פסק-דין בתיק א 3270/05

1.         בפניי תביעת שיבוב שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בגין סכומים ששילמה למבוטחה בגין תאונת דרכים שאירע בתאריך 18.6.03 כאשר נהג הרכב המבוטח מר נוימן יצחק אשר מסר תצהיר ת/1 טען בגירסתו כי תוך כדי נסיעתו בכביש ראשי המוביל מחוצות המפרץ לכיוון מפעל קוקה קולה הגיח רכבה של הנתבעת מימינו מבלי שצייתה לתמרור האט ותן זכות קדימה והתפרצה לכביש כתוצאה מכך נגרם נזק לכנף הימנית קדמית של הרכב   המבוטח (להלן:"התאונה"). התובעת פיצתה את מבוטחה בסכום של 20,270 ש"ח  כאמור בסעיף 6 לתצהיר ת/1 ונספח ג' לת/1. כמו כן התביעה כוללת הוצאות שכ"ט שמאי שהוציאה התובעת בגין המקרה.

2.         הנתבעת כפרה בדבר אחריותה לאירוע התאונה ובכלל זה לנסיבות אירועה כאשר היא טענה שמשאית אשר עמדה לפנות ימינה לכיוון נסיעתה והיא עמדה  מאחוריה, סימן לה הנהג כי היא רשאית לצאת וכך בתוך כדי יציאתה  בתנועה איטית הופיע לפתע  הרכב המבוטח כשהוא נוסע במהירות וכתוצאה מכך אירע התנגשות בין שני כלי הרכב, אשר רכבה קיבל את החבטה והסתובב 180 מעלות מהכיוון שבו רצתה לנסוע.

3.         הנתבעת הופיעה ללא ייצוג עו"ד על אף שכתבי הטענות שהגישה הכוללים חוות דעת נגדית לחוות דעתו של השמאי מטעם התובעת, נוסחו בידי עו"ד אשר לא התייצב לדיון. לטענת הנתבעת לא היה לאל ידה לממן שרותיו של עורך הדין ועל כן התייצבה לדיון בלעדיו. בעקבות האמור בית המשפט השקיע מאמץ על מנת להביא את הצדדים לידי פשרה כעולה מפרוטוקול הדיון אולם עקב הססנותה של הנתבעת ועקב העובדה שהיא לא יוצגה ביכר בית המשפט לשמוע את הנהגים דהיינו את מר נויימן ואת הנתבעת וליתן פסק דין.

4.         לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים נראה כי יש לקבל שהנתבעת אחראית לאירוע התאונה בכך שיצאה מדרך צדדית לכביש ראשי חוצה, מבלי שהאטה או מבלי שנתנה זכות קדימה לרכב המבוטח שנסע בכביש הראשי. אני מקבל את העובדה כי במקום אומנם הוצב משולש אזהרה, וכי התובעת חייבת היתה לפעול על פיו.

יחד עם זאת הגעתי למסקנה כי מנסיבות המקרה ומכלול הראיות עולה כי יש לקבל את טענות הנתבעת בנוגע לאשם תורם חלקי מצד  הנהג ברכב המבוטח כאמור בסעיף 9 לכתב ההגנה.

סבורני כי גם מעדותו של נהג הרכב המבוטח, מר נויימן עולה שבמקום היה ריכוז (פקק) של משאיות אשר הגיע עד פסי הרכבת והגם שהדבר הותיר נתיב נסיעה שמאלי פנוי, מחובתו של הנהג היה להאט את מהירותו עד כדי אפשרות של עצירה מוחלטת מה גם שברור שמצד ימין קיים כביש שממנו יש יציאה צפונה לכלי רכב אשר נוסעים בכיוון הפוך לכיוון נסיעתו. עצם קרות התאונה מלמד והעדר בלימת חירום של ממש, מצביעים על חוסר ערנות מצד  הנהג ועל כן יש בכך משום תרומת רשלנות רבה לאירוע התאונה.

5.         מקובל עלי שעיקר האחריות רובצת לפתחה של הנתבעת אשר מכיוון יציאתה קיים שלט האט ותן זכות קדימה לרכב החוצה. אולם התנהגותו של נהג הרכב המבוטח תרמה בנסיבות הנ"ל, לארוע התאונה. חלוקת האחריות הראויה בין הצדדים תהיה כדלקמן: 70% על הנתבעת ו - 30% על הנתבעת ובהתאם לכך  יש לפסוק את הנזקים. ומכאן להיקף הסכומים להם זכאית התובעת בתביעת השיבוב.

6.         הוכח להנחת דעתי כי הנתבעת פיצתה את מבוטחה בסכום של 20,270 ש"ח וזאת בהתאם לחוות הדעת  של השמאי מנחם אדוני, שהעריך את הנזק בסכום של  19,980 ש"ח בצירוף ירידת ערך בשיעור של 3% דהיינו סך של 2,400 ש"ח זאת מיום 5.8.03.  

מצד הנתבעת הוגשה חוות דעת נגדית של ס.ח. שמאים. בחנתי חוות דעת זו שנערכה ביום 21.3.05 ונראה לי שאין הבדלים משמעותיים בסכומי ההערכה, למעט הפחתה שעשה שמאי זה בשיעור של 35% מההערכה, של שמאי התובעת וזאת בטענה שאין לקבל שימוש בחלקים מקוריים אלא היה מקום להשתמש בחלקים תחליפים או משומשים. אינני מקבל טענה זו שהיא יכולה להיות טובה ביחסים שבין מבוטח למבטח אולם איננה יכולה להיות טובה כאשר מדובר בעילה לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) לפיה חל העקרון של השבת המצב לקדמות.  בנוסף אוסיף ואומר כי השמאי מטעם הנתבעת לא ראה ולא בדק את הרכב ועל כן יש להעדיף חוות דעת של השמאי של התובעת אשר ראה ובדק את הרכב בזמן אמת. זו הסיבה בגינה לא קיבלתי את טענת השמאי מטעם הנתבעת כי הדלת האחורית הימנית לא תוקנה שכן לא היה לה כל נזק, כאשר הוא מסיק זאת מהתמונות?!  בנושא ירידת הערך לא הובאה כל ראיה שכנגד בחוות הדעת של השמאי מטעם הנתבעת אשר כאמור לא ראה ולא בדק את הרכב. לפיכך יש לקבל את חוות הדעת מטעם התובעת כי אומנם נגרמה ירידת ערך בשיעור של 3% משווי הרכב.

סיכומו של דבר אני קובע כי תגמולי הביטוח ששילמה התובעת לנתבע מבוססים, הגיוניים וסבירים  והיא רשאית לקבלם מהנתבעת כפוף לחלוקת שאלת האחריות כאמור לעיל.

באשר ליתר רכיבי התביעה הם לא הוכחו ועל כן הם נדחים. לא קיבלתי  את הדרישה לשכרו של השמאי ששולם על ידי התובעת מכיוון שמדובר בשמאי שנתמנה לבירור חבותה של הנתבעת לפי הפוליסה ואינו נושא לתביעת שיבוב.

7.         אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 14,189 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מיום 24.9.03 (מועד התשלום) ועד התשלום המלא ובפועל. לסכומים יתווסף שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ ואגרת המשפט. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לפני סיום אומר במאמר מוסגר כי הגנתה של הנתבעת לוקה בחסר מלכתחילה שכן התברר בדיון כי רכבה שניזוק בתאונה הוכרז כאובדן כללי והורד מהכביש, כאשר שווי הרכב  הוערך על ידה (ומשום מה לא על ידי השמאי מטעמה) בסך של 10,000 ש"ח. אילו הגישה התובעת תביעה שכנגד היה מקום לקזז סך של 3,000 ש"ח כמידת אשמו  התורם של נהג המבוטחת מסכום הפיצויים שנפסקו לעיל. משלא עשתה כן  ויתכן שהיא רשאית עדיין לתבוע בבית המשפט לתביעות קטנות, אין בידי להפחית את הסכום האמור. עם זאת מוצא אני לנכון להמליץ לשני הצדדים שבמקום להמשיך ולהתדיין בתביעה נוספת, יבצעו את הקיזוז לנוכח חלוקת האחריות מאירוע התאונה כבר כעת וזאת לאחר שהנתבעת תוכיח להנחת דעתה של התובעת כי אומנם הנזק שנגרם לה הוא כאמור לעיל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ט באלול, תשס"ו (12 בספטמבר 2006).

קלדנית: דליה ב.ח.