פסק-דין בתיק א 32333/03

תביעה נגד פרקליט בעילה של רשלנות מקצועית.

התובעת פנתה לנתבע ( להלן: "עורך דין אהרוני") על מנת שייגבה עבורה שיקים, אשר לטענתה ניתנו לה בתמורה להלוואה בסך 160,000 ש"ח שהעמידה לידידה הקרוב, יצחק פנחסי (להלן: "פנחסי"). לטענת התובעת היא הגיעה למשרדו של עורך דין אהרוני ביחד עם פנחסי ומסרה לו ארבע המחאות בסך 40,000 ש"ח כל אחת (להלן: "ההמחאות" או "השיקים"), אשר הראשונה מביניהן רשומה לפקודתה ואשר חוללה. ארבע ההמחאות משוכות על ידי חזי את מני, קבלני בניין 93 בע"מ (להלן: "חזי את מני") על האחת, כאמור,  רשומה התובעת כנפרע ואילו על גבי השלוש הנותרות רשום שם הנפרע "חרושת ברזל בע"מ" (להלן:"חרושת ברזל"), חברה שהיתה בשליטתו ובניהולו של פנחסי.

עוד גורסת התובעת כי החליטה להעביר הטיפול בהמחאות לעורך דין אהרוני בעקבות המלצה של פנחסי, וכי הגיעה למשרדו ומסרה לו את ההמחאות ביחד ובנוכחות פנחסי. לטענתה, שלש מההמחאות היו ללא שם נפרע, מספר ימים    לאחר שמסרה לעורך דין אהרוני את ההמחאות היא התבקשה לסור למשרדו ולהביא חותמת של חרושת ברזל  על מנת שיוכל להטביע את חותמת  החברה במקום המיועד לשם הנפרע. התובעת סרה למשרדו של פנחסי על מנת ליטול ממנו את חותמת החברה חרושת ברזל, משם נסעה למשרדו של עורך דין אהרוני, מסרה לו את החותמת, הוא הטביע אותה על גבי שלש השיקים הנותרים והחזיר לה את החותמת.

התובעת טוענת כי לאחר כחודשיים וחצי מיום שמסרה את השיקים לעור דין אהרוני הסתבר לה שהוא החזיר אותם לפנחסי, ללא רשותה וללא הסכמתה ובכך גרם לה נזק. שכן פנחסי לא החזיר לה את ההלוואה שלהבטחתה ניתנו השיקים, פנחסי גנב ממנה את השיקים בכך שהוא הודיע לעורך דין אהרוני שהחוב נפרע ובעקבות הודעה זו החזיר הפרקליט, שלא כדין, את השיקים לפנחסי.

גרסתו של עורך דין אהרוני שונה בתכלית. לטענתו הוא אכן ייצג את פנחסי בהליכים קודמים. פנחסי והתובעת, אשר שררו ביניהם יחסים רומנטיים, הגיעו למשרדו על מנת שינקוט בהליכים לגביית השיקים. פנחסי ביקש לנקוט בהליכים , בשם חרושת ברזל, לגביית שלש ההמחאות בהן חברה זו היתה הנפרעת והתובעת ביקשה לנקוט בהליכים עבור השיק שלפקודתה. לגרסתו, התובעת מעולם לא אמרה לו כי ההמחאה או ההמחאות ניתנו בתמורה להלוואה שהיא הלוותה לפנחסי. עורך דין אהרוני ניסח כתב תביעה עבור התובעת ופנחסי אולם משלא נענו פניותיו לקבלת תשלום עבור אגרת בית משפט ושכר טרחה הודיע להם כי לא יטפל בתיק, אלא כנגד תשלום כאמור. לגרסת עורך דין אהרוני, לאחר הודעה זו, הורתה לו התובעת למסור לפנחסי את ההמחאה. בעקבות שיחה זו מסר עורך דין אהרוני לפנחסי את שלש ההמחאות שלו ואת ההמחאה שלפקודת התובעת.

לאחר שהקשבתי קשב רב לעדויות הצדדים מתבקשת המסקנה כי גרסתה של התובעת הינה גרסת בדים, אשר אינה ראויה לאמון כלשהו. דומה כי לא היו שלשה משפטים רצופים, שנאמרו על ידי התובעת ולא ניכרו בהם סימנים של אי אמירת אמת, סתירות, אמירת דבר והיפוכו וכיוצא בזה. אדגים אך חלק מאותם סימנים:

1.   התובעת טוענת כי ההמחאות נמסרו לה בתמורה להלוואה בסך 160,000 ש"ח שהיא הלוותה לפנחסי. בתצהיר עדותה הראשית לא ניתנו פרטים נוספים בקשר לאותה הלוואה, למעט טענה סתמית כי נתנה לפנחסי הלוואה כאמור. בתחילת חקירתה הנגדית נראה כאילו גרסתה היא שההלוואה ניתנה באמצעות משכון נכס מקרקעין שהיה בבעלותה , אשר את המשכנתא העבירה לפנחסי כהלוואה (עמ' 5 לפרוטוקול). אולם עם התפתחות החקירה  הועלתה גרסה נוספת לפיה בנוסף לאותה משכנתא, שנטלה התובעת עבור פנחסי, היא גם נתנה לו הלוואה נוספת בסך 160,000 ש"ח. לפי גרסה זו, כך העידה התובעת:

"...המשכנתא לא קשורה לתצהיר.בתצהיר מדובר על השיקים שנתתי לו 160,000 ש"ח נתתי לו תמורת השיקים. בנוסף ל- 270,000 ש"ח משכנתא נתתי לו 160,000 ש"ח הלוואה. את המשכנתא הוא היה משלם לי אז לא הרגשתי את זה. את ההלוואה שאני נתתי לו הוא הבטיח שהוא ישלם לי. את הכסף נתתי לו בשיקים. יש שיקים."

(עמ' 7 לפרוטוקול,  הדגשה שלי ש.א)

אם ההלוואה נשוא התביעה ניתנה לפנחסי בשיקים הרי שהתובעת נמנעה מלהביא הוכחה כי השיקים אכן נמשכו לפנחסי או כי ההלוואה בסך 160,000 ש"ח נמסרה לו בכל דרך אחרת. אף לא הוצג חוזה הלוואה ובהקשר זה ראוי לעורר תמיהה הכיצד התובעת נותנת לפנחסי הלוואות בסדר גודל של מאות אלפי שקלים מבלי שהיא מחתימה אותו על חוזה כלשהו או מסמך אחר ולו להוכחת עצם מתן ההלוואה. אין זאת כי אכן, כפי גרסת עורך דין אהרוני, בין התובעת לבין פנחסי שררו יחסים רומנטיים. העיקר, לצורך הדיון שבפני, שהתובעת נמנעה מהבאת שמץ של ראיה, למעט עדותה, להוכחת הטענה כי נתנה לפנחסי הלוואה בסך 160,000 ש"ח זאת למרות שנטען מפי ההגנה כי שלשת השיקים נמסרו על ידי פנחסי  לגבייה עבור חברת חרושת ברזל שבשליטתו ולא עבור התובעת.

2.    התובעת טוענת כי היא רשמה את שמה כנפרעת על גבי המחאה אחת, שלשת האחרות נשארו ללא שם נפרע ורק לפי בקשת עורך דין אהרוני היא הגיעה פעם נוספת למשרדו על  מנת להטביע את חותמת חרושת ברזל. טענה זו נשמעת תמוהה הואיל ומלכתחילה אפשר היה לרשום את שם התובעת כנפרעת על כל השיקים. אם נכונה היתה טענת התובעת כי עורך דין אהרוני ביקש ממנה לסור למשרדו על מנת להחתים כנפרעת את חברת חרושת ברזל חזקה עליו שכפרקליט מנוסה ונבון ידע כי על מנת ליתן לתובעת מעמד של אוחזת בשיק, שהנפרעת שלו היא חברה בע"מ, אזי יש צורך, על גב השיק, להטביע שנית את חותמת החברה כמסב ולצרף לחותמת זו את חתימת מורשי החתימה של חברה זו. אשר על כן אין כל הגיון בטענה כי עורך דין אהרוני דרש מהתובעת להגיע למשרדו עם חותמת חברת חרושת ברזל מבלי שיטביע גם חותמת הסב בצירוף חתימות מורשיי החתימה, ורק כך יעניק לתובעת מעמד של אוחז בשיקים, להבדיל ממעמד של מחזיק בהם.

3.    בסעיף 19 לתצהיר עדותה הראשית טוענת התובעת כי לאחר שפנתה לעורך דין אהרוני  ביום 9.12.98, הסתבר לה כי הוא החזיר את השיקים לפנחסי היא הזדעקה וטענה כי פנחסי גנב את השיקים. והנה מסתבר, במהלך עדותה, כי למרות גניבה של 160,000 ש"ח התובעת - לגרסתה - ממשיכה את הקשר עם פנחסי:

"ש. מתי הקשר התנתק ביניכם.

ת. בתחילת שנת 99. "

(עמ' 6 לפרוטוקול)

לא זאת כי אם אף זו, במהלך חקירתה הנגדית נולדה גרסה חדשה לפיה פגשה התובעת עם עורך דין אהרוני שלש פעמים ולא פעמיים, כפי גרסתה בתצהיר עדותה הראשית. ואם לא די בכך הרי שאותה פגישה שלישית נערכה לאחר שכבר התובעת ידעה כי פנחסי - לגרסתה - גנב לה את השיקים:

"ש. אחר כך היית עוד פעם אצל אהרוני. מה קרה אז. לא שאלת אותו היכן התביעה.

ת. זה היה אחרי הסיפור של השיקים. בפעם האחרונה שנסעתי עם איציק זה היה קשור לזה.

לשאלת בית המשפט: לא שאלתי אותו (את עורך דין אהרוני ש.א.) מה קורה עם התביעה כי הוא כבר מסר את השיקים לאיציק. אני נסעתי רק כדי לראות אם התביעה מתקדמת."