פסק-דין בתיק א 32023/05

א.        מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין

1.         בפני תביעה לחייב את הנתבע בתשלום חלקו בהוצאות ועלויות שיפוץ של בניין הנמצא בבעלות משותפת של התובעת והנתבע.

            בעלי הדין הינם הבעלים המשותפים של בניין ברח' שלמה המלך 30 ת"א (להלן: " הבניין"); חלקה של התובעת בבעלות הוא כדי 60%, בעוד שחלקו של הנתבע הוא 40%, הכל כמוכח מנסח הרישום נספח א' לתצהיר התובעת.

2.         התובעת טוענת כי ביום 25/12/03 הוציאה עיריית ת"א (להלן: " העירייה"), לתובעת, לנתבע ולאחרים, דרישה המתבססת על הוראת סעיף 3 לחוק העזר בתל-אביב-יפו (מבנים מסוכנים) התשס"ב-2001 (להלן: " חוק העזר"), ולפיו הודעו המכותבים כי הבניין מהווה סכנה למחזיקים בו ו/או לציבור, ו/או לנכסים הסמוכים, וכי המכותבים נדרשו לבצע בבניין עבודות שיפוץ שפורטו בפסקאות 6-1 של סעיף 3 להודעה האמורה (להלן: " עבודות השיפוץ").

            על פי סעיף 5 להודעה האמורה נקבע כי באם לא תתבצע הדרישה, תהא העירייה רשאית לבצע את העבודות הנדרשות, ולגבות מן המכותבים את הוצאות הביצוע.

3.         התובעת טוענת כי עובר לאחר קבלת דרישת העירייה, פנתה לנתבע ודרשה ממנו להשתתף בשיפוץ הבניין, וזאת כדי שיעור חלקו, אך הנתבע סירב בכל תוקף להשתתף בשיפוץ הבניין.

4.         לגרסת התובעת תוך שהיא עוסקת בניסיונות השכנוע של הנתבע להשתתף בשיפוץ הבניין, הגישה העירייה כתב אישום נגד התובעת והנתבע, ולגרסתה גם הגשת כתב האישום לא הניע את הנתבע מלהטות שכם ולפתוח כיס לצורך מימון עבודות השיפוץ.

5.         התובעת טוענת כי בצוק העיתים, היא לא ראתה מוצא אלא לבצע את עבודות השיפוץ בכוחות עצמה, וכי ביום 7/1/05 היא התקשרה עם חברת אביר סער בניין ואחזקות בע"מ (להלן: " הקבלן"), בהסכם (להלן: " ההסכם") לביצוע עבודות שיפוץ כפי שהוגדרו בנספח שצורף להסכם.

            בסעיף 4א(4) פסקה 4 נרשם כי הקבלן מצהיר "כי ידוע לו שמהות ביצוע העבודה הינה בהתאם לדרישות העירייה כאמור בנספחים א' ו-ב'".

6.         לגרסת התובעת, היה הנתבע מודע בכל תקופה רלבנטית לביצוע עבודות השיפוץ על ידי הקבלן, וכי עבודות השיפוץ הסתיימו בסוף חודש מרץ 2005, והעירייה אישרה בכתב כי עבודות השיפוץ הדרושות בוצעו, וכי תיק מבנה מסוכן שהוצא לבניין נסגר, והבניין הוצא מרשימת מבנים מסוכנים.

7.         התובעת טוענת כי עלויותיה בגין עבודות השיפוץ מסתכמות בסך כולל של 181,722 ש"ח, וכוללות מעבר לעלות הישירה של ביצוע העבודות, גם עלויות פיקוח של מפרק התובעת בסכום של 10,202 ש"ח, וכן שכר טרחת עו"ד ששולם על ידי התובעת לצורך עריכת הסכמים וההליכים הפליליים בבית המשפט לעניינים מקומיים בסכום כולל של 11,700 ש"ח.

8.         התובעת טוענת כי בהיות חלקו של הנתבע בבניין הוא 40%, עליו להשתתף בעלויות התובעת בסכום של 72,688 ש"ח.

            התובעת מוסיפה וטוענת כי קיזזה דמי שכירות של הנתבע שהוחזקו בידה, באופן שיתרת חובו של הנתבע מסתכמת בסך של 48,749 ש"ח - הוא הסכום הנתבע בתביעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

9.         בכתב ההגנה שהגיש הנתבע, הכחיש האחרון את טענות התובעת, וכפר בזכותה לגבות ממנו סכומים כלשהם.

10.       הנתבע טען כי התובעת מעולם לא הציעה לו לבצע את עבודות השיפוץ על פי חוק העזר וכי הוא דווקא שהציע למלא אחר ההנחיות הכוללות בהודעת העירייה שיצאה מכוח חוק העזר. 

11.       הנתבע הוסיף וטען כי התובעת ביצעה, ללא היתר בנייה כדין, "שיפוץ קוסמטי" בלבד, שהינו בבחינת "זריקת כסף" תוך שהיא נוטלת בשמו כביכול של הנתבע התחייבויות כספיות בלתי סבירות.

12.       הנתבע כפר בסכום הנתבע בכתב התביעה ואף כפר בזכות הקיזוז של התובעת.            

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ב.         המחלוקת