פסק-דין בתיק א 3286/04

1.         בפני תביעה למחיקת קנסות, אשר הוטלו על התובע בגין עבירות תעבורה.

הקנסות, אשר מחיקתן מתבקשת הוטלו בגין שני דוחות:

דוח מס' 1100141091, ודוח מס' 1100118392 (להלן: " הקנסות שבמחלוקת").

התובע טוען, כי הוא שילם את הקנסות במרוצת השנים 1992 - 1993, וכי עם חידוש רשיונו, ביום 10.6.97, הוא שילם גם את כל הקנסות אשר נותרו לתשלום עד אז, וכי הוא לא ידע על הקנסות שבמחלוקת.

לתביעתו צירף התובע אישור על דרישת תשלום קנסות, אשר נשלחה אליו ע"י הנתבע סמוך לחודש מרץ 1998.

הרשימה הנ"ל של הדוחות, ואשר הקנסות בגינם שולמו ע"י התובע (כולל תוספות פיגורים), כוללת ארבע דוחות אחרים, אך אינה כוללת את הקנסות שבמחלוקת.

2.         בחודש יוני 2002, כאשר ביקש התובע, שוב, לחדש את רשיונו, דרשה הנתבע מהתובע לשלם את הקנסות שבמחלוקת.

תחילה הוריתי על מחיקת הקנסות שבמחלוקת, לאור כך שהנתבע לא טענה שהם לא שולמו, אולם ביהמ"ש שלערעור החזיר את הדיון על מנת ששאלת פרעון הקנסות תתברר לגופה.

לאחר שהתברר, כי מדובר בקנסות אשר הושתו על תובע קרוב ל- 10 שנים בטרם נקלטו במרכז לגביית קנסות, המלצתי בפני הנתבע לוותר על תשלומם, אך הנתבע סרב.

בסופו של דבר ויתרו הצדדים על חקירות וסיכמו טיעוניהם בעל פה, וניתנה שהות להמצאת אישור על תוקף רשיון הנהיגה של התובע.

3.         בהודעת הנתבע, אשר הוגשה לתיק ביהמ"ש ביום 12.11.06, טוען הנתבע לקיומם של שני קנסות, אשר טרם שולמו:

האחד - קנס בסך 1,000 ש"ח, אשר הוטל על התובע בתיק תעבורה 75478/92, ביום 5.10.92 (להלן: " הקנס הראשון"), וקנס בתיק מס' 75593/93 (להלן: " הקנס השני"), הם הקנסות שבמחלוקת.

אדון תחילה בקנס הראשון:

4.         הנתבע צירף, להודעה הנ"ל, את גזר הדין של הקנס הראשון.

לטענת הנתבע, רשיונו של התובע עוכב, בגין קנס זה, עד לשנת 1997, ולכן לא חלה התיישנות על גבייתו, מה גם שהתובע, לטענת הנתבע, לא טען התיישנות.

סבורתני שאין לומר שהתובע לא טען טענת התיישנות. מאחר שהתובע אינו מיוצג, הוא לא ידע לכנות את הטענה בשמה המשפטי, אולם הוא טען בתביעתו, כי הנתבע, אשר לא כלל, בפירוט רשימת הקנסות אשר נותרו לתשלום, המצורפת לתביעתו, את הקנס, אשר הוטל מספר שנים לפני משלוח הרשימה, אינו יכול כעת לדרוש את תשלומו. טענה זו כוללת בחובה הן טענת התיישנות והן טענת מניעות.

5.         על פי תעודת עובד ציבור, אשר הוגשה ע"י הנתבע ביום 16.2.06 (להלן: " תעודה א'"): הקנס הראשון נקלט במרכז לגביית קנסות, רק ביום 25.6.92. ביום 2.11.03 נשלחה לתובע דרישה ראשונה לתשלום, בדאר רגיל, וביום 2.12.03 נשלחה לו דרישה שנייה, בדאר רשום.

עבירת תעבורה הינה עבירה מסוג עוון, ולפיכך תקופת ההתיישנות לגבייתה הינה 10 שנים, כפי שקובע סעיף 10 (2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. לפיכך, תקופת ההתיישנות של גביית הקנס הראשון מהתובע, מסתיימת, לכאורה, ביום 5.10.02 (10 שנים מיום גזר הדין בתיק התעבורה).

6.         הנתבע טוען, כי בגין קנס זה עוכב חידוש רשיון הנהיגה של התובע, והוראת העיכוב הוסרה רק ביום 2.4.97, ולכן טרם חלפה תקופת ההתיישנות.