פסק-דין בתיק א 32547/04

השאלה שנותרה במחלוקת :

1.         ביום 24.8.2005 ניתנה החלטתי בשאלת האחריות בתיק הנדון: בהחלטה זו קבעתי כי יש מקום לחייב את הנתבעת בגין הנזק שנגרם לרכושו של הנתבע, בעקבות השריפה שפרצה בשדותיו ביום 22.10.03 (להלן : "השריפה").

כל שנותר כעת לדיון הוא שאלת היקף הנזק אשר נגרם לתובע בעקבות השריפה.

טענות הצדדים בנוגע לנזק :

2.         התובע הגיש תחילה את תביעתו המקורית על סך של 356,000 ש"ח, כשתביעה זו מתייחסת לנזק אשר נגרם לחממות ולציוד שהיו ברשות התובע בעת השריפה. התובע תמך את תביעתו בחוות דעתו של השמאי מר עמוס מדר (להלן: "שמאי התובע"), אשר העריך את הנזק בערכי כינון, דהיינו רכישת ציוד חדש במקום זה שנשרף (ראה עדות מדר, פרו' עמ' 7 שור' 6-7).

3.         לאחר שהוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה, בקשה שהתקבלה אגב חיוב התובע בהוצאות לטובת הנתבעת, תוקן כתב התביעה כשנוסף ראש נזק נוסף, הוא אובדן ההכנסה שנגרם לתובע, לטענתו, בעקבות השריפה. בכתב התביעה המתוקן העמיד התובע את הנזק הנובע מאובדן הכנסה מגידולים על סך כולל של 135,000 ש"ח, המבוסס על הכנסה ממוצעת של התובע בסך 5,000 ש"ח לחודש, במכפלת שלוש עונות גידול.

4.         לטענת התובע, יש לפצותו בערכי כינון מכיוון שמדובר בציוד ייחודי, חסר "שוק יד שנייה", ולכן לא ניתן לרכוש ציוד תחליפי לזה שנשרף. כמו-כן טען התובע כי אין להפחית בלאי ופחת מהערכת ציוד חדש, שכן ביצוע הפחתה שכזו תוביל לפיצוי בסכומים נמוכים אשר לא יאפשרו לתובע לשקם את חממותיו.
לעניין פיצוי בגובה שלוש שנות עיבוד טוען התובע בין היתר כי הנתבעת נמנעה מלפצותו עבור הנזק הישיר, גם בערכים שהיא עצמה קבעה על ידי שמאי מטעמה, וכך גדעה כל סיכוי מהתובע מלהתפרנס .

5.         הנתבעת מצידה חולקת על קביעותיו של השמאי מטעם התובעת והן על ראש הנזק של אובדן הכנסות: הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית מטעמה, של השמאי מר נוח דרור (להלן : "שמאי הנתבעת"). השמאי מטעם הנתבעת קבע בראש ובראשונה שלא היה מקום לחשב את הפיצוי בערכי כינון כי אם בערכי קימום בלבד (הקמה מחדש), תוך מתן ביטוי לכך כי מדובר בציוד ישן. לפיכך טוען שמאי הנתבעת כי יש לבצע הפחתה של בלאי ופחת על כל מרכיב ומרכיב, בהתחשב בגילו וב"תוחלת חייו".

בנוסף, חולק שמאי הנתבעת על כמות חלק מהפריטים שניזוקו; כמות הניצולת שנותרה מהשריפה, אותה יש להפחית מהפיצוי הנדרש ("המזרון הלח"); ועצם הפגיעה בחלק מהמרכיבים בגינם נדרש פיצוי (ברזים, מערכת חשמל.

על פי חוות דעתו של שמאי הנתבעת, הפיצוי המגיע לתובע בגין הציוד מסתכם בסך של 87,070 ש"ח ללא מע"מ, בלבד.

6.         לעניין ראש הנזק של אובדן הכנסה, טוענת הנתבעת כי התובע לא עסק כלל בחקלאות, למצער בשנתיים שקדמו לשריפה; כי גם במועדים שעסק בחקלאות, אזי לא הוכיח רווח, ההיפך הוא הנכון, קיימות ראיות להפסדים; כי התובע לא הוכיח כל כוונה לחזור לעיסוק בחקלאות ולמעשה כי זנח תחום זה, לנוכח הפסדיו.

בנוסף ולחלופין, טוענת הנתבעת כי אין כל מקום לפצות את התובע בגין שלוש עונות גידול, כשהתובע מצידו אינו עושה דבר להקטנת נזקיו: התובע לא טען ולא הוכיח כי ניסה לפעול בכוחות עצמו לשיקום החממות או למצער להכשרת השטח הפתוח שברשותו, הכשרה אשר גם לשיטת השמאי מטעם התובע דורשת השקעה של 8,899 ש"ח (ולטענת השמאי מטעם הנתבעת, די בסכום של 2,200 ש"ח כדי להכשיר את הקרקע לגידולים). מטעמים אלה טוענת הנתבעת כי התובע לא זכאי לכל פיצוי בעבור ראש הנזק של אובדן הכנסה.

הפלוגתאות שבין הצדדים לעניין הנזק :

7.         למעשה, למקרא טענות הצדדים, עולה כי על בית המשפט להדרש במסגרת פסק דין זה לשאלות הבאות:

א.        מהי הדרך הנכונה להערכת הנזק במקרה הנדון, האם בערכי כינון (כשיטת התובע) או שמא בערכי קימום (כשיטת הנתבעת) ?

ב.         מהו היקף הנזקים שנגרמו בפועל לרכושו של תובע?

ג.         האם זכאי התובע לפיצוי עבור אובדן הכנסה?

אדון בשאלות אלה כסדרן.