ' 10 שורה 2 לפרוטוקול הדיון). בנסיבות העניין, באם אכן התובעת ירדה מהמדרכה לכביש באופן מתוכנן, כטענתה במשפט, ולא באופן מפתיע לאחר שהכלב משך אותה, אזי סביר להניח כי תבחין מבעוד מועד באורות רכב הנהג אשר התקרב למקום ותפעל בהתאם. משלא עשתה התובעת זאת, הדבר מחזק את המסקנה כי התאונה אכן אירעה בנסיבות כפי שטענו הנתבעים וכי התובעת נפלה מאחר והכלב משך אותה באופן פתאומי לכיוון הכביש מבלי שהרכב פגע בה.

10.        כאמור, מטעם הנתבעים העידה השכנה, גב' פירחה אסולין. התובעת העידה בחקירתה בבית המשפט כי אין כל סכסוך בינה לבין אותה שכנה (שם, עמ' 7 שורה 8 לפרוטוקול הדיון) וכי השכנה ואמה חברות טובות מאוד (שם, עמ' 10 שורה 16 לפרוטוקול הדיון). 

            כעולה מתצהיר השכנה, בעת אירוע התאונה היא תלתה כביסה כאשר פניה היו לכיוון הכביש, ומהמקום היא צפתה בנפילת התובעת. בתצהיר ציינה השכנה כי " לפתע הכלב משך אותה, פרץ לכביש והפיל אותה". על גרסתה הנ"ל חזרה השכנה בחקירתה בפניי והיא הותירה עלי רושם אמין בעדותה.