פסק-דין בתיק א 32352/01

1. לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים,  אשר ארעה ביום 27.9.00עת נהג התובע, יליד 1942, בקטנוע (מ.ר. 6831001) אשר היה מבוטח בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, על ידי הנתבעות.

2. הנתבעות לא כפרו בעצם אירוע התאונה ואף לא התכחשו לחבותן המוטלת עליהן על פי דין.

3. עיקר המחלוקת בין הצדדים הנה לעניין שיעור הנזק.

הנכות הרפואית :

4. בית המשפט מינה את ד"ר נחום הלפרין, מומחה בתחום האורטופדיה, על מנת שיבחן את שיעור הנכות הרפואית שנותרה בתובע עקב התאונה. המומחה הגיש חוות דעתו וציין בה בפרק: " דיון ומסקנות" כי-

"...בבדיקה הפיסיקאלית לא מצאתי הגבלה בתנועות קרסול ימין. מצאתי הגבלה מכאיבה בטווח תנועות שורש כף יד שמאל. לא מצאתי הגבלה בתנועות הצוואר. קיימות הגבלות מכאיבות בתנועות כתף ימין. הצלקת לא מכערת אך רגישה. אני מעריך את נכותו בגלל הגבלה מכאיבה בכתף ב- 15% לפי סעיף מותאם 41 (4). אני מעריך שהחבלה בכתף בתאריך 27.9.00 היא החמרה של בעיית כתף שהייתה מוקדם יותר. מר נייר משה נהג לשחק טניס. במרץ ובאוקטובר 1996 הוא סבל מכאבים בכתף ימין באבדוקציה ב- 70מעלות והגבלת תנועה בסיבוב פנימי וטופל באבטירן ובפיזיותרפיה. בצילומים שנערכו חודשיים לאחר התאונה נצפו שינוים ניוונים במפרק האכרומיוקלביקוליר הימני שאני מניח שאינם קשורים לתאונה. אני מעריך את נכותו בכתף בעקבות התאונה מ- 27.9.00 ב- 7.5% לפי סעיף מותאם 41 (4). כמו כן אני מעריך נכות נוספת של 10% לפי סעיף מותאם 35 (1 ) בגלל שינויים שחיקתיים בשורש כף יד שמאל ומצב לאחר שבר בקרסול ימין.  עוד 3% על צלקת מכאיבה בקדמת כתף ימין לפי סעיף מותאם 75 (1)  ועוד 2% על ירידת תחושה בחלק דורסלי של אמה וגב יד שמאל".

5. לפיכך העריך המומחה את נכותו הכוללת של התובע בגין התאונה בשיעור של 22% לפי הסעיפים 41 (4), 35 (1) ב' ו- 75 (1).

6. המומחה השיב על שאלות ההבהרה שנשלחו לו על ידי ב"כ התובע וכן שלח התובע להיבדק בבדיקת MRI. כמו כן  העיד על חוות דעתו הכוללת ובחקירתו ציין כי הבעיה בקרסול אינה מצדיקה קביעת שיעורי נכות, כי אין החמרה במצבו של התובע מאז הבדיקה. המומחה עמד על דעתו כי לאור הפעילות הספורטיבית שמבצע התובע בתחום הטניס, סבל התובע מתסמונת "התפס" ועל כן ייחס רק 50% משיעור הנכות לפגיעתו הנוכחית בתאונה.

7. לעניין המוגבלות התפקודית ציין המומחה כי-

"...במידה ועבודתו היא לא עבודה פיסית, או עבודה כפי שתיארת אותה כמנהל חברה, אני חושב שהוא יכול לחזור לעבודה יותר מהר. צריך לזכור שלאחר ניתוחים של תיקון הרצועות בכתף הפיסיותרפיה לוקחת הרבה מאד זמן, זה תהליך מאד מאד הדרגתי, ז"א שהא היה צריך את הפיזיותרפיה לתקופה ממושכת. האם בין הפיזיותרפיה הוא יכול לעבוד- אני משער שכן". (עמ' 14 ש' 16-21).

8. בסיכומו של דבר המומחה נותר איתן בעמדתו וקבע כי לא היה משנה את שיעורי הנכות אותם קבע לתובע . על אף בקשות הצדדים לשנות את שיעור הנכויות הרפואיות שנקבעו, כל צד מטעמיו המפורטים בסיכומים, אני מקבל את עמדת המומחה כפי שהיא ואת מסקנותיו לאור עדותו והסבריו המפורטים כפי העולה בחומר הראיות.
9. מכל האמור אני קובע כי שיעור הנכות הרפואית הנה 22%.

הנכות התפקודית :

10. התובע צרף תעודות אי כושר לפיהן תקופת המחלה היא מיום התאונה ועד ליום 30.5.02 ובסך הכול 540 ימי מחלה. התובע טוען כי יש לקבוע את נכותו התפקודית בשיעור של 45%-50% לפחות וזאת לאור הפגיעה הרב מערכתית ותקופת ההחלמה הארוכה, העדר יכולתו לשחק טניס כבעבר, הקושי הטמון בניהול חיים עסקיים וחברתיים וכן לאורן של הלכות קודמות שנקבעו בבתי המשפט.

11. מנגד, טוענות הנתבעות כי על אף הנכות הרפואית שנקבעה, לא נותרה בתובע מבחינה תפקודית, כל מגבלה אשר יש בה לפגוע בכושר עבודתו. הנתבעות טוענות כי עבודתו של התובע אינה פיסית במהותה וכי לא הובאו תימוכין להוכחת ההפך. גם אם עבודתו הייתה פיסית לא הוכחה כל מניעה שהתובע לא יכול היה לחזור לעבודה, שכן קיימים אמצעים טכניים היכולים לשמש תחליף לעבודה הפיסית אותה מילא (כגון: מלגזות חשמליות) ניתן היה להעסיק פועל, ורוב עבודתו של התובע הייתה במישור האינטלקטואלי ובקשריו האישיים. יתירה מזו, טוענות הנתבעות כי התובע אף חזר לעבודתו עוד קודם לחודש נובמבר 2001.

12. אני מקבל את עמדת הנתבעת לפיה אין מקום לקבוע נכות תפקודית, מן העדויות והראיות שהובאו בפניי עולה תמונה ברורה לעניין כושר השתכרותו של התובע שלא נפגמה. לא שוכנעתי כי עלה בידי התובע להוכיח אחרת. דברים אלו נתמכים גם בחוות דעתו של ד"ר הלפרין וכן בעובדה כי מדובר במנהל אשר עבודתו רובה כולה בנויה ומבוססת בעיקר על כושר הדיבור והאינטלקטואל בהם התברך ואלו לא נפגעו כלל כתוצאה מן התאונה.

אובדן השתכרות לעבר ולעתיד :

13. אין להתעלם מהתקופה הארוכה בהם שהה התובע בימי אי כושר, כאשר לא תפקד כלל. שני הצדדים מסכימים נכונה, כי דרך המלך לחישוב אובדן שכרו של התובע לעבר הנה דרך האומדנא ועל כן הנני מקבל דרך זו. דא עקא, התובע מבקש פיצוי בגין ראש נזק זה בסך: 187,038 ש"ח עבור תקופה של 81 חודשים בהם שהה באי כושר מוחלט ובהתחשב בנתוני המס, וכן את ההפרשים בפועל מסיום תקופת אי הכושר ועד ליום זה בסך של 542,632 ש"ח. לעתיד מבקש התובע פיצוי בסך של 210,877 ש"ח וכן פיצוי של 100,000$ בגין הפסד הפוטנציאל העסקי והלוואת הבעלים אותה נתן התובע לחברה אותה ניהל.

14. התובע מפרט בסיכומיו כיצד הגיע לחישובים אלו כאשר בסיס השכר עליו מסתמך הנו בסך של 10,381 ש"ח. התובע גם הקדים לחישוביו את קרות חייו ותיאר את מהלך עבודתו והתקשרויות עתידיות שיכול היה לבצע אלמלא התאונה.