פסק-דין בתיק א 32615/05

רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך 1,340 ש"ח.

הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") הנפיקה פוליסה שמספרה 7400411404 לתקופה שבין 08/01/04-31/12/04 בעבור ברק צילה (להלן: "הנתבעת").  עקב אי תשלום הפרמיה ביטלה התובעת את הפוליסה ביום 20/05/04. בעבור התקופה שבה הפוליסה היתה בתוקף דורשת התובעת תשלום. התובעת שלחה מכתב התראה לנתבעת אולם ללא הואיל, יתרת החוב אשר נותרה הינה סכום התביעה. 

לאחר שכל ניסיונות התובעת לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותר בידיה כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה.

הנתבעת הכחישה טענות התובעת מכל וכל. לשיטתה, בשנת 2003 ביקשו הנתבעת ובעלה מסוכן הביטוח מר יעקוב יוסף (להלן: "סוכן הביטוח") שינפיק בעבורם תעודת ביטוח חובה ומקיף לרכב סובארו מ.ר 03-434-87. בעבור כך הפקידו בני הזוג המחאות בגובה הנדרש בידי סוכן הביטוח. בתום התקופה ביקשו בני הזוג לחזור ולבטח את רכבם לשנה נוספת.

 סוכן הביטוח העביר לרשות הנתבעת את תעודת ביטוח החובה והודיע כי תעודת ביטוח המקיף תשלח בשלב מאוחר יותר. לאור עיכובים בקבלת הפוליסה פנתה הנתבעת לסוכן הביטוח שוב ושוב. זה אשר הודיע כי התובעת דורשת כי יותקנו מיגונים שונים ברכב לשם עריכת הביטוח. המיגונים הנדרשים הותקנו והועבר טופס אישור מיגון לידי סוכן הביטוח.

שוב היו עיכובים בקבלת הפוליסה. כתוצאה מכך,  פנה בעלה של הנתבעת לסוכן הביטוח אשר הבטיח כי יבדוק את העניין. משלא חזר עם תשובה חיובית יצאה הנתבעת מנקודת הנחה כי הרכב  בסופו של דבר לא בוטח בביטוח מקיף לרכב.

בחודש אפריל 2004 הרכב היה מעורב בתאונת דרכים. על אף זאת לא פנתה הנתבעת אל התובעת בדרישה לתגמולי ביטוח, כיוון שלא קיבלה לידיה את הפוליסה ומבחינתה הרכב לא היה מבוטח בביטוח מקיף.

לאחר שנודע לנתבעת באשר לטענת התובעת בעניין קיום החוב הנטען, פנה בעלה לתובעת בשאלה האם תהיה מוכנה לשאת בנזק באם תשולם הפרמיה, אולם נענע בשלילה. משכך נאלצה הנתבעת לתקן את הרכב מכספה שלה. 

בדיון שהתקיים ביום 04/09/07 קבעתי כי הנתבעת תורשה להגיש הודעת צד ג' לסוכן הביטוח.

לגישת הנתבעת מילאה לאחר כל דרישותיו של סוכן הביטוח בהם הפקדת שקים בעבור הוצאת תעודת הביטוח, מיגון הרכב על פי דרישות הפוליסה וכן המצאת אישור מיגון. הנתבעת ובעלה פנו לא אחת לסוכן הביטוח באשר לפוליסת ביטוח המקיף מאחר וזו התעכבה זמן רב.

לאחר תאונה שבה היה מעורב רכבם של הנתבעת ובעלה בחודש אפריל 2004 הניחה  הנתבעת כי אין ברשותה ביטוח מקיף בתוקף. לגישת הנתבעת סוכן הביטוח אשר מהווה את הגורם המקשר בין המבוטח ובין חברת הביטוח התרשל בתפקידו, מאחר ובכל פעם שנשאל האם קיימת פוליסת ביטוח מקיף בתוקף ענה בשלילה.

 לגישת סוכן הביטוח, את תעודת ביטוח החובה שילמה הנתבעת בעצמה ובאשר לתעודת ביטוח המקיף טען כי לא עלה בידו ליצור עמם קשר ולגבות את סכום הפוליסה ע"ס 3,000 ש"ח.  כאשר הצליח לאתרם נאמר כי אינם מעוניינים בפוליסה כלל. לגישת סוכן הביטוח מעולם לא נעשתה כל פנייה אליו באשר לפוליסת ביטוח המקיף.

תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

אי דיווח על התאונה ודרישת פיצוי מחברת הביטוח מעלה כי, אכן הנתבעת האמינה כי אין בידיה ביטוח מקיף. אף ב"כ התובעת המלומד בסיכומיו מביע פליאה לעניין זה: (סעיף 14 לסיכומי התובעת).

" כלומר, לפי גרסת הנתבעת ובעלה בתצהירו,בחודש מאי 2004 חודש לאחר התאונה הנטענת, ידעו כבר המצהיר ואשתו הנתבעת כי קיימת להם פוליסת ביטוח מקיף אצל התובעת, שכן קיבלו דרישה לתשלום בגינה. נשאלת כמובן השאלה  מדוע אם כן לא שילמו את אשר התחייבו לשלם, והמוזר מכל, מדוע לא תבעו מהתובעת את נזקיהם בגין התאונה שאירעה זמן קצר קודם לכן?!"

מאחר ולא ניתנה לנתבעת הנבואה לא היה עליה לדעת כי כחודש לאחר התאונה יתברר כי קיים ביטוח מקיף לרכבה. מאחר ובמשך 4 חודשים לא התקבלה כל פוליסה או דרישה לתשלום,  סברה הנתבעת כי אין בידה פוליסת ביטוח תקפה.

התובעת בחרה בדיון אשר התקיים ביום 04/09/07  להעיד את שאשתו של סוכן הביטוח ולא את סוכן הביטוח עצמו אשר כנגדו הוגשה  הודעת צד ג'.

 לשאלת ב"כ הנתבעת (דיון מיום  04/09/07 עמוד ב שורות 16-24)

"ש. את סוכנת ביטוח?