פסק-דין בתיק א 32498/04

1.         התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצל"פ שטר חוב שעשה הנתבע לפקודתה. שטר החוב נחתם על החלק ובא כח התובעת רשם בו לאחר מכן סכום של 78,845 ש"ח, כפי שיעורו של החוב המיוחס על ידי התובעת לנתבע, וזאת מכוחו של כתב הרשאה עליו חתם הנתבע בעת עשיית השטר. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר.

2.         הנתבע טען כי הוא נמצא בקשיי ידידות ומסחר עם אדם בשם יעקב מעודה ( להלן: "מעודה"), שהוא בעליה של חברת ב.ע.ה. בע"מ ( להלן: "החברה"). לדבריו, ביקש ממנו מעודה להזמין מהתובעת חומרי בניה עבור פרוייקטים של החברה בתל אביב. הנתבע נעתר לבקשה זו והזמין חומרי בניה עבור החברה. חומרי הבניה סופקו ישירות לאתרי העבודה של החברה. לאחר שלושה משלוחים בשווי של 12,000 ש"ח ביקש הנתבע מסוכן המכירות של התובעת, זהר צומח ( להלן: "זהר"), לחדול ממשלוח חומרי הבניה לאתרי החברה ולחדול מחיובו בגין משלוחים נוספים. לטענתו, זהר הבטיח לו כי כך ייעשה. בפועל המשיכה הנתבעת לשלוח חומרי בניה לאתרי העבודה, ועל כן אין לחייב את הנתבע בתשלום בגין חומרי בניה אלה.

3.         בחקירתו הנגדית בשלב ההתנגדות לא נסתרה טענתו של הנתבע כי לא חתם על מרבית תעודות המשלוח לפיהן סופקו חומרי בניה לאתרי העבודה. גם לא נסתרה טענתו כי המשך האספקה היה בניגוד להוראותיו. הנתבע טען טענות הגנה נוספות שנדחו כולן, ואין איפוא צורך לפרטן. ביום 4.4.2004 נדחתה התנגדותו לגבי סך של 12,000 ש"ח, וניתנה לו רשות להתגונן לגבי יתרת סכום השטר, בשתי טענות בלבד: הטענה לפיה הורה הנתבע לזהר שלא לספק חומרי בניה לחברה על שמו והטענה לפיה לא חתם על תעודות המשלוח באתרי העבודה. בסיכומיו ניסה הנתבע להרחיב את החזית והתעלם מן העובדה כי הרשות להתגונן הוגבלה לטענות שפורטו לעיל, ולהן בלבד. כמו כן, הועלו טענות חדשות שלא נזכרו כלל בהתנגדות המקורית (כגון, שהנתבע לא קרא את הכתוב בשטר החוב בטרם חתם עליו). ברי כי יש להתעלם מהרחבת חזית זו ואין לדון פעם נוספת בטענות הגנה לגביהן לא ניתנה לנתבע רשות להתגונן (כגון הטענה בדבר חריגה מהרשאה במילוי סכום השטר, הטענה בדבר קיזוז החוב בגין תשלומים ששילמה כביכול החברה והטענה בדבר הסכם להקפאת הליכים נגד הנתבע), או בטענות שלא הועלו מלכתחילה במסגרת ההתנגדות.

4.         מטעם התובעת העידו נחמיה מסורי וזהר. עדותו של מסורי אינה רלבנטית ברובה, משום שאישר כי אינו עוסק במכירת חומרי בניה ובגביית התמורה אלא בניהול  פרוייקטים (ע' 8 לפרוטוקול). למעשה, הוא מתבסס על דברים שאמר לו זהר (ע' 9 לפרוטוקול), שביצע את העיסקה מול הנתבע. מסורי גם אישר כי ראה את תעודות המשלוח שבמחלוקת רק לאחר מעשה, ולא בזמן שנחתמו (ע' 9 לפרוטוקול). תצהירו רלבנטי רק בקשר לטענתו כי הנתבע ומעודה עבדו במשותף על פרוייקט מסויים.

5.         זהר העיד כי פגש את הנתבע לראשונה בדרך מקרה, והציע לו לעבוד עם התובעת. הוא עצמו לא טיפל בהזמנות של מעודה, שכן זה טופל על ידי סוכן מכירות אחר של התובעת. זהר אישר כי היה זה שהחתים את הנתבע על שטר החוב. לדבריו, חומרי הבניה הוזמנו בפועל על ידי הנתבע ולא על ידי מעודה:

            " מעודה לא יכל לבקש בשמו. גם אם מעודה התקשר וביקש הזמנה טלפונית עבור הנתבע אז אני הייתי מתקשר אליו לקבל אישור להוציא סחורה. מעודה ידוע בתור כזה "משובש" קשה לקחת ממנו הזמנות וכל הזמן מחליף ומשנה הזמנות. אז הייתי מתקשר לאבו זיאד." (ע' 15 לפרוטוקול)

            כאשר הוטח בפניו כי הסחורות נתקבלו על ידי מעודה, ולא על ידי הנתבע, השיב זהר:

            " הם עבדו ביחד". (שם)

6.         זהר הודה כי תעודות המשלוח לא נחתמו בנוכחותו (ע' 16 לפרוטוקול), אך הכחיש מכל וכל את הטענה כאילו ביקש ממנו הנתבע להפסיק את אספקת חומרי הבניה (ע' 17 לפרוטוקול).

7.         הנתבע בסיכומיו מנסה לתקוף את מהימנותו של זהר, בין השאר, בנימוק שפוטר מעבודתו בתובעת בנסיבות בלתי ברורות. אינני מקבל טענה זו. זהר העיד כי פוטר בשל קיצוצים בכח אדם, ובעקבות פרוץ האינתיפאדה, דבר שמנע ממנו גישה לשטחי יהודה ושומרון, עליהם היה מופקד בתוקף תפקידו בתובעת (ע' 13 לפרוטוקול). טענה זו לא נסתרה. מכל מקום, דווקא העובדה כי זהר אינו עובד כיום בתובעת ואינו חייב לה דבר, מחזקת את אמינותו הכללית.

8.         החוב המיוחס לנתבע מבוסס על תעודות משלוח שצורפו לתצהירי התובעת, על חיובים שונים בגין הפרשי הצמדה וריבית ועל ביטול זיכוי בסך של 42,034 ש"ח. הנתבע לא התייחס כלל לחיובים השונים ומיקד את טענותיו אך ורק בתעודות המשלוח. הואיל ועסקינן בשטר חוב לבטחון, נטל הראייה להראות כי לא קיים חוב אשר בגינו ניתן להפעיל את השטר, מוטל על הנתבע. לזכותה של התובעת האוחזת בשטר, עומדת חזקת התמורה המעוגנת בס' 29 (א) לפקודת השטרות. כך נקבע בע"א 358/80 קדש נפתלי נ' מושב שאר ישוב   פ"ד לז(3), 830 ,עמ' 835-836 כי:

" חזקת התמורה לפי סעיף 29 (א) פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את ,מימוש הבטחון' על - ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו. ,המוציא מחברו עליו הראיה: שטר יוצר ,חזקה' לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר ,המוציא מחברו' לפי סעיף 29 (א)".

וראה גם ע"א 4848/91 הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה נ' פורשה בע"מ   פ"ד נא(1), 874 ,עמ' 879-880:

" נטל הראיה מוטל על החייב השטרי להוכיח הן שהיתה מסירה על תנאי והן שהתנאי לא התקיים."

על כן, לא התובעת היא שצריכה להוכיח את שיעורו של החוב, אלא הנתבע הוא שצריך היה להראות כי לא קיים כל חוב אשר בגינו ניתן להפעיל את השטר. משמיקד הנתבע את טענותיו אך ורק בתעודות המשלוח ולא התייחס כלל לחיובים הנוספים, ממילא אין צורך לדון בחיובים אלה המהווים חלק משמעותי מן החוב הנטען, והם לא נסתרו.

9.         תעודות המשלוח נוקבות כולן בשמו של הנתבע בתור הלקוח, ובכתובות אספקה שונות בעיר תל אביב:  ברח' יוחנן בן זכאי, ברח' שמרלינג, ברח' אליהו חכים וברח'  קיש. בחלק מתעודות המשלוח נרשם כי יש לתאם מראש את האספקה עם מעודה (לאתרי העבודה ברח' בן זכאי וברח' קיש), בחלק נרשמו מספרי הטלפון של מעודה ושל הנתבע גם יחד (אספקה לרח' שמרלינג) ובחלק נרשם כי יש לתאם עם הנתבע או עם מעודה (רח' אליהו חכים).

10.        הנתבע טען בתצהירו כי חתם על שלוש או ארבע תעודות משלוח בלבד, מבלי לציין את פרטי התעודות. כמו כן טען כי מעודה חתם על שש תעודות משלוח, נספחים א'-ו' לתצהירו. לדבריו, לא ידוע לו מי חתם על תעודות המשלוח נספחים ח'-יד' לתצהירו. הנתבע אינו טוען כי חומרי בניה הנקובים בתעודות המשלוח לא סופקו בפועל לאתרי העבודה הנקובים בתעודות, וגם לא זימן לעדות את מעודה, כדי לכפור בעובדה שחומרי הבניה אכן סופקו לאתרים הרשומים בתעודות המשלוח. למעשה, הנתבע בתצהירו אף הודה במפורש כי חומרי בניה אכן סופקו, אך לטענתו, הם סופקו לחברה ולא לו: " בפועל לא קבלתי את הסחורה והסחורה נשלחה לב.ע.ה. ... מסתבר שבניגוד גמור להוראותי ולמרות שבפועל הסחורה נשלחה לב.ע.ה. התובעת המשיכה להוציא תעודות משלוח על שמי..." (ס' 6, 8 לתצהירו, הדגשות אינן במקור).

11.        בבואי להכריע בין הגרסאות הסותרות של הנתבע ושל זוהר בשאלה המרכזית שעל הפרק- האם הורה הנתבע לזהר לחדול מאספקת החומרי בניה לאתרי העבודה, גירסתו של זוהר מהימנה עליי יותר, מחמת מספר טעמים מצטברים.

הטעם הראשון הוא שהנתבע כפר תחילה באמיתות חתימתו על שטר החוב (ראה התצהיר התומך בהתנגדות), כפירה ממנה נאלץ לחזור בחקירתו הנגדית עת הודה כי אכן השטר נחתם על ידו. כפירת השווא פוגעת במהימנותו של הנתבע.