פסק-דין בתיק א 32372/04

עובדות:

1.      התובע, מר נעים ולנסי (להלן: "התובע"), היה בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה בעליה של ספינת מפרשים, מס' רישוי 71225 (להלן: "הספינה"). יעוד רישיון השיט של הספינה הינו "פרטי - נוסעים".  הנתבעת מס' 1, מארש ישראל סוכנות לביטוח בע"מ (להלן: "מארש"), היתה בזמנים הרלבנטיים לתביעה סוכנת הביטוח של התובע, והעסיקה את הנתבעת מס' 3, הגב' הלן קמינסקי (להלן: "הלן") כסוכנת ביטוח. נתבעת מס' 2, אטלס ביטוחים בע"מ, נתנה שירותים חיצוניים למארש ונמחקה בהסכמה מכתב התביעה. הנתבעת מס' 4, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"), הוציאה לתובע את הפוליסה נשוא תביעה זו.

2.      התובע ביטח את ספינתו החל משנת 1990, בכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"). ביטוח הספינה נעשה באמצעות הלן, אשר היתה מוכרת לו היטב ופעלה כסוכנת הביטוח שלו עוד בטרם עבדה במסגרת מארש. עד שנת 2002 היתה מבוטחת הספינה בכלל, אולם בעקבות מחלוקת בין התובע לכלל בדבר מקום עגינת הספינה, החליט התובע להפסיק את התקשרותו עם כלל. הלן כסוכנת הביטוח של התובע, המליצה לבטח את הספינה בפניקס. היא פנתה לפניקס וביקשה שתבטח את הספינה באותו ביטוח כפי שבוטחה בכלל ובהתאם הוצאה פוליסה זהה לפוליסה בכלל.

3.      בשנת 99, כשעוד בוטחה הספינה בכלל, נערך בין התובע לבין המכללה הימית בישראל (להלן: "המכללה") הסכם שכירות, על פיו המכללה תשכור את הספינה מהתובע. עד אירוע הנזק נשוא התביעה, התובע והמכללה ביצעו מספר הפלגות בהתאם להסכם כשהספינה משמשת כספינת אימון לתלמידי המכללה, לצורך תעודת קברניט/ משיט יאכטות ("סקיפר") והתובע התלווה אל המכללה במהלך ההפלגות כמורה לימאות וסקיפר. 

4.      ביום 13.8.02 בעת הפלגת הספינה עבור המכללה לטורקיה, התרגשה סערה, הספינה ניזוקה, נשבר תורן הספינה והמנוע דמם. התובע פנה להלן ולפניקס לצורך שיפוי בגין הנזקים. לאחר בדיקת אירוע הנזק ע"י שמאי וחוקר, הפניקס הודיעה לתובע כי תביעתו נדחית, משתי סיבות; ראשית, הספינה עסקה בפעילות מסחרית והסעת נוסעים בשכר בעוד היא רשומה, רשויה ומבוטחת כספינה לשימוש פרטי בלבד - הדבר מהווה הפרה של תערובת הביטוח ולכן הפוליסה בטלה ומבוטלת. שנית, תורן הספינה נשבר כתוצאה מפגם בתורן, ולפיכך נזק זה אינו מכוסה בפוליסה, אפילו היתה הפוליסה תקפה.  התובע חולק על קביעות אלו ומכאן התביעה.

טיעוני התובע:

1.      משהוכיח התובע כי ברשותו פוליסה בת תוקף במועד האירוע, הנטל להוכיח שהפוליסה לא חלה היא על הנתבעות.

2.       לשיטת התובע, אין מדובר ב"הפלגת נוסעים בשכר", לפי תקנות הנמלים (בטיחות בשיט) התשמ"ג - 1982 (להלן: "תקנות הנמלים"), שכן השכר אשר גבה התובע מהמכללה הינו עבור הדרכתו את הסטודנטים ועבור השתתפות בהוצאות. וכן הסטודנטים, אשר כולם נטלו תפקיד פעיל בהשטת הספינה, אינם בבחינת "נוסעים". בכל מקרה, לא ברור כלל מה ההבדל בין פוליסה פרטית לפוליסה לנוסעים בשכר, ולכן אין לצפות מהמבוטח כי יבין את ההבדל וידע איזו פוליסה דרושה לו.

3.      לחלופין טוען התובע כי הפוליסה חלה גם על הפלגת נוסעים בשכר וזאת לפי סעיף 3.2 לפוליסה אשר מאפשר להחיל את הפוליסה על הפלגות בשכר, בכפוף להסכמתו המפורשת של המבטח. התובע טוען כי בנסיבות העניין ניתנה הסכמה מפורשת; התובע הודיע להלן, עוד לפני שבוטחה הספינה בכלל, כי הוא זקוק לביטוח להפלגות מסחריות, של כלי שייט פרטיים, שנערכו על ידו באמצעות הספינה מפעם לפעם. התובע טוען כי כל שהלן ביקשה ממנו הוא לדווח לה קודם להפלגה מסחרית וזאת על מנת שתשמור אותו בכיסוי ביטוחי. לדבריו, לפני שנחתם הסכם השכירות עם המכללה , הוא סיפר להלן על ההסכם וסיכם איתה כי תשמור אותו בכיסוי ביטוחי בהפלגות עם המכללה. אותה פוליסה ואותו הסדר נשמרו גם בפניקס וכל שהתבקש התובע, הוא להודיע להלן לפני הנסיעה כדי שתשמור אותו בכיסוי ביטוחי. התובע הודיע להלן לפני ההפלגה הנדונה ומכאן שהפוליסה חלה על האירוע נשוא התביעה.

4.      במקרה הנדון לא הוצאה הפוליסה ע"י הפניקס לתובע על סמך הצעת ביטוח כמקובל, אלא על סמך הפוליסה אשר היתה לו בחברת כלל, כאשר הפרטים הצריכים לעניין מוחלפים בין הלן לפניקס מבלי לערב את התובע.  הואיל והתובע לא הסתיר את העובדה כי הוא מפליג עם תלמידי המכללה וביקש לבטח את הפלגותיו עם המכללה בביטוח מתאים, עוד בתקופת ביטוחו בכלל והואיל ועפ"י הפוליסה אשר הייתה לתובע בחברת כלל ניתן היה לבטח הפלגות בשכר, נמצא כי התובע ביקש מלכתחילה, בבחינת הצעת הביטוח מטעמו, לאפשר לו ביטוח להפלגות בשכר מידי פעם.  הפניקס שלא דרשה מהתובע הצעת ביטוח חדשה אלא הסתמכה על הפוליסה בכלל, ראתה באותה פוליסה, הצעת ביטוח מטעם התובע.

5.      באם תדחנה טענותיו דלעיל, לפיהן הפוליסה חלה על המקרה הנדון, מבקש התובע להטיל אחריות על הלן ושולחתה, מארש, לנזקים אשר נגרמו לו בגין רשלנותן ומחדלן, אשר שימשו כסוכני ביטוח שלו. שתיהן ידעו היטב את הנסיבות בהן התובע מפליג והיה עליהם לוודא ולהנפיק לתובע פוליסה המתאימה לצרכיו.

6.      לשיטת התובע, יש לדחות את טענת הנתבעות כי הפוליסה לא חלה על ההפלגה נשוא הדיון מהסיבה שהתובע הפליג בהפלגה מסחרית בניגוד לרישיון השיט הפרטי של ספינתו. ראשית, כלל לא ברור מה ההבדל בין רישיון מסחרי לרישיון פרטי שהיה לספינה. שנית,  על פי הנוהל לקבלת היתרים במחלקה ההנדסית, ספינתו של התובע עמדה בקריטריונים של ספינה מסחרית. על פי מנהל הספנות, ספינתו שהינה ספינה גדולה בעלת רישיון להסיע 30 נוסעים, היתה אמורה לקבל רישיון מסחרי. הסיבה שלספינתו של התובע הוצא רישיון פרטי ולא מסחרי, נעוצה בטעות ו/או ברשלנות ו/או במחדל של הרשות.

7.      כמו כן תוקף התובע את חוות דעת המטלורג מטעם הנתבעות לפיו הנזק לספינה אירע בשל הקורזיה בתורן. בנוסף, התובע מציין כי לא ברור מדוע הקורוזיה, מבטלת את חובת הנתבעות לשלם לפי הפוליסה במקרה דנן שבו ברור שהתובע לא ידע על הקורוזיה.

8.      התובע טוען כי נזקו של התובע הוכח למרות שנמשכו חוות הדעת השמאיות. התובע הצהיר על הנזק מתוך ידיעה אישית והנתבעות לא הביאו כל ראייה לסתור את גרסת התובע.

טיעוני הנתבעות:

1.      בין התובע למכללה נחתם הסכם להשכרת ספינה. מכאן שהשימוש בספינה בעת ההפלגה נשוא הדיון היה שימוש מסחרי כב"ספינת נוסעים בשכר". הפוליסה שהונפקה לתובע הינה לשימוש פרטי ולא הוכח כי כלל או הפניקס הסכימו לבטח את התובע באמצעות פוליסה לשימוש פרטי בהפלגות מסחריות. הלן אמנם ידעה על ההפלגות עם תלמידי המכללה אולם היא לא ידעה שמדובר בפעילות מסחרית ולא ידעה על טיבן ומהותן. בכל מקרה, גם אם היה כיסוי הרי שגם התובע מודה כי היה צורך במתן הודעה מראש, עובר לפעילות מסחרית לפניקס והודעה כזו לא ניתנה.