פסק-דין בתיק א 32868/06

1.         ביום 20.4.05 נפגע התובע, יליד 30.5.58, בתאונת דרכים. לפניי תביעתו לפיצויים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

2.         אין חולק על חבות הנתבעת לפיצוי התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות התאונה, על-פי חוק הפיצויים. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת גובה הנזק בלבד.

3.         ד"ר ישראל כספי, מומחה רפואי בתחום האורטופדי, שמונה על-ידי בית המשפט לבדיקת התובע, קבע, בחוות דעתו, שבעקבות התאונה נגרם לתובע שבר דחיסה של 50% בגוף חוליה 3T בעמוד השדרה, דחיסה הנחשבת כתזוזה ניכרת ולה השלכות עתידיות למקטעים הסמוכים. המומחה קבע שנכותו של התובע בעקבות הפגיעה היא בשיעור של 10% לפי סעיף 37(8)ב לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין שבר של חוליה שהתרפא עם תזוזה ניכרת ובלי הגבלת התנועה של עמוד השדרה בקרבת החוליה.

4.         להשלמת הרקע העובדתי יצוין שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

5.         כאמור, הצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע בעקבות פגיעתו בתאונה, והפיצוי המגיע לו. להלן אדון במחלוקת לפי ראשי הנזק השונים.

הפגיעה בהשתכרות ובכושר ההשתכרות

6.         התובע הוא בעל מניות בחברת נגרית נ.מ.י בע"מ (להלן: "החברה"). החברה מפעילה נגריה וחנות, והיא בבעלות משותפת של התובע, אחיו משה, ושותף שלישי שאינו פעיל. בתצהירו סיפר כי: "הנגרייה וחנות הפרזול פועלים תחת חברה שהיא עסק משפחתי, בו לי ולאחי חלקים שווים" (ר' סעיפים 1 ו-11 לתצהיר עדותו הראשית של התובע).

            מדובר בעסק משפחתי ותיק, שהוקם, על-ידי התובע, עוד בשנות השמונים (עמוד 3 לפרוטוקול).

7.         התובע מועסק על ידי החברה כעובד שכיר. כך גם אחיו (שם). בתצהירו (סעיף 1) סיפר כי הוא מועסק בתפקיד נגר, מנהל עבודה ומרכיב עבודות נגרות. בהמשך הצהיר כי הנגריה מחולקת לענף האחראי לייצור רהיטים וענף אחר שאחראי להרכבת הריהוט אצל הלקוחות ושתפקידו היה ניהול וביצוע הרכבות ריהוט שיוצר במפעל (סעיף 11 לתצהיר).

            יצוין כי הנגרייה והחנות מצויים באותו מבנה (עמוד 6 לפרוטוקול).

הפסד השתכרות בעבר

8.         בעקבות התאונה נמצא התובע באי כושר עבודה עד ליום 19.7.05. כך עולה מתעודות מחלה שצורפו כנספח ט' לתצהיר עדותו הראשית. התעודות ותקופת אי הכושר פורטו וצוינו גם בחוות דעתו של ד"ר כספי. אמנם, בחוות-דעתו לא דן המומחה בשאלת משך תקופת אי הכושר המלא, אך מקריאת חוות-הדעת ניתן להסיק שלא מצא כי התקופה שהומלצה ואושרה על ידי רופאיו המטפלים של התובע, היתה בלתי סבירה. גם המוסד לביטוח לאומי אישר לתובע תקופת אי כושר עד לתאריך 19.7.05.

9.         אלא שלא די בכך כדי לזכות את התובע בפיצוי. על התובע להוכיח שנגרם לו, בתקופה זו, הפסד בפועל. עסקינן בנזק מיוחד אותו ניתן וצריך להוכיח בראיות.

10.        לאחר שבחנתי את הראיות ובכללן את עדות התובע ואחיו, מר משה ניסים, הגעתי למסקנה שהתובע לא הוכיח שנגרם לו הפסד בתקופת אי הכושר, ובכלל, כפי שיפורט להלן.

11.        בסעיף 12 לתצהירו טען התובע: "לאחר התאונה הייתי מנוטרל מכל אפשרות להשתכר, ועל כן, לא השתכרתי במשך ארבעה חודשים במהלך שנת 2005, לפיכך אני זכאי אני לסה"כ הפסד הכנסה 25,600 ש"ח, ולאחר ניכוי מס הכנסה אפקטיבי של 9% ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.05 ועד לתשלום בפועל". להוכחת טענתו צירף לתצהירו טופס 106 לשנת 2005 (נספח י'). על פי הרשום בטופס 106 לא עבד התובע בחודשים אפריל - יולי 2005.

12.        בנוסף, הוגש תצהיר מטעם מר משה ניסים (להלן: "משה"), אחי התובע ובעל המניות השני בחברה שבבעלותם המשותפת. בתצהירו סיפר משה שבתקופת היעדרותו של התובע מעבודה נאלצו לשכור עובדים נוספים שימלאו את חלקו בעבודה. עלות שכרם של העובדים, בתקופת ההיעדרות, הסתכם, על פי הנטען בתצהיר, בסך 18,390 ש"ח.

13.        לאחר חקירתם הנגדית של התובע ושל אחיו, משה, עלי לקבוע, בצער, שהנטען בתצהיר התובע על כך שלא השתכר בתקופת המחלה, אינו אמת, ושגרסתו נסתרה מני-ובי בחקירתו ממנה עולה כי בתקופת אי הכושר לא נגרעה הכנסתו כלל. בעדותו אישר: "אני מקבל כספים בהוראת קבע מהעסק. כל חודש הם נרשמים בתדפיס של הנה"ח. זה מופיע גם בתלוש, צריך להופיע. בשלשה חודשים שלא עבדתי הכספים המשיכו להגיע. מדובר בסכומים של 2,300 ש"ח ואז מוסיפים לי את ההפרש. בשלשה חודשים שלא עבדתי, ישבתי בבית. קיבלתי בהוראת קבע 2,300 ש"ח, ביקשתי שיק על ההפרש וקיבלתי. אני מאמין שקיבלתי גם את ההפרש כי אני צריך לחיות לא הייתי חי כך" (עמוד 4-5 לפרוטוקול) .

            גם בסוף עדותו, לאחר חקירה חוזרת, ולשאלתי, הבהיר התובע כי בחודשים בהם לא עבד קיבל את התשלום ששולם לחשבונו בהוראת קבע, ובנוסף קיבל השלמה מאחיו, וגם את תגמולי המל"ל ששולמו ישירות לחשבונו (עמוד 7 לפרוטוקול).

14.        ממצא נוסף שניתן לקבוע, הוא, שהרישומים בתלושי השכר ובטופסי 106 שהוצאו לתובע מהחברה - שבבעלותו ובבעלות אחיו - אינם משקפים את הכנסותיו המלאות. לפי עדות התובע, מעבר למשכורת שפורטה בתלושי השכר, נמשכו על-ידו כספים מהחברה מעת לעת. התובע הבהיר שאינו מתמצא בעניינים הכספיים של העסק, שאלה מנוהלים על ידי אחיו, משה, ושאת שומות מס ההכנסה שקיבל נהג להעביר לאחיו. לשאלת ב"כ הנתבעת השיב התובע שאינו יודע מה היתה הכנסתו המלאה בשנת 2005 (עמוד 4 לפרוטוקול).