פסק-דין בתיק א 32830/04

רקע

התביעה שבפניי מתייחסת לנזק שנגרם לכלי רכב של התובע בתאונת דרכים מיום 10.3.04. האחריות לתאונה, לא הייתה במחלוקת והדיון שבפניי נסב על שאלת הנזק בלבד.

טענות התובע

התובע, הגיש חוות דעת של השמאי, מר שמואל שמש, לפיה הנזק שנגרם לכלי הרכב נגרם בשני מוקדים: מוקד חזית, שהנזק בגינו הינו בסך 270 ש"ח, ומוקד אחורי, שהנזק בגינו הוא בסך 5,200 ש"ח. הנזק במוקד האחורי מורכב מ- 3,000 ש"ח בגין החלפת הארגז שנפגע בחלק האחורי של הרכב, רכב מיצובישי מסחרי, בארגז אחר, משומש. בנוסף, קיים חיוב של 500 ש"ח בגין פירוק והרכבה של הארגז ו- 1,700 ש"ח בגין צביעת הארגז. התביעה היא על סך 6,100 ש"ח, המורכבים מ- 5,470 ש"ח נזק לרכב ו- 503 ש"ח בגין שכר טירחת השמאי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד יום הגשת התביעה.

טענות הנתבעים

לטענת הנתבעים, הנתמכת בחוות דעת נגדית של השמאי, מר בני הרפז, החלפת הארגז שנפגע בתאונה בארגז אחר משומש, מהווה הטבה שיש מקום להתייחס אליה בבואי לפסוק את הפיצוי לתובע, כאשר ההטבה היא בערך של 50% מערך הארגז המשומש שהורכב ברכב במקום הארגז שנפגע, היינו בערך של 1,500 ש"ח. לטענת הנתבעים, יש לנכות מהסכום הנקוב בחוות הדעת של התובע גם את הסכום בגין צביעה, שכן הארגז טרם התאונה היה משופשף ובלוי, ולא היה מקום לצבוע אותו ואם נצבע הארגז החלופי, הרי גם בכך יש משום הטבה שיש להתחשב בה. עוד טוענים הנתבעים, כי אין סימוכין לשיוך הנזק קדמי לתאונה זו, ולכן לא ברור מדוע הוכר תיקון למוקד קדמי. בנוסף, יש לנכות 50 ש"ח מתוך הסכום שנפסק עבור עבודת הפירוק וההרכבה של הארגז.

העדויות והראיות

בדיון שבפניי העידו שני השמאים. שמאי התובע הסביר כי כאשר האופציה של תיקון הארגז הניזוק, בדרך של החלפת חלקיו באופן פרטני, מסתכמת לסכום יקר יותר מאשר עלות החלפת הארגז בכללותו בארגז משומש אחר - זו האופציה שיש לבחור בה, מתוך עיקרון הקטנת הנזק. לדבריו, כאשר אין אפשרות למצוא ארגז שבו קיימים אותם הליקויים שהיו בארגז המוחלף טרם התאונה, כגון "דפיקות" קטנות בפח, בדפנות, שפשופים על רצפת הארגז וכיוצא באלה - אין לנכות "הטבה" בגין מציאת ארגז, שנעדר ליקויים אלה. זאת, הן משום שבארגז המוחלף קיימים ליקויים אחרים, והן משום שאין להטיל על בעל הרכב עלות של מרכיב, שאין ברירה אחרת אלא לכלול אותו ברכב המתוקן.

לטענת השמאי מטעם הנתבעים, כאשר היו קיימים ברכב ליקויים קודמים, שאינם קיימים עוד כעת, בזכות החלפת החלק הניזוק בחלק אחר משומש, דבר זה מהווה הטבה עבור בעל הרכב, בהשוואה למצב הרכב טרם התאונה, ויש לחייבו בגין הטבה זו. דרך אחת לחיוב בעל הרכב בגין ההטבה, היא למשל ניכוי השתתפות עצמית נוספת ממבוטח, על ידי חברת הביטוח, בגין התאונה האחרת, שבה נפגע החלק בפעם הקודמת.

דיון

אין צורך להכביר מילים על חובת הקטנת הנזק, וגם לא על עיקרון השבת המצב לקדמותו, שמצאו ביטוי רחב ביותר בפסיקה ואין מחלוקת בין הצדדים לגבי עצם חלותם גם כאן. המחלוקות במקרה דנן הן על אופן יישום העקרונות הללו במקרה שבפני. באופן פרטני, השאלות המתעוררות הן כדלקמן:

ראשית - לאור חובת הקטנת הנזק, האם במקרה זה, החלופה הזולה יותר היתה החלפת הארגז הפגוע ברכב התובע לארגז אחר, משומש (כפי שנעשה), או שמא היה צריך לשפץ את הארגז הפגוע בדרך של החלפת חלקיו הפגועים.

שנית - משנבחרה האופציה של החלפת הארגז כולו, האם הארגז שהוחלף טוב יותר מהארגז שהיה ברכב התובע טרם התאונה.

שלישית - האם ניתן היה למצוא ארגז אחר, שמצבו זהה למצב הארגז ברכב התובע טרם התאונה. כלומר - האם היתה אפשרות מעשית של השבת המצב לקדמותו, או שמא בהכרח, היתה ההחלפה כרוכה בשיפור מסוים במצב הארגז.

רביעית - אם בארגז שנפגע היו פגיעות עוד טרם התאונה, פגיעות מסוג שניתן היה להמשיך ולהשתמש בו למרות קיומן (כגון שריטה בצבע או פגיעת פח קלה), ובעקבות התאונה נפגע הארגז בצורה שאין מנוס מהחלפתו, וכאשר החלק המוחלף נעדר אותם פגמים שהיו קיימים לפני התאונה - האם יש לחייב את בעל הרכב בגין השיפור שחל במצב הרכב, עקב ההחלפה לארגז נקי מכל פגם.

שלוש השאלות הראשונות הן שאלות עובדתיות, ואילו הרביעית - שאלה עקרונית משפטית.

אתייחס תחילה לשאלות העובדתיות, שכן אם במקרה דנן אגיע למסקנה, כי אין הטבה של ממש במצב הרכב, בעקבות החלפת הארגז בארגז משומש אחר, יחסית למצב הארגז טרם התאונה, יתייתר הצורך לדון בשאלה הרביעית, העקרונית. כך גם, אם אגיע למסקנה, שהייתה אופציה של השבת המצב לקדמותו, והבחירה בתיקון בצורה מסוימת ולא אחרת, הייתה בבחינת בחירה בשיפור המצב.

השמאי מטעם התובע ציין כי אין בנמצא ארגז בן 12 שנים, כגילו של הארגז שנפגע ברכב התובע, שמצבו זהה בדיוק למצב הארגז שנפגע. עם זאת, גם אין סיכוי למצוא ארגז שכזה שאיננו פגוע במידה מסויימת ושלא צריך לעבור שום תיקון (עמוד 7, שורות 20-30 ). כדבריו: "בכל המכוניות הללו לא משתמשים רופאי שיניים שנוסעים לקליניקה, אלא אנשים שעובדים עם הארגז" (עמוד 9 שורות 12-14). הפועל היוצא, לדבריו, הוא שבארגז משומש, המשמש מטבע הדברים לעבודה ולסחיבת משאות וכלי עבודה, לעולם יהיו פגיעות ושפשופים, ואין לומר שהארגז שהורכב ברכב התובע, מצבו היה טוב במידה ניכרת ממצב הארגז ברכב התובע בטרם התאונה (עמוד 10, שורות 3-4). לענין הצביעה של הארגז המוחלף טען, כי גם אילו תוקן הארגז המקורי בדרך של תיקון החלקים הפגועים, היה צורך לצבוע את כל הארגז, שאם לא כן - צביעת החלקים המוחלפים בלבד היתה מורידה את ערך הרכב ומביאה אותו למצב שיחשב "טוטאל-לוס" (עמוד 8, שורות 10-21).

השמאי מטעם הנתבעת, לעומת זאת, אמר כי מצבו של הארגז טרם התאונה, ככל שניתן ללמוד מהתמונות שצולמו לאחר התאונה ( ת/1) היה כל כך גרוע, שכל שינוי בו מהווה שיפור (עמוד 13, שורות 6-8). הוא ציין כי צביעת כל הארגז כולו בודאי מהווה שיפור גדול במצב הארגז, יחסית למצבו טרם התאונה, כפי שניתן לראות מהתמונות (חוות הדעת וכן (עמוד 13, שורות 12-13).

שמאי התובע עמד על דעתו, כי החלפת חלקים פרטניים בארגז הישן - רק אלה שנפגעו - היתה יקרה יותר מהאופציה שנבחרה, של החלפת כל הארגז כולו בארגז משומש (עמוד 6, שורות 9-16). שמאי הנתבעים אמר, כי יתכנו בהחלט מצבים כאלה, אך לא אמר אם במקרה דנן זהו המצב (עמוד 12, שורה 24 עד עמוד 13, שורה 5). לפיכך, עמדת שמאי התובע בנקודה זו לא נסתרה.

הכרעה