פסק-דין בתיק א 3215/01

רקע כללי

1.         ביום 24.11.99 התגלה בראשו של התובע, יליד 1953, גידול באונה המצ חית השמאלית. הגידול הוסר, ביום 12.12.99, בהליך ניתוחי.

            לטענת התובע הגילוי המאוחר של הגידול נגרם בגין רשלנותה של הנתבעת ולפיכך אחראית היא לנזקים שנגרמו לו, וביניהם פגיעה עצבית במוח - המשליכה על תפקודיו ברמה הנוירולוגית והפסיכיאטרית, וכן דימום מוחי שנגרם עקב הניתוח וגרם לשיתוק מסויים בפלג הגוף השמאלי. כנטען על-ידו רופאות המשפחה שטיפלו בו מטעם הנתבעת  - ד"ר גוטליב וד"ר לייטר -  היו יכולות וצריכות להפנותו לביצוע בדיקות נוירולוגיות, כך שהגידול היה מאובחן במועד מוקדם יותר, והנזקים שנגרמו כתוצאה ממנו, היו נמנעים.

עוד לטענתו, העלימה הנתבעת ו/או מי מטעמה רשומות רפואיות מהתקופה הרלוונטית למחלה - החל משנת 199 94, באופן שנגרם לתובע נזק ראייתי, שד ו י בו כשלעצמו כדי שתביעתו תתקבל.

2.         טענות הנתבעת הינן, בתמצית, כי התובע טופל בצורה רצינית ומקצועית, על פי אמות מידה מקובלות וסבירות, ובהתאם להן הופנה לכל הבדיקות אשר התחייבו מתלונותיו, שהיו בלתי ממוקדות ומכל מקום לא הצדיקו הפנייה לבירור נוירולוגי. מעבר לכך טוענת הנתבעת, כי לא קיים כלל קשר סיבתי בין מועד הגילוי של הגידול לבין נזקי התובע.

3.         מטעם התובע הוגשו חוות דעתם של המומחים פרופ' יעקב ורדי בתחום הנוירולוגיה, ד"ר שלום ליטמן בתחום הפסיכיאטריה, וד"ר איב ביטון - בתחום הרפואה הפנימית. כן נשמעו עדויותיהם של התובע ורעייתו.

מטעם הנתבעת הוגשו חוות דעתם של פרופ' אלדד מלמד בתחום הנוירולוגיה ושל פרופ' אבנר אליצור בתחום הפסיכיאטריה. כן העידה ד"ר אילנה לייטר, שהיתה רופאת המשפחה של התובע החל מחודש נובמבר 199 98.

בנוסף, מונה בתחום הנוירולוגיה, פרופ' עמוס קורצ'ין, כמומחה מטעם בית המשפט.

4.         הצדדים הציגו גרסאות שונות ביחס לעובדות הקשורות בטיפול הרפואי שניתן על ידי רופאי הנתבעת, כאשר, כאמור, מחלוקת קשה התעוררה סביב שאלת התיעוד הרפואי וטענת הנזק הראייתי אשר הועלתה על ידי התובע.

הרישומים הרפואיים

5.         מסמכיו הרפואיים של התובע, המצויים בתיק ביה"מ, כוללים תרשומות בכתב ידם של הרופאים, לרבות מכתבים שכתבו לרופאים אחרים, וכן תיקו הרפואי של התובע מבית החולים "הדסה", שם בוצע הניתוח להסרת הגידול.

•             נוכח החשיבות הרבה הנוד ע ת לרישומים הרפואיים שנכתבו בעת הטיפול עצמו לצורך הכרעה בתביעה לענין רשלנות רפואית, יפורטו להלן העיקריים שבהם.

6          בעלי הדין והמומחים השונים התמקדו בתקופה של כשלוש שנים לפני גילוי הגידול בראשו של התובע: תלונתו הראשונה של התובע שיש בה כדי להצביע על  במהלך שנות ה - 90' באשר לתסמין נוירולוגי אפשרי פוטנציאלי מופיעה בגיליון רישום שוטף , ומתייחסת לביקורו של התובע אצל רופאת המשפחה ד"ר גוטליב ביום 18.3.97; בדבר ביקורו של התובע אצל ד"ר גוטליב מיום 18.3.1997, אז  ה אז התלונן על סחרחורת וחולשה כללית, . ו ד"ר גוטליב הפנתה אותו לביצוע בדיקת SMAC ולבדיקת פרופיל סוכר. המומחה פרופ' ורדי הצביע על מועד זה כמועד שבו צריך היה להפנות את התובע לבירור נוירולוגי (ר' עדותו בעמ' 185, ש' 7-9 וכן בעמ' 211 לפרוטוקול, ש' 2-4). ד"ר גוטליב הפנתה באותו מועד את התובע לביצוע בדיקת SMAC ולבדיקת פרופיל סוכר . יש לציין כי תוצאות בדיקות אלו לא נרשמו ואינן מצויות בתיק הרפואי. לעניין זה עוד נשוב בהמשך. .

כחודש לאחר מכן, ביום 6.4. 1997, התלונן שוב התובע בפני ד"ר גוטליב על "עייפות, חולשה, הפרעות בשינה, שממשיך שנתיים". עוד מצו יין ברישומי ד"ר גוטליב באותו מועד, כי התובע עבר תאונת עבודה בחודש מאי 199 96, בה נגרמו לו שברים בעצמות הסקפואיד דו צדדית ועקב כך נותח, וכי מאז אותה תאונה החלו ההפרעות בשינה . (דבר שאינו מתיישב עם הכתוב קודם לכן, לפיו ההפרעות בשינה קיימות מזה שנתיים, שכן את הניתוח עבר התובע כשנה טרם מועד ביקור זה). ד"ר גוטליב הפנתה שוב את התובע לבדיקות דם ובדיקת פרופיל סוכר, ובנוסף גם לבדיקת שקיעת דם, ספירת דם, SMAC, בדיקת שתן כללית, בדיקת 12B, בדיקת TSH ובדיקה פסיכיאטרית. יצויין, כי כמו על פי ההפנייה בביקור הקודם, גם כאן אין כל רישום בדבר ביצוע בדיקות אלו או תוצאותיהן.

כעבור כשנה וחצי, ביום 24.9. 199 98, נרשם בגליון ע"י ד"ר גוטליב כי תלונתו העיקרית של התובע היא חולשה, בעיקר בבקרים, התובע מועד כאשר הוא קם מהמיטה. עוד נרשם כי הדבר מלווה בהרגשה רעה, כאבים בשרירים, בחילות, בהרגשה של רעד ובכאבי ראש , וכי התופעה קיימת נמצאת מזה כשנתיים . כן צויין שעקב כך  ובעקבותיה צמצם התובע את הפעילויות שלו. עוד כמו כן מצו יין, כי התובע פנה לטיפול אצל הומיאופ ת ת. במסגרת ביקור זה הפנתה ד"ר גוטליב הפנתה את התובע למעקב לחץ דם ולבדיקת ECG. בנוסף נרשם, כי המליצה לו על התייעצות פסיכולוגית, לה סירב בתוקף. יצויין כי התובע אף העיד, כי בעקבות הפני יה זו החליט להחליף את ד"ר גוטליב, ופנה לקבלת טיפול אצל ד"ר לייטר (ר' עמ' 30 לפרוטוקו ל , ש' 3-6).

7.         בביקורו הראשון של התובע אצל ד"ר לייטר, ביום 1.11. 199 98, פירטה הרופאה את תלונות התובע , וביניהן: "בתקופה האחרונה מספר אירועים (כאחד בחודש) של תחושת 'רצפה בורחת מתחת לרגליים' ללא קשר לתנוחה/מזון/פעולה מסוימת". לא ברור מהו פרק הזמן אליו מתייחס הביטוי "בתקופה האחרונה", אם כי ד"ר לייטר בעדותה הסבירה כי מדובר בפרק זמן שאינו עולה על חצי שנה (עמ' 96 לפרו', שו' 19-20). עוד נרשמו באותו מועד בגיליון הביקור האבחנות המבדלות שהעלתה ד"ר לייטר בנוגע לתלונות התובע, וביניהן גם "pre syncope" - קדם עלפון. (בחקירתה ה ובה יר ה, כי זו אינה אבחנה מבדלת אלא תלונה נוספת של התובע). ד"ר לייטר הפנתה את התובע לביצוע בדיקת צואה, בדיקת דופלר קרוטידים , והוסיפה : "בהמשך - ייעוץ קרדיולוגי".

ביום 19.11. 1998 פנה התובע שוב לד"ר לייטר והתלונן כי חווה, שבועיים קודם לכן, אירוע נוסף (ככל הנראה של אותה תחושה של "בריחת רצפה") שבועיים קודם לכן. ככל הנראה, ד"ר לייטר העידה כי במועד זה לא  לא בדקה את התובע . במועד זה (כך לפי עדותה, (ר' עמ' 134, שו' 8-9), אולם ציינה, כי בדיקת כלי הדם שנעשתה לתובע היתה תקינה והיא הפנתה אותו לבירור קרדיולוגי אצל ד"ר מיכאל אילן מהמרכז הרפואי שערי צדק. במכתב ההפנייה ציינה, כי התובע סובל מזה כחצי שנה מאירועים קצרים של סחרחורת וכמעט עלפון, וביקשה מד"ר אילן את חוות דעתו לגבי הצורך בהמשך בירור.