פסק-דין בתיק א 32868/05

מבוא

1.         התובע, שמואל לב ( להלן: "לב") מכר לנתבע, יואב נדב ( להלן: "נדב") זכויות שהיו לו בקזינו שהתנהל בעיר בוקרשט. לדבריו, נדב התחייב לשלם לו תמורת הזכויות סכום כסף, אשר לאחר קיזוזים מסויימים עומד על סך השווה ל- 175,000 דולר. נדב כופר בטענותיו של לב וטוען כי לב הוא שחייב כספים לנדב, ולא להיפך. מכאן התביעה.

2.         לב הוא קבלן ואיש עסקים המנהל פעילות עסקית עניפה ברומניה. בשנים 1999- 2000 ביצע לב עבודות בנייה שונות עבור חברה רומנית בשם vip casino srl( להלן: "ויפ") ובין השאר בנה עבורה בית קזינו במלון בוקרשט בעיר בוקרשט שברומניה, שלימים נקרא "קזינו פאריז". בעלי מניותיה של ויפ היו ישראלים, ונמנה עליהם אדם בשם משה עיני ( להלן: "עיני"). בעקבות הבניה נוצר חוב של ויפ כלפי לב. לצורך סילוקו של חוב זה התחייב עיני להכניס את לב כשותף בקזינו, בשיעור של 5.25%. לב ביקש שזכויותיו בקזינו לא תרשמנה על שמו, הואיל ולא היה מעוניין ששמו יהיה מזוהה עם פעילות ההימורים.

3.         בשנת 2001 החליט לב למכור את זכויותיו בקזינו. הקונה היה ידידו ושותפו לעסקי נדל"ן שונים ברומניה, יואב נדב. ביום 8.11.2001 חתם לב על מסמך שכותרתו "המחאת זכויות בתמורה". המסמך מופנה אל נדב, ונאמר בו, בין השאר:

            "1 . הנני הח"מ ... ממחה לך ... באופן מלא, בלתי מותנה ובלתי חוזר, כל הזכויות הנובעות משיעור אחזקותיי בקזינו "פריז" (להלן: "הקזינו") בעיר "בוקרשט" ברומניה, בסך 5.25% (חמישה ורבע אחוזים), אשר רכשתי ממר משה עיני ...

            2. ההמחאה, כאמור לעיל, אוחזת בתוכה, כל הזכויות הממוניות, אשר להם אני זכאי או/וגם אהיה זכאי (שכן טרם נערכה חלוקת רווחים בקזינו) בכסף וגם/או בשווה כסף וגם/או רכוש וגם/או ציוד, להם הנני זכאי לפי שיעור האחזקות אשר בידי ואשר הנני ממחה לך.

            ...

            6. המחאה זו נעשית בתמורה ל 235,000$ (מאתיים שלושים וחמישה אלפי דולר ארה"ב)."

4.         לימים פשטה משטרת בוקרשט על הקזינו והחרימה מחשב נייד. מתוך חומר שנאגר במחשב התברר שמפעילי הקזינו העלימו הכנסות של כשלושים מליון דולר כדי להתחמק מתשלום מס. הקזינו נסגר, ונפתח מחדש כעבור זמן תחת השם "לאס וגאס", מבלי שיחול שינוי ממשי בהרכב הבעלים. בסופו של דבר, מרבית המעורבים בפעילות בקזינו, ונדב ביניהם, יצאו וידיהם על ראשם כאשר הקזינו נקלע לקשיים כלכליים ונסגר סופית.

טענותיו של לב

5.         לב טוען בתביעתו כי מכר לנדב את זכויותיו בקזינו תמורת התחייבותו של נדב לשלם לו סך השווה ל- 235,000 דולר. על חשבון חובו העביר נדב ללב את הבעלות במכונית מרצדס בשווי של 30,000 דולר. סכום נוסף של 30,000 דולר קוזז כנגד חוב של אדם בשם נועם שניר, אשר היה חייב לקזינו סך של 30,000 דולר. לב ערב כלפי הקזינו לפרעון החוב, ולכן הוסכם בין נדב ולב כי חוב זה ייחשב כסכום ששולם על חשבון עסקת המכר. על כן, יתרת הסכום המגיע ללב בגין זכויותיו בקזינו הינה סך השווה ל- 175,000 דולר. לב טוען כי הסיכום בעל פה בינו לבין נדב היה שזה האחרון יפרע את החוב בתוך חודשיים שלושה. לימים, כאשר נדב לא פרע את החוב, הוסכם כי נדב יעביר לבעלותו של לב זכויות בשני נכסי מקרקעין בבוקרשט, אך נדב לא עמד גם בסיכום זה. רק לאחר שנשלח מכתב התראה לנדב, בחתימת עו"ד אביב יוסף, עורך דינו של לב, הביע נדב באוזניו של לב את כעסו על כך ששותפיו לקזינו מנשלים אותו מזכויותיו, וטען כי הוא מבקש להרשם כבעל מניות בחברת ויפ, בהתאם לשיעור זכויותיו בקזינו. גם אז, כך טוען לב, לא התנה נדב את חובתו לפרוע את חובו ללב בכך שהמניות אכן תירשמנה על שמו.

            באשר לטענותיו של נדב, לפיהן סרבו השותפים בקזינו לרשמו כבעל מניות, משיב לב כי מדובר בטענה שאין בה ממש, שכן כניסתו של נדב כשותף בקזינו זכתה לברכת הדרך של השותף הבכיר, ראובן גבריאלי, והשותפים הנוספים לא התנגדו מעולם לכך שנדב יירשם כבעל מניות, והוא אף לא ביקש מהם את רישום המניות על שמו. לעיצומו של ענין, יואב נהג מנהג בעלים בקזינו, השתתף כדבר שבשגרה בישיבות ההנהלה, נהנה מרווחי הקזינו ודבר מזכויותיו לא נגרע רק משום שלא היה רשום כבעלים של מניות בחברת ויפ. נהפוך הוא: הדבר מנע ממנו מבוכה רבה כאשר גילתה משטרת רומניה את העלמת המס שבוצעה בקזינו, ופתחה בחקירה נגד בעלי המניות.

טענותיו של נדב

6.         נדב טוען להגנתו כי הוא ולב היו שותפים בנכסי מקרקעין ברומניה. לב היה אמור להעביר אליו את חלקו בדמי השכירות שנגבו בגין נכסים אלה, אך לא עשה כן. כך הלך והצטבר חוב כספי של לב כלפי נדב. כדי לפרוע חוב זה החליטו לב ונדב כי לב יעביר לנדב את אחזקותיו בקזינו. מעולם לא סוכם גובה התמורה בגין אחזקות אלה, אלא רק על קיזוז החוב המגיע לנדב כנגד המחאת הזכויות בקזינו. הסכום של 235,000 דולר הנקוב בכתב המחאת הזכויות עליו חתם לב הינו המצאה של לב, ומעולם לא הוסכם עליו. לנדב היה ברור כי כנגד קבלת זכויותיו של לב בקזינו, הוא, נדב, מוותר על החוב המגיע לו מלב בגין הנכסים המשותפים. נדב מדגיש את העובדה כי לא חתם על כתב המחאת הזכויות ולכן הסכום הנקוב בו אינו מחייב אותו. בנוסף, בכתב המחאת הזכויות לא נאמר שנדב מחוייב לשלם ללב את הסכום של 235,000 דולר, ומהנוסח עולה כי מדובר בסכום שכבר שולם עובר לחתימתו של המסמך. נדב טוען כי בינו לבין לב מתנהלים הליכים משפטיים נוספים ברומניה, בהם נתבע לב לשלם לנדב את המגיע לו בגין הנכסים המשותפים, והתביעה הנוכחית הוגשה כאמצעי לחץ מצידו של לב, על מנת שנדב יוותר על זכויותיו בנכסים המשותפים.

            נדב מוסיף וטוען כי הזכויות שלב התיימר להעביר אליו כלל לא היו קיימות. הוא ניסה לשווא להשתלב בהנהלת הקזינו, אך מעולם לא קיבל כספים כלשהם מרווחי הקזינו, ולמעט השתתפות בישיבות הנהלה ריקות מתוכן, לא קיבל זכויות כלשהן. יתר על כן, בחלוף שנה וחצי מעריכת העסקה, נסגר הקזינו. כאשר פנה אל בעלי המניות בדרישה לקבל את מניותיו, דרישתו סורבה. נמסר לו כי ישותף ברווחים ובהפסדים, ולא מעבר לכך. הסרוב לרשום את מניותיו מנע ממנו את האפשרות לקבל מסמכים ואת חלקו ברווחים.

הטענות בענין אי הרישום של המניות

7.         הטענה המרכזית של נדב היא שלב לא קיים את חלקו בעיסקה משום שלא גרם לכך שנדב יירשם כבעל מניות בחברת ויפ.

8.         בענין זה העיד משה עיני בתצהירו, כי המחאת זכויותיו של לב בקזינו לטובתו של נדב היתה בהסכמתם של עיני ויתר השותפים בחברת ויפ ובקזינו. יתר על כן, נדב נהג בקזינו מנהג בעלים, היה שותף מלא ברווחי הקזינו ובהחלטות שהתקבלו על ידי בעלי המניות והשותפים, לרבות לענין סגירת הקזינו ומכירתו לצד שלישי, וקיבל כל מידע שביקש. לדבריו, לא רק שבעלי המניות לא מנעו מנדב מלהרשם כבעל מניות, אלא שהם אף ביקשו כי יעשה כן, אך הוא סרב, מטעמים השמורים עימו.

            עיני העיד בחקירתו כי בעלי המניות של חברת ויפ היו הוא עצמו, שהחזיק ב- 50% מהמניות, ואדם בשם אבשלום צומן, שהחזיק ב- 50% הנוספים של המניות. בפועל, השותף הבכיר והמנהל האמיתי היה ראובן גבריאלי, שהעדיף לא להרשם כבעל מניות (ע' 12 לפרוטוקול). לדבריו, גבריאלי " ניהל את הקזינו והוא היה המנהל הכללי ואין עוררין עליו ופנינו אליו בתור אחד שמתמצא והוא עשה מה שהוא רצה." (ע' 13 לפרוטוקול).