פסק-דין בתיק א 3253/04

1.         המחלוקת בין הצדדים מצומצמת ונוגעת לשאלה האם התשלום עבור הדלקים שסופקו לתחנת הדלק חל על השותפות, הנתבעת 1 או על הנתבעים 2 ו-3.

2.         דלק רסקו אשדוד שותפות לא רשומה (הנתבעת 1), מעסיקה את ביהמ"ש ולא לראשונה. עיקר הסאגה נוגעת להתנהלות השותפים. אין מנוס מלפרט את הרקע ככל שהוא רלוונטי לענינינו ובכלל זה ההליכים המשפטיים שננקטו על ידי הצדדים במשך השנים.

א.      ביום 6.12.1964 נערך הסכם בין הנתבע 2, רחמים אטיאס לבין אברהם כלפא ז"ל, בו מכר הנתבע 2 לאברהם כלפא 40% מזכויותיו במקרקעין באשדוד, עליהן הוקמה תחנת דלק. בסעיף 4(ד) להסכם נקבע כי הנתבע 2 יתמנה כמנהל התחנה בשכר (נספח נ/2 לתצהיר הנתבעים 2 ו-3).

ב.      עם הזמן נוצרו חיכוכים בין שתי הקבוצות. קבוצת כלפא הגישה תביעה כנגד הנתבע 2 (ת.א. 71/94, המ' 250/94 בית המשפט המחוזי בבאר-שבע). בהסדר ביניים אליו הגיעו הצדדים ביום 23.5.94 הוסכם כי הגב' ג'וסליין שוקרון תמונה כבעלת זכות חתימה לחשבון תחנת הדלק מטעם קבוצת כלפא, תוך שצויין שאין בהסדר זה "...לשנות את עובדת היות המשיב 1 (הנתבע 2 בפני - ש.ד.) מנהלה הבלעדי של התחנה..." (נספח נ/3 לתצהירי הנתבעים 2 ו-3).

ג.       התביעה הועברה בהסכמה לבוררות כשמטרת הבוררות היא לפרק השותפות על פי הנחיות הבורר. בהסכם הבוררות הסכימו הצדדים כי "התחנה תנוהל על ידי אחד מבניו של מר אטיאס במשרה מלאה" (סעיף 5.2.1 לנספח נ/4).

ד.      הבוררות בסופו של יום לא הסתיימה. בין לבין, חוייב  הנתבע 2  להעביר  מחצית זכויות ליורשי אחיו, כך שכאשר הוגשה עתירה נוספת לביהמ"ש (ת.א.1045/00) כללה היא, לא רק את קבוצת כלפא, אלא גם את יורשי המנוח שלמה אטיאס ז"ל, אחיו של הנתבע 2.

ה.     במסגרת תביעה זו הוגשה בקשה למינוי כונס נכסים זמני, בקשה שנדחתה על ידי כב' השופטת ר.יפה-כ"ץ, אשר קבעה שכל עוד לא פורקה השותפות ולא הוסכם אחרת. "ניהול התחנה על ידי המשיבים נעשה בהתאם לזכותם..." (סעיף 9 עמ' 41 להחלטה נספח נ/6).

ו.         בסופו של יום התביעה נדחתה בכפוף לכך שניתן צו למתן חשבונות. (עתירה לה הסכימו הנתבעים מראש). ביהמ"ש קבע כי על פי הסכם היסוד שלא שונה - מכוחו קמה השותפות - תנוהל השותפות על ידי רחמים אטיאס (נספח נ/7 לתצהיר הנתבע 3, עמ' 83).

ז.       ביום 13.4.03הוגשה בקשה לפירוק השותפות על ידי הנתבע 2, דבר שהיה צריך לעשות זה מכבר. ביום 27.7.04, הורה כב' השופט ב. אזולאי - למרות התנגדות השותפים האחרים - על פירוק השותפות ומינה את רו"ח חן ברדיצ'ב  ככונס נכסים שיטול לידיו את סמכויות הניהול של השותפות ואת נכסיה, כדי לקבוע את אופן הפירוק, לבדוק חשבונות השותפות ולהעריך שווי זכויותיו של כל אחד מהשותפים (ה.פ. 8019/03).

עמדת השותפות באמצעות כונס הנכסים:

3.         אין מחלוקת שהדלקים סופקו לשותפות אלא שהשותפות באמצעות כונס הנכסים סבורה שאין היא חייבת בתשלום הדלקים. כיון שביום 2.7.01 פנו ב"כ של קבוצת כלפא ויורשי המנוח שלום אטיאס לתובעת והודיעו לה כי באסיפת שותפים ביום 4.6.01 התקבלה "החלטה מחייבת בדבר העברת ניהול השותפות והתחנה החל מיום 1.7.01 לידי מרשנו, ה"ה שלום אטיאס וג'וסלין שוקרון  ו/או מי מטעמם משכך מיום 1.7.01 הם מנהלי השותפות והתחנה".

במכתב זה נדרשה התובעת "מיום קבלת מכתבנו ועד להודעה חדשה ... הנכם נדרשים להפסיק לחלוטין לספק דלקים לתחנה שבנדון. היה ובניגוד לאמור תמשיכו לספק דלקים ו/או שמנים... יהא הדבר על אחריותכם בלבד והשותפות לא תשלם בגין כך" (נספח 4 לתצהירו של שלום אטיאס). גם במכתב מיום 22.7.01 לתובעת היא נדרשה להפסיק לאלתר את אספקת הדלקים לתחנה שבנדון נאמר ו "היה ותמשיכו בכל זאת לספקם - כל האחריות בגין התשלום לדלקים אלו תחול עליכם בלבד" (נספח 5 לתצהיר שלום אטיאס).

4.         למחלוקת זו שבין השותפים נקלע בעל כורחו כונס הנכסים, רו"ח ברדיצ'ב אשר סבור שאין בסיס לחיובה של השותפות מכיוון שהנתבע 3 התקשר שלא בסמכות כשהתובעת ידעה על החריגה מסמכות.

כונס הנכסים סבור כי העובדה ששותף אחד מנהל את השותפות אינה מפקיעה את זכותם של השותפים האחרים לקבל החלטות בנוגע לנכסי השותפות שיחייבו גם את המנהל, שתפקידו להוציא לפועל את החלטת כלל השותפים, תוך הפניה לסעיף 14 לפקודת השותפיות התשל"ה - 1975 (נוסח חדש), לפיו: "כל שותף הוא שליח של השותפות ופעולותיו... יחייבו את השותפות ואת שותפיו, זולת אם... אין לו הרשאה לפעול בשם השותפות באותו עסק והאדם שעמו נשא ונתן יודע שאין לשותף הרשאה לכך...".

עוד מפנה כונס הנכסים לסעיף 17 לפקודה קובע: " הוסכם בין השותפים להגביל את הרשאתו של שותף לחייב את השותפות...  כל מעשה שנעשה שלא כמוסכם לא יחייב את השותפות כלפי אדם שידע על ההסכמה".

מאחר והוסכם בישיבה של השותפות להגביל את זכות הניהול של הנתבע 2 להתקשר עם התובעת לרכישת דלקים והוכרע ברוב של למעלה מ-60% להפסיק ההתקשרות עם התובעת לשם ניהול מו"מ לשיפור תנאי הסחר עימה ומשהתובעת ידעה על כך ולמרות זאת המשיכה לספק דלקים לשותפות - אין היא יכולה לחייב בתשלום השותפות - שהתנגדה לאספקת דלקים אלה. יש לחייב את הנתבעים 2 ו-3 שנתנו התחייבות אישית לתשלום היה והשותפות לא תשלם (נספח 8 לתצהיר התובעת). הרכישה בשם השותפות לא רק שלא נעשתה בהרשאה, אלא בניגוד להוראה ספציפית וברורה שלא לרכוש הדלקים.

עמדת הנתבעים 2 ו-3:

5.         עמדת הנתבעים 2 ו-3 היא שמאחר וזכות הניהול של הנתבע 2, אושרה שוב ושוב בסדרה של החלטות משפטיות והנתבע 3 ניהל התחנה מכוחו של הנתבע 2,  הרכישה בוצעה בסמכות. פסה"ד שניתנו בעבר מקימים השתק פלוגתא ומעשה בי-דין ואין בית משפט זה יכול להזקק שוב לטענה זו, שכבר הוכרעה בעבר.

עוד נטען כי על פי כרטסת הנהלת החשבונות ליום 1.7.01 יתרת החובה לתובעת עמדה על סך של 3,124,089.75 ש"ח (נ/14). הנתבעים 2 ו-3 הודיעו לתובעת כי כל תשלום (מוצג 8 למוצגי התובעת) המשולם על ידם מיום זה, מיועד על חשבון הרכישה החדשה ולא על חשבון העבר, כך שהסכום הנתבע בכל מקרה חל על השותפות. הצדדים פעלו בהתאם וכל תשלום שולם על חשבון הדלקים שנכרשו מיום 1.7.01 (נספח נ/4, נ/12, נ/13), חדלו לשלוח הודעות לחיוב ספציפי לאחר שהתובעת הסכימה לכך והודיעה שאין צורך יותר במשלוח הודעות. משמע, יתרת החוב הקיימת היא ממילא טרם מתן ההודעה של קבוצת כלפא על הפסקת ההתקשרות עם התובעת ולכן התשלום חל על השותפות ועליה לשאת בחוב.