פסק-דין בתיק א 324/99

1.         התובע - בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן גם: "הבנק") - הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים לתשלום יתרות חוב המגיעות לו, לטענתו, בחשבונותיהן של הנתבעת 1 (להלן: "חברת פאר") ושל הנתבעת 2 (להלן: "חברת א.ע."). התביעה הוגשה נגד החברות פאר וא.ע. (שתיהן יחדיו להלן: "החברות") ונגד הנתבעים 2-8 (כולם יחדיו להלן: "הערבים"), אשר חתמו, על-פי הנטען, על כתבי ערבות להבטחת חובות החברות לבנק. התביעה הוגשה ביום 7.3.1999 על סך כולל של 1,625,4,1.88 ש"ח (נכון ליום 1.1.1999), מתוכם סך של 1,263,647.25 ש"ח בגין חובותיה של חברת פאר, וסך של 361,767.63 ש"ח בגין חובותיה של חברת א.ע.

            על-פי האמור בכתב התביעה, ערבו הנתבעים 3-5 (להלן, לפי הסדר: "אלי, גילה ויהושע") לחובותיה של חברת פאר, ואילו הנתבעים 6-8 (להלן, לפי הסדר: "עובדיה, אסתר וא.ש. מזרחי בע"מ) ערבו לחובותיה של חברת א.ע.

2.         החברות וכן הערבים גילה, יהושע, עובדיה, אסתר וא.ש. מזרחי בע"מ הגישו בקשת רשות להתגונן נגד התביעה (בש"א 17800/00). אלי לא הגיש בקשת רשות להתגונן, וביום 27.11.00 ניתן נגדו פסק דין על מלוא סכום התביעה.

3.         בקשת הרשות להתגונן נדונה בפני כב' השופט ע' גרשון, בתפקידו כרשם בית המשפט. במהלך הדיון נחקרו חלק מהמצהירים, אולם אלו לא הסתיימו. בסופו של דבר, ובטרם נסתיימה חקירת המצהירים הושגה הסכמה בין הצדדים כי תינתן לחברות ולכל הערבים (למעט אלי, שכאמור לא ביקש להתגונן) רשות להתגונן, והתיק הועבר לדיון בפניי.

4.         במהלך הדיונים נעשו ניסיונות רבים מצד הצדדים לסיומו של התיק בהסדר. לבקשת הצדדים אף בוטלו מספר ישיבות, לרבות ישיבות שנקבעו לשמיעת ראיות, כדי לאפשר את השלמת ההסדר, אולם לצערי ניסיונות אלו, שלא פסקו גם במהלך שמיעת הראיות ולאחריה, לא צלחו.

5.         בקצירת האומר אציין כי ביום 1.8.1995 פתח הבנק חשבון עו"ש מסוג חח"ד שמספרו 145000/09 לחברת י.ד. מזרחי שיווק מוצרי עוף, הודו, כבש ובשר בע"מ, ששינתה לאחר מכן את שמה לפאר. לשם כך חתמה החברה על מסמכי פתיחת חשבון ועל תנאי ניהול חשבון חוזר דביטורי (תנאי חח"ד). לטענת הבנק, נצברו בחשבון יתרות חובה, וביום הגשת התביעה עמדה יתרת החובה בחשבון (כולל ריבית עד 1.1.1999) על סך של 458,113.28 ש"ח. עוד מתברר כי ביום 9.5.1997 (או בסמוך לכך, שכן התאריך אינו ברור) חתמה פאר על בקשה לקבלת אשראי צמוד מדד בסך של 1,000,000 ש"ח אותו התחייבה לסלק ב-60 תשלומים חדשים החל מיום 9.6.1997 (להלן: "אשראי פאר"). פאר חתמה ביום 1.8.1995 גם על מסמכים הכוללים הוראות בדבר התנאים הכלליים לפתיחת חשבון אשראים (מר/6).

            לטענת הבנק, פאר לא עמדה בהחזר אשראי פאר במועד, ועל כן דרש הבנק את סילוק יתרת החוב וכן את סילוקה המידי של יתרת האשראי שטרם הגיע פירעונה. לפי טענת הבנק, עמדה יתרת חוב אשראי פאר, לרבות יתרת האשראי הבלת מסולקת, נכון ליום 12.2.1999, על סך של 736,687.09 ש"ח. את החיובים השוטפים שבהם חוייב חשבון החח"ד של פאר בגין החזר האשראי, העביר הבנק לחשבון חדש - חשבון פיגורים. בחשבון זה חויבה פאר בריבית פיגורים. לטענת הבנק, עמדה יתרת החובה בחשבון הפיגורים ביום 12.2.1999 על סך של 68,846.88 ש"ח.

            הבנק טוען כי גילה, יהושע ועובדיה חתמו על כתבי ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, בהם התחייבו לערוב לכל חובותיה של חברת פאר. אציין כי יהושע וגילה רשומים כבעלי מניות בחברת פאר.

6.         עוד מתברר כי ביום 19.2.1992 חתמה חברת א.ע. על מסמכי פתיחת חשבון חח"ד בבנק - חשבון מס' 127000/11 (להלן: "חשבון א.ע."). לטענת הבנק, עמדה יתרת החובה בחשבון א.ע. נכון ליום 12.2.1999 על סך 361,767.63 ש"ח (כולל ריבית עד ליום 1.1.1999 בלבד). עובדיה, אסתר וחברת א.ש. מזרחי בע"מ חתמו על כתבי ערבות מתמדת ללא הגבלה לסכום לפיהם ערבו לסילוק כל חובותיה של חברת א.ע. לבנק.

            יצוין כי עובדיה ואסתר רשומים כבעלי מניות בחברת א.ע.

7.         כאמור, הבנק דרש מהחברות ומהערבים את סילוק כל יתרות החוב, ומשלא נענה, הגיש את תביעתו בתיק זה.

8.         לאחר שמיעת הראיות והגשת סיכומי הטענות מתברר כי לנתבעים שתי קבוצות של טענות; קבוצה אחת - טענות נגד חישוב יתרות חובותיהן של החברות. טענות אלו נסמכות על חוות דעתו של מר סלמאן סלמאן ולפיה נפלו פגמים באופן חישוב יתרות החוב בחשבונות. על-פי שחזור החשבון שנערך על-ידיו, יש לתקן את חישובי יתרות החוב ולהעמידם על סך כולל של 1,281,252.21 ש"ח במקום הסך של 1,625,414.88 ש"ח הרשום בכתב התביעה. כן ציין כי יש להפחית מיתרת החוב את הפסדיהן ונזקיהן של החברות בגין פגיעה במוניטין והפסדי רווחים. קבוצה שנייה של טענות - מתייחסת לערבויות שחתמו הערבים. כל אחד מהערבים מעלה טענות שונות לעניין חתימתו על כתב הערבות, והנתבעים כולם טוענים כי הבנק פעל בחוסר תום לב וברשלנות בעת החתמתם על כתבי הערבות, ועל כן יש לפטור אותם מערבויותיהם. בעיקרם של דברים טוענים הנתבעים כי הבנק לא עמד בחובות הגילוי המוטלות עליו כלפי ערבים, לא בדק את יכולתם הכלכלית, וכי החתמתם על כתבי הערבות נועדה רק כדי לזכות ב"כיסוי פורמלי" כלפי המנהלים, ולא על מנת לחייבם בערבות.

9.         הנתבעים סומכים טענותיהם בין היתר גם על פסקי דין של בתי המשפט שדנו בתביעות שהתבררו בין הבנק לבינם. בת"א 18284/00 (שלום חיפה) התקבלה התנגדות הנתבעים שם, ובהן התנגדותה של גילה, לביצוע שיקים שהופקדו כביטחון לחשבון החח"ד של חברת פאר. בין היתר נקבע באותו מקרה כי הבנק פעל בחוסר תום לב והגיש את השיקים לפירעון בניגוד להסכמה שבין הצדדים. בה"פ 220/99 (מחוזי חיפה) התקבלה בקשתם של גילה עובדיה ושני מבקשים נוספים להצהיר כי גילה הינה בעלת זכויות בדירת מגורים שהייתה רשומה על שם בעלה ושועבדה לטובת הבנק. בפסק הדין קיבל בית המשפט את טענתה של גילה כי בעת שנרשמה המשכנתה להבטחת חובת חברת פאר לבנק, ידע הבנק כי גילה הינה בעלת זכויות בדירה, ועל כן רישומה של המשכנתה מהווה התנהגות רשלנית ושלא בתום לב.

10.        אציין כי הנתבעים אינם טוענים כי יש בפסקי הדין האמורים כדי לבסס השתקי עילה או השתקי פלוגתא, אלא מבקשים הם לבסס על הממצאים הכלולים בהם ראיה על אופן התנהגות הבנק ביחס לבטוחות השונות שניתנו לחשבונות, ומכך להסיק מסקנות זהות ביחס לטיבן של הערבויות.

11.        בטרם אדון בטענות כסדרן, אעיר כי הנתבעים אינם טוענים שהחתימות על מסמכי הבנק לא היו חתימותיהם, והטענות מתייחסות לאומד הדעת בעת החתימה, ולא לעצם החתימה על המסמכים.

יתרות החוב בחשבונות

12.        הנתבעים מבססים את טענותיהם בעניין יתרות החוב בחשבונות על חוות דעתו של מר סלמאן סלמאן (נ/4 מיום 11.11.2001).

            מר סלמאן ערך שתי חוות דעת שונות שהוצגו בפני בית המשפט, אך הנתבעים סומכים רק על זו מיום 11.11.2001. בחוות הדעת הראשונה, שהוגשה לבית המשפט ביום 7.11.2000, הגיע מר סלמאן למסקנה ולפיה יתרת החובה בחשבונות צריכה הייתה לעמוד על סך של 1,314,079 ש"ח, כלומר סכום שונה מזה שבחוות הדעת המאוחרת יותר. למר סלמאן לא היה בחקירתו הסבר מדוע ערך שתי חוות דעת ומה הבסיס לשינוי (עמ' 34 לפרוטוקול).

13.        עיון בחוות הדעת מגלה כי אין בה טענות לגבי טעויות חשבונאיות בחשבונות הבנק או טענות על עריכת חישובים בדרך חשבונאית מוטעית. חוות הדעת מבצעת שחזור של החשבון על-פי נתונים שונים מאלו ששימשו בסיס לחישוב המופיע בדפי החשבון בבנק.