פסק-דין בתיק א 32883/07

1.         מבוא

עסקינן בתביעה כספית בסך של 63,534 ש"ח לתשלום שכר טרחה, שלטענת התובעת מגיע לה מן הנתבע בגין שירותים אותם סיפקה לנתבע.

2.         העובדות שאינן שנויות במחלוקת

התובעת היא חברה העוסקת, בין היתר, בטיפול בהיטלי השבחה ומיסוי מקרקעין.

הנתבע הינו הבעלים הרשום של 1/3 מהמקרקעין הידועים כחלקה 16 בגוש 6928 ברח' שלוש 26 בתל אביב.

בנו של הנתבע הינו הבעלים של 1/3 נוסף מהמקרקעין.

על פי חוות דעת מטעם העירייה נקבע כי היטל ההשבחה לנכס הינו בסך של 1,419,694 ש"ח

ביום 27.11.05 חתם הנתבע על התחייבות לתובעת לתשלום שכר טרחה בגין שירותי שמאות מקרקעין.

התובעת ערכה חוו"ד שמאית אשר הביאה להליך של בוררות, שבסיומו נקבע כי היטל ההשבחה לנכס הינו בסך של 609,939 ש"ח.

בתאריך 9.5.06 הוציאה התובעת לנתבע חשבון שכר טרחה ע"ס 91,699 ש"ח כולל מע"מ.

3.         טענות הצדדים

התובעת טוענת כי הנתבע התחייב אישית לתשלום שכר טרחה בגין הפחתת שומת היטל השבחה של כלל הנכס, בשל כך היא אף הסכימה להפחית את שכר טרחתה בגין הטיפול בשומה.

הנתבע שילם שכר טרחה רק בגין השליש אשר נמכר לבנו ואילו לגבי שני השלישים הנותרים נותר חוב שעליו לשלמו.

לעומת זאת, טוען הנתבע כי הוא התחייב כלפי התובעת בתשלום שכר טרחה רק בעבור השליש מתוך הנכס אשר נמכר לבנו, ואשר לגביו הוטל חיוב היטל ההשבחה.

לא ייתכן שהנתבע היה מתחייב באופן אישי לשלם בעבור כל בעלי הנכס.

דיון והכרעה

4.         נטל ההוכחה

לשיטתה של התובעת טענות של הנתבע הינן בבחינת " הודאה והדחה" ועל כן יש להעביר לכתפיו את נטל ההוכחה. ואולם לא היה בכוחה של התובעת לשכנעני כי יש להעביר את נטל ההוכחה - המוטל באופן טבעי על כתפיו של התובעת מכוח הכלל הבסיסי " המוציא מחברו עליו הראיה" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף לה, עמ' א) לכתפי הנתבע.

טענות הנתבע אינן טענות הודאה והדחה משום שהוא אינו מודה בכל העובדות המבססות את עילת התביעה של התובעת. טענת הודאה והדחה היא טענתו של נתבע המודה בכל עובדות התביעה באופן שאם לא היה מוסיף עליהן את טענתו המדיחה ומוכיחה, היה התובע זוכה בתביעתו. לא זה המקרה בענייננו. בטענות הנתבע אין הודאה שכזו שמתווספת עליה טענה מדיחה.

5.         נטל ההוכחה מוטל, אפוא, על התובעת.

נטל השכנוע מוטל על בעל הדין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו כאשר אי עמידה בה משמעה דחיית הטענות.

נטל השכנוע פירושו כי בעל הדין שנושא בו חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו.

מידת ההוכחה במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע באשר "השקילות" ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות פועלת לחובתו של הנושא בנטל השכנוע.

די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש ב- 51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת על מנת לצאת ידי חובתו ואין נפקא מינה שנותרים 49%

של אי וודאות. (ראה בספרו של יעקב קדמי " על הראיות" חלק שלישי בעמ' 1548  והפסיקה המובאת שם).