פסק-דין בתיק א 3245/04

העובדות

1.         ביום  4.1.04, מונה עו"ד אלישע כהן, ככונס נכסים זמני לפרוייקט שבמתחם רמב"ם בבאר-שבע, הידוע כגוש 38035, חלקה 63 (להלן:"הפרוייקט") של חברת אזולאי עמרם, חברה לפיתוח וייזום בע"מ (להלן:"החברה"), לבקשת בנק מזרחי המאוחד בע"מ. ביום 24.6.04 מונה עו"ד כהן בהסכמה ככונס נכסים קבוע. עם מינויו, העבירה החברה לכונס חזקה ב-19 דירות  בפרוייקט שהיו פנויות. עותקי המפתחות נותרו בידי נציגי הקבלן לשם המשך ביצוע העבודות.

ביום 13.1.04 התחייבה החברה ושני מנהלי עבודה מטעמה, שמחזיקים בעותקי המפתחות, שלא להעביר חזקה לרוכשים בדירות הפנויות. שני המנהלים אף חתמו על התחייבות בהתאם, ביום 21.1.04 (נספח ה' א1 ו-א2 לכתב התביעה). במהלך אותו החודש, הוחלפו מנעולי הדירות הפנויות, על מנת למנוע פלישת דיירים והמפתחות נמסרו לכונס הנכסים. דירת התובעים נכללה בין הדירות הפנויות בפרוייקט שהחזקה בהן נמסרה לכונס הנכסים בסמוך למינויו.

התובעים רכשו דירה בפרוייקט במתחם רמב"ם בגוש 38035, חלקה 63, בבנין ברקת שבפרוייקט עדי. התובעים שילמו סך של 645,520 ש"ח, מהם הופקדו 131,300 ש"ח לחשבון בבנק מזרחי. 514,220 ש"ח הופקדו על ידי הקבלן לחשבון אחר, כאשר בהסכם התחייבו להפקיד את מלוא הכספים לחשבון החברה בבנק מזרחי. בנוסף, נותרה יתרת חוב של 5,000 ש"ח (מוצג נ/2). לטענת כונס הנכסים, ביום 21.1.04, נודע לו באמצעות מנהל השמירה, כי התובעים פלשו לדירה בבוקר אותו יום והכניסו מכשירי חשמל. ביום 22.1.04 נדרשו התובעים על ידי כונס הנכסים לפנות את הדירה בתוך 24 שעות. משדרישתו לא נענתה, הגיש בקשה לפנותם ביום 2.2.04 (בש"א 2581/04, פש"ר 9289/03).

בדיון שהתקיים בפני הגיעו הצדדים להסדר לפיו היה והמו"מ בין הבנק לחברה לא יצלח, התובעים יפנו הדירה בתוך 14 יום לאחר מתן פסה"ד למינוי כונס נכסים קבוע בתיק פש"ר 9289/03, מבלי להמתין לתוצאות הערעור. להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה. המו"מ בין החברה לבנק כשל ומשנדרשו התובעים, על פי הסכמתם, לפנות הדירה, הגישו תביעה לביטול ההחלטה וההסכם מיום 24.2.04.

            למען הפן העובדתי, אציין שבינתיים ניתן צו לפירוק החברה.

הצדדים הסכימו שאדון גם בבקשת כונס הנכסים לפינוי התובעים מהנכס, היה ותתקבל תביעתם לביטול ההחלטה.

בפסק הדין אתייחס לטענות התובעים כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיהם, כיוון שחלק מהטענות שעלו במהלך הדיונים נזנחו על ידי התובעים בסיכומיהם.

טענות התובעים:

2.         התובעים לא קיבלו יומם בבית המשפט ופינויים הינו הליך דרסטי. הסכמתם להסדר, מקורה בהטעייתם על ידי מנהל החברה,חנן אזולאי, אשר הינו אדם מניפולטיבי, שלא יהסס לשקר בבית המשפט אם יהיה בכך לקדם מטרותיו. בדיון בו הגיעו הצדדים להסדר, 24.2.04, האינטרס של החברה ושל חנן אזולאי היה לטעון כי החברה לא מסרה חזקה בנכס לצרכי איכלוס. התובעים הוטעו על ידי חנן אזולאי ושוכנעו לחשוב שהדרך הטובה ביותר עבורם היא להסכים להסדר.

התובעים סברו שבפניהם מציאות שונה ולו ידעו שאין סיכוי ממשי להסדר בין הבנק לחברה לא היו מסכימים להסדר. משכך אין בהסכמתם משום הצעה וקיבול משההסכם הוא למעשה בין הבנק לחברה, תחושת הצדק מחייבת את ביהמ"ש בביטול ההחלטה.

עמדת כונס הנכסים:

3.         לא נפל פגם בהסכמת הצדדים, אלא לכל היותר לתובעים טעות בכדאיות העסקה שאינה מצדיקה ביטול ההחלטה. הסכם הפשרה הושג בהמלצת ביהמ"ש, לאור הצהרת ב"כ הקבלן כי לא נמסרה לתובעים חזקה בדירה לצורך איכלוס ולאור הסיכון בניהול התיק, ניתנה לתובעים האפשרות להשאר בדירה היה והקבלן והבנק יגיעו להסדר.

טענת ההטעיה כלפי הבנק וכונס הנכסים נזנחה בסיכומי התובעים ונותרו הטענות כנגד חנן אזולאי, דבר שמשליך על מהימנות גירסתם מלכתחילה, שנולדה כולה לצרכי הדיון. התובעים היו מודעים לסיכון שנטלו על עצמם בהסדר הפשרה משהיו מיוצגים על ידי עורך דין.

בנוסף, לוקה תביעתם של התובעים בשיהוי ניכר נוכח העובדה כי הטעות הנטענת על ידם התגלתה עוד ביום 4.7.04, אולם לא עשו דבר עד ליום 23.9.04, מועד הגשת תביעתם.

סעיף 14 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973, הדן בטעות לא יחול כיוון שהוא דורש ידיעה של הצד השני לגבי קיומה של טעות. לכונס הנכסים  לא היתה ידיעה אודות טענת התובעים ולא היה עליו לדעת על כך. הגם שבמועד הדיון אכן היה מו"מ לפשרה בין החברה לבנק אשר עשוי היה להבשיל לכלל הסדר. סעיף 15 לחוק החוזים אינו חל כיוון שענינו הטעיה שהטעה הצד שכנגד וטענה זו נזנחה בסיכומי התובעים.

התובעים לא הוכיחו שטעו ואלמלא הטעות לא היו מתקשרים בהסכם, משכך אין הם נכנסים בגדר סעיף 14(ב) לחוק החוזים משטעותם מקורה בעצימת עיניים ורשלנות מצידם, או לכל היותר, טעות בכדאיות העסקה. גירסתם גם לוקה בסתירות ואי התאמות שיש בה כדי להעיד על חוסר מהימנותה.

באשר לפלישה, הוכח שלא נמסרה להם חזקה בדירה על ידי הקבלן טרם מינויו של כונס הנכסים.

דיון:

4.         עסקינן בהחלטה שניתנה בהסכמה. להסכמה זו שתי פנים. האחת חוזית והשניה שיפוטית. כדי לבטל ההסכם ששימש הבסיס להחלטה יש להוכיח שנפל פגם בכריתת ההסכם. בענינינו התביעה אינה תוקפת את ההחלטה, אלא את ההסכם ששימש כבסיס לה.