פסק-דין בתיק א 32189/04

א.         עובדות

התובע יליד 25.11.68, נפגע ביום 2.2.03 בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "התאונה"). בעקבות התאונה  הובהל התובע לבית חולים וולפסון בחולון ולאחר קבלת טיפול ראשוני שוחרר לביתו (מוצג 4 לת/1). במסגרת קופ"ח המשיך במעקב אורטופדי וטיפולים פיזיותראפיים. (מוצגים 17-5 לת/1).

לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה הוא מוגבל בתנועות הצוואר וסובל מכאבים עזים המקרינים לידיים. הכאבים מגבילים אותו בעבודתו כרפד.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות. המחלוקת נסובה על גובה הנזק. 

ב.         חקירת המומחה

מטעם בית משפט מונה ד"ר לין, מומחה בתחום האורטופדי (להלן: " המומחה"), אשר קבע בחוות דעתו, כי לתובע נותרה נכות משוקללת לצמיתות בשיעור 19%. 10% בגין הגבלה קלה של תנועות עמוד השדרה הצווארי ו-10% בגין פגיעה שורשית צווארית כרונית (להלן: "חוות הדעת").

את הנכות בגין ההגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי קבע המומחה על סמך בדיקתו והנכות בגין הפגיעה השורשית הצווארית הכרונית, נקבעה בשקלול תלונות התובע וממצאי הבדיקות האלקטרו-דיאגנוסטיות.

בחוות הדעת מציין המומחה כי התובע סבל משינויים שחיקתיים בעמוד השדרה הצווארי עובר לתאונה, כמו גם מפגיעה שורשית צווארית.

בחקירתו הנגדית שב ואישר המומחה כי ניצפו שינויים שחיקתיים בעמוד השדרה הצווארי, כמו גם פגיעה שורשית צווארית עובר לתאונה. המומחה הסכים כי על פי התיעוד הרפואי נרשמה תלונה ראשונה אודות כאבים בצוואר ביום 10.7.03, אך לשיטתו אין לייחס לכך משקל, שכן לא תמיד התלונות נרשמות. המומחה עמד על כך שיש רצף בתיעוד הרפואי היוצר את הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה (תעודת חדר מיון, בדיקות דיאגנוסטיות מיום 21.3.03, וביקורו של התובע אצל ד"ר קליימן מיום 27.6.03). כדבריו:

"ההפניה לבדיקה אלקטרו דיאגנוסטית נעשית על סמך תלונות או ממצאים קליניים בבדיקה. אין ממצאים קליניים ואין גם הפנייה, ולכן מעצם העובדה שהוא הופנה לבדיקה אני מסיק. כדי למצוא את הקשר והרצף בין הנכות לבין התאונה אני צריך את הרצף. יש את הבדיקה בחדר מיון ויש חודש וחצי לאחר מכן ממצאים של בדיקה אלקטרו דיאגנוסטית של הגפיים העליונות עם ממצאים של פגיעה שורשית צווארית ולחץ על העצב המדיאני בתעלה הכפית. כפי שאמרתי לבדיקה מעין זו, אדם לא יכול להגיע ללא הפנייה ע"י רופא. מבחינתי אם כן, יש את הרצף. לא רק אחרי חמישה חודשים מהתאונה אלא שישה שבועות וחצי לאחר מכן... אין לי הפנייה או רישום של הרופא שנתן אותה, אבל קרוב לודאי שזה היה אורטופד או נוירולוג. מכיוון שצוין שהוא הופנה ע"י אורטופד, קרוב לודאי שזה היה אורטופד"  (פרוט' מיום 12.6.07, עמ' 18, ש' 14-3, עמ' 20 ש' 13-4).

כל אחד מהצדדים תוקף את מסקנות המומחה והנכות שקבע.

לטענת התובע, יש לדחות את מסקנות המומחה ביחס לאחוזי הנכות שקבע. 

המומחה קבע כי לתובע 10% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר על סמך בדיקתו ובניגוד לסרט המתאר את מגבלותיו, ואף קיפח את התובע כאשר העריך את נכותו לצמיתות בשיעור 10% בגין הפגיעה השורשית, בניגוד לתקנות הקובעות 20%, כאשר הפגיעה היא דו צדדית ומקרינה לשתי הגפיים העליונות.

הנתבעות טוענות כי יש לדחות את מסקנת המומחה בדבר הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה וזאת בהעדר רצף של תלונות והסבר מניח את הדעת שנתן המומחה בעניין זה. על התובע היה לזמן את הרופאים שטיפלו בו כדי להוכיח את תלונותיו אודות כאבים בצוואר סמוך לתאונה, ומשלא עשה כן, הדבר צריך לעמוד לחובתו. (ע"א 465/88 הבנק למימון סחר בע"מ  פ"ד מה(4)51, 656). ביהמ"ש צריך, אפוא, לדחות את מסקנות המומחה, אשר אינן מעוגנות בתיעוד הרפואי, או למצער, למנות מומחה רפואי נוסף מטעמו.

הלכה מושרשת היא, כי ביהמ"ש אינו מחויב לאמץ "ככזה ראה וקדש" את המלצותיו של המומחה הרפואי. הכרעה סופית בכל השאלות השנויות במחלוקת, כמו גם בשאלות רפואיות, שמורה לביהמ"ש.

"בית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה ולהלכה אינו חייב בית המשפט לפסוק על פי חוות הדעת של המומחה".

(ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי פ"ד כב(2) 164, 168).

אכן, על דרך השגרה, לא יטה ביהמ"ש להתערב בקביעות שבחוות הדעת של מומחה שמינה, המתבססות על ידע ומומחיות של איש מקצוע. עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי ביהמ"ש להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות הדעת של המומחה הרפואי, שכן עמדתו של המומחה אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות

 ועל כן ביהמ"ש רשאי ואף חייב במקרים מסוימים לסטות באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה. למשל, כאשר ממכלול הראיות עולה כי המסקנה נסמכת על תשתית עובדתית בלתי מהימנה ( ע"א 2160/90 רז נ' לאץ פ"ד מז(5) 170, 174), או כאשר המומחה מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר בינה לבין התאונה ( ע"א 1156/92 סגל נ' סגל (דינים עליון, כרך לח', 992), ע"א 8288/00, קרנית נ' סיכסך (לא פורסם), ע"א 3212/03 יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח, ת"ק עליון 2005 (4) 1724, ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל, נ"ח (2) 583, 588).