פסק-דין בתיק א 32486/04

זו תביעה שראשיתה בבקשה לביצוע שטר חוב על-סך קרן 1,218,000 ש"ח, זמן פירעון 3/12/01, ושהנתבעת 1 חתומה עליו כעושה, והנתבעות 2 ו-3 חתומות כערבות. הנתבעת 2 הינה אחותה של הנתבעת 1, והנתבעת 3 חברתה.

עובר לדיון בהתנגדות הגישו הנתבעות בנפרד ובאמצעות ב"כ שונים תצהירים משלימים בנוסף לתצהירי ההתנגדות, ובתום חקירתן על תצהיריהן, וסיכומי הצדדים, ניתנה לנתבעות רשות להגן כאמור בהחלטתי מיום 30/3/04.

הנתבעת 1 כופרת בעצם קיומו של החוב הנטען, וטוענת לפירעונו בשנים 1997-2002 ובסך של למעלה מ- 2,400,000 ש"ח (ס' 8 לתצהיר המשלים), ומעבר להלוואות שנטלה - 500,000 ש"ח. הנתבעת 1 מאשרת חתימתה על השטר והסכם הלוואה מיום 8/1/02 (להלן "הסכם ההלוואה"), וטוענת שהחתימות בשטר והסכם ההלוואה, שנחתם בדיעבד, הושגו בדרכי לחץ ואיומים, תוך ניצול מצוקתה הנפשית והפיסית, והטעיית הערבות, כשההסכם, לשיטתה, הינו פיקציה, וסכום ההלוואה שנקבע בו, מעולם לא היה. כן טענה שמכוח ההסכם, המחתה את כל רכושה בעבר ובעתיד כבטוחה להחזר ההלוואה, ובתנאי שהליכי המימוש ביחס לבטוחה יופעלו רק במותה.

הנתבעת 2 מאשרת חתימתה בשטר כערבה לאחותה הנתבעת 1, שנמסר בקשר להלוואה שקיבלה הנתבעת 1 או אמורה הייתה לקבל מאת התובע, וכי חתימתה כערבה נבעה מתוך לחצים כבדים שהפעילה הנתבעת 1 כלפיה, וכתוצאה מלחץ שהופעל כלפיה מהתובע, ותוך הדגשה שמדובר בעניינים פורמאליים שלא יבואו לכדי מימוש נגדה, שכן מלבד השטר הומחו לתובע, מכוח ההסכם, כל נכסיה וזכויותיה של הנתבעת 1, ונקבע מנגנון להשבת הסכומים. הנתבעת 2 מדגישה שלא צוינה בשטר התמורה שבעבורה ניתן, וטוענת כנגד הריבית החריגה שהתחייבה הנתבעת 1 לשלם ובניגוד לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.

אף הנתבעת 3 מאשרת חתימתה כערבה לשטר שנמסר, לטענתה, לצורך הבטחת החזר תשלומים מהנתבעת 1 לתובע מכוח הסכם הלוואה שנחתם בינואר 2002 במשרד ב"כ התובע. מידיעה אישית טוענת, כי הנתבעת 1 נתונה הייתה ללחצים כבדים מהתובע, וזאת לאור הסכמתה לחתום על הסכם הלוואה רטרואקטיבי (נחתם לאחר מתן ההלוואות) שהסכום הנקוב בו הינו "פיקציה", ושבמסגרתו קיבל התובע זכויות בכל נכסי הנתבעת 1. לטענתה, הנתבעת 1 מסרה שפרעה החוב במהלך 1997-2002 ובסך של למעלה מ- 2,400,000 ש"ח, כשבפועל קיבלה רק 500,000 ש"ח. הנתבעת 3 תוקפת את עצם חוקיות ערבותה, שלטענתה, הושגה בהונאה, בהולכת שולל, והופעלה בניגוד לחוק, כשלמעשה החוב נפרע.

בתצהירי עדות ראשית שהוגשו, הנתבעות 2 ו-3 חזרו על עיקרי טענותיהן שבהתנגדות, למעט הנתבעת 1 שצירפה תצהיר משלים, והודיעה שתצהיר ההתנגדות ישמש תצהיר עדות מטעמה.

התובע טוען בתצהירו כי בשל קשייה הכלכליים של הנתבעת 1 הלווה לה כספים מעת לעת, משנת 1997, בהמשך לכך חתמה על הסכם ההלוואה, לרבות על שטר החוב נשוא התיק, שלמעשה מגולמים בו חוב בגין שיקים ע"ס 1,323,000 ש"ח, שנמסרו לו מהנתבעת 1, בנה, והנתבעת 2. נטען שההסכם נחתם בגין חוב קיים, שהנתבעת 1 אישרה בחתימתה על ההסכם שקיבלה הלוואה, ונקבעו תנאי החזר ההלוואה, שיעור הריבית והבטוחות. נטען שהנתבעת 1 הפרה ההסכם הפרה יסודית באי תשלום חודשי, בהברחת רכוש ובטוחות, תוך טרפוד ההסכמות. התובע מפנה להסכם בו נקבע כי מימוש הבטוחות ייעשה לפי שקול דעת המלווה. כן שולל התובע את האפשרות למצוקה נפשית של הנתבעת 1 ו/או רפואית כלשהי שמנעה ממנה את שיקול הדעת, שכן הייתה מיוצגת במהלך המשא ומתן ועד לחתימת הסכם ההלוואה על-ידי עורכי דין שונים, ועמדה על המקח. לעניין מילוי השטר נטען שצוין בו במפורש סכום החוב ושיעור הריבית.

ב"כ התובע, עו"ד אורן חן, הגיש תצהיר עדות מטעמו, בו שלל את הנטען לעצם היותו שותף להחתמת הנתבעות על מסמכים בכפייה ועושק. לטענתו ערך ההסכם לבקשת התובע, ועובר לחתימתו נערכו מספר פגישות במהלכן הנתבעת 1 מעולם לא טענה לפירעון החוב, ו/או שמדובר בחוב פיקטיבי. נטען שההסכם לא נחתם מיידית, אלא לאחר שהנתבעת הציגה הסתייגויותיה לגביו. כמו-כן, הנתבעת 1 הסכימה לתנאי ההסכם, לרבות העמדת הבטוחות והוכחת קיומן, שבסופו של יום הביאו לחתימת ההסכם. לטענתו, כחלק מהבטוחות להסכם, ניתן שטר החוב עליו חתמו יתר הנתבעות, ולאחר החתימה על ההסכם. עו"ד חן מציין, שהנתבעות 2 ו-3 חתמו על השטר בנפרד, במועדים שונים, כשהוא מלא, למעט מועד הפירעון שהושלם על ידו בעת הגשת השטר לביצוע, וידעו על קיומו של חוב והבטוחות. כן מציין, שהנתבעות 2 ו-3 חתמו ללא שהראו סימני עושק ולחץ, אלא בררו לגבי החזר החוב והבטוחות, ואף הובהר להן שהשטר מהווה בטוחה יחד עם שאר הבטוחות למילוי הוראות ההסכם. עו"ד חן שולל טענת הנתבעות 2 ו-3 לפיהן התחייב ו/או הסכים להפעיל השטר רק לאחר מות הנתבעת 1, ומוסיף שהנתבעת 1 הפרה התחייבויותיה וכל הבטוחות האחרות שהתחייבה ליתן, התגלו חסרות ערך.

ב)         דיון והכרעה

בדיון העידו בפני הנתבעות כלן, וכן התובע ועו"ד חן.

מן הדיון עולה שבמועד עריכת השטר והסכם ההלוואה, לא נמסרה הלוואה כספית חדשה, אלא נקבעה יתרה - 1,323,000 ש"ח למועד מסוים - 14/11/01, ושנקבע  מנגנון להשבתה ובצירוף בטוחות מסוגים שונים, ולרבות השטר כאן.

הנתבעת נחקרה לעניין טענת הפירעון ומצבה הרפואי, ונסיבות חתימת ההסכם והשטר. הנתבעות 1 ו-2 העידו בעיקר באשר לנסיבות חתימתן על השטר, וכאשר פרטי ההתחשבנות המדויקת שבין התובע לנתבעת 1 אינם בידיעתן.

התובע העיד ונחקר בקשר למערכת יחסיו עם הנתבעת 1. עו"ד חן העיד בעיקר לעניין  דרך חתימת הסכם ההלוואה והשטר, והמשא ומתן שקדם לכך, תוך ציון החלק שכל אחת מן הנתבעות נטלה בעניין, וכאשר חלקה של הנתבעת 1 הוא הדומיננטי. מחקירת התובע והנתבעת 3 עלתה גם טענה חדשה, ומפי נתבעת זו, שהתובע והנתבעת 1 זמן קצר לאחר חתימת ההסכם והשטר ביימו תאונת דרכים, בה הייתה מעורבת הנתבעת 1 ובני משפחה של התובע, ומתוך מטרה משותפת להוציא בתרמית כספי ביטוח ממבטחי הרכבים. הנתבעת 3 טוענת בהקשר זה שהשטר לא קשור להסכם ההלוואה, אלא לעניין זה. התובע אישר את קיום אירוע התאונה הנטען, וכי נחקר בעניין במשטרה, ואולם הכחיש כל טענה להונאה שיוחסה לו בהקשר זה.

מחקירת התובע ועו"ד חן, שחידדה את האמור בתצהירים לעניין רשום תאריך עריכת השטר וזמן פירעונו - 3/12/01, שהם הפרטים היחידים הרשומים בכתב יד בשטר וכל האחרים מודפסים, מתברר כי עו"ד חן השלים פרטים אלו בשטר, עובר להגשתו לביצוע בהוצל"פ.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים, אני קובע כדלקמן :

בניגוד לאמור בסעיף 2.1 להסכם ההלוואה מיום 8/1/02, לא נתן התובע לנתבעת 1 סך של 1,323,000 ש"ח כהלוואה, מה שנקבע בהסכם כהלוואה שניתנה, הוא החוב העומד של הנתבעת 1 לתובע לאותו מועד, ושמורכב בעיקרו משיקים שמסרה הנתבעת 1 לתובעת במהלך שנת 2001, ובגין הלוואות שקיבלה ממנו, וכאשר אופן ההלוואה היה מתן כסף לנתבעת 1 ע"י התובע, כנגד קבלת שיקים דחויים בסכום גבוה יותר, שמגלם עמלות התובע כדבריו, או במילים אחרות את הריבית על ההלוואה, שנתן.

בידי התובע הצטברו שיקים שזמן פירעונם ב-2001 מחודש אפריל- אוגוסט על סך 1,051,450 ש"ח (נספח ג' לתצהיר עדותו), ושקיבל מן הנתבעת בקשר להלוואות שנתן לה.