פסק-דין בתיק א 32219/07

תביעה לפיצוי על נזקי רכוש בעקבות תאונת דרכים.

פריים ליס ניהול ציי רכב בע"מ,התובעת(להלן: "התובעת"), היתה במועדים הרלבנטיים לתביעה הבעלים של רכב מסוג סיטרואן מ.ר. 7885601.

הגב' כהן מזרחי סימה,הנתבעת 1 (להלן: "כהן") היתה במועדים הרלבנטיים לתביעה המחזיקה והבעלים של רכב מסוג ניסן טרנו מ.ר. 9980135 ומר מויאל איציק,הנתבע 3 (להלן: "מויאל") היה הנהג של רכב זה.

בתאריך 24.10.06 בשעה 18:00 לערך ביציאה מצומת סומך לכיוון כרמיאל אירע מפגש בין כלי הרכב הנ"ל.

לטענת התובעת , רכב הסיטרואן נסע מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהגיעו לצומת סומך והחל פנה ימינה ועצר עצירה מוחלטת כדי ליתן זכות קדימה לרכב שהיה לפניו. רכב הניסן הגיע משמאל לסיטרואן פנה שמאלה בצומת ותוך כדי הפניה החליקה עגלה שהיתה רתומה לרכב הניסן ופגעה בחלקו השמאלי קדמי של רכב הסיטרואן.

לטענת הנתבעים,רכב הניסן עמד ראשון בצומת ברמזור לאור המופע האדום בנתיב הימני מבין השניים לפניה שמאלה לכיוון צפון. בהתחלף האור ברמזור לירוק החל בנסיעה לפניה שמאלה  כשהחל נוסע לאחר שפנה פגע בו רכב הסיטרואן שהגיע מצד ימין ופגע בנגרר. לטענתו בכיוון נסיעת הסיטרואן יש תמרור "האט ותן זכות קדימה".

שני הצדדים מסכימים כי באותה עת הכביש היה רטוב וחלק מגשם אך כל צד טוען כי הצד שכנגד החליק.

לאחר ששמעתי את הנהגים המעורבים והתרשמתי מעדותם ולאחר שעמדתי על תנאי הדרך , מיקום הרכבים בכביש ומיקום הפגיעות ברכבים הנני סבור כי האחריות לקרות התאונה רובצת על כתפי נהג רכב הניסן.

עדותו של נהג הסיטרואן, מר עמרם אברמוביץ מהימנה עלי והנני מעדיפה על פני עדותו של נהג הניסן מר מויאל. עדותו של מר אברמוביץ היתה סדורה קוהרנטית ומתיישבת עם מיקום וטיב הנזק ברכבו. מנגד מר מויאל מציין בעדותו " יצאנו החוצה,כל המעורבים והנהג השני הסביר לי מה עשיתי ואני הייתי די לחוץ" וממשיך ומציין " הוא (הכוונה למר אברמוביץ - א.א.) לטענתו כמו שאמר קודם (בעדותו -א.א.) טען כי נכנסתי בו". יצויין כי מר מויאל בעדותו ציין כי הוא לא ראה את אירוע הפגיעה.

מר מויאל נשאל למה אמר למר אברמוביץ בתכוף לאחר התאונה כי היתה לו תאונה קודמת באותו יום וזה השיב " כי הייתי בלחץ". כשהבין את משמעות אמירתו זו חזר בו ואמר שלא הוא אמר זאת אלא מיכאל בנה של הנתבעת 1 שהגיע למקום.

למרות שברכב הניסן היו שני חבריו של מר מויאל ועוד חברה אחת לא הובא אף לא אחד מהם להעיד למרות שדבר קיומם של עדים אלה הודע על ידו לב"כ הנתבעים. גם אותו מיכאל לא הובא להעיד.

עיון בצילומי רכב הסיטרואן מעלה כי ישנה משיכה של הפגוש הקדמי קדימה כאשר כתוצאה מהמכה ניתק הפנס ממקומו (להבדיל משבירה). צורת פגיעה זו תומכת בגרסת התובעת כי רכב הסיטרואן היה בעצירה ורכב הניסן שהיה בנסיעה פגע בו עם העגלה ומשך קדימה את אותם אביזרים.

באשר לנתבעת 1 לא מצאתי כי הוכחה אחריותה לתאונה. לא די לטעון כי הינה הבעלים של רכב הניסן. בניגוד לטענת ב"כ התובעת שאין לה תימוכין לפיו היא הרשתה למר מויאל לנהוג ברכב הרי לא הונחה תשתית ראייתית לכך. נהפוך הוא מר מויאל ציין כי מי שהרשה לו לנהוג ברכב הוא בעלה של הנתבעת 1.

באשר לנזק נטען ע"י ב"כ הנתבעים כי יש להוציא את חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה מתיק בית משפט שכן השמאי לא התייצב לחקירה על חוות דעתו.

אין בידי לקבל טענה זו.

שילוב של תקנה 214ב(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד-1984 יחד עם תקנה 130א לתקנות אלה מחייב לטעמי דרישה מפורשת ונפרדת לזימון  הממוענת לצד שכנגד עם העתק לבית המשפט במועד הנקוב בתקנה 130א ואין להסתפק בציון הדרישה בכתב ההגנה. בקיום הוראה זו מתאפשר גם לצד כנגד וגם לבית המשפט להערך בהתאם מבחינת ניצול המשאב היקר - הזמן.

פועל יוצא של דחיית הטענה הנ"ל הוא שהתובעת בצרפה את חוות הדעת לכתב התביעה הוכיחה את נזקה הישיר העומד על סך של 8,891 ש"ח. הנזק בגין השבתת הרכב לא הוכח לטעמי. לא צורפו אסמכתאות מתאימות ומר אברמוביץ לא התייחס לכך בעדותו.

לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה כנגד הנתבע 3 ומחייבו לשלם לתובעת את הסך של 8,891 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 31.10.06 (יום התיקון) ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן הנני מחייב את הנתבע 3 לשלם לתובעת את אגרת בית משפט כפי ששולמה ,הוצאות עד התובעת כפי שנפסק וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,200 ש"ח בצירוף מע"מ.