פסק-דין בתיק א 32006/04

בפני תביעה כספית על סך 22,580 ש"ח, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר.

התובע והנתבעת הינם עו"ד במקצועם.

טוען התובע כי בשנת 94 בטרם החל בלימודי המשפטים פנה אל הנתבעת על מנת שתייצגו בתביעתו כנגד מעבידתו דאז (להלן: "המעביד").

הנתבעת החתימה את התובע על גיליון לקוח והסכם שכ"ט,(להלן: "ההסכם").

בהתאם להסכם התחייב התובע לשלם לתובעת שכ"ט באחוזים וכן שילם לנתבעת סך של 7,062 ש"ח בחמישה תשלומים כמקדמה.

טוען התובע כי ביום 06/03/95 הוגשה התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בת"א והסך שצויין בכתב התביעה עמד על 854,870 ש"ח. בתצהיר העדות הראשית שהוכן על ידי הנתבעת נקבע הסך הכולל על 916,722 ש"ח.

לאור השינויים בין כתב התביעה לתצהיר טוען התובעת כי ב"כ המעביד העלה טענת שינוי חזית משכך ביקשה הנתבעת לתקן את סעיפי התביעה הרלוונטים ולבצע חישוב מדוייק יותר.

התובע טוען כי הנתבעת התרשלה בהכנת כתב התביעה והתצהיר בכך שלא הציגה גירסה עקבית, ובכך שלא הגישה במועד מוקדם בקשה לתיקון כתב התביעה ובכך הפרה את ההסכם ביניהם. לאחר הדיון טוען התובע כי הנתבעת הודיעה לו כי אינה מעוניינת להמשיך בייצוגו והודיעה לו שיגיע למשרדה לאסוף את מסמכיו, שכן היתה לנתבעת חופשה בחו"ל ולא התכוונה לוותר עליה.

התובע טוען כי לאור חוסר יכולתו להשפיע על הנתבעת אסף את מסמכיו ממשרדה ביום 20/04/97 וכן קיבל מכתב שיחרור.

ביום 23/04/97 טוען התובע כי קיבל מהנתבעת מכתב לפיו דורשת ממנו הנתבעת סך של 10,000 ש"ח ומע"מ כתנאי להמשך ייצוגו.

התובע פנה לעו"ד אחר שהגיש לבית הדין בקשות לתיקון כתב התביעה וזאת לאור שגיאות הנתבעת, לאור התיקונים חוייב התובע לשלם לצד שכנגד סך של 5,000 ש"ח.

התובע טוען כי כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת נגרמו לו הוצאות מיותרות ולפיכך דורש את החזר הסכומים שנאלץ לשלם.

בבקשת הרשות להתגונן טענה הנתבעת כי לאחר שהפסיקה בייצוג התובע במהלך 04/97 התברר לה כי התובע לא הגיש כתב תביעה מתוקן עד לחודש 04/01 וזו הסיבה שנפסקו כנגדו ההוצאות.

הנתבעת טענה כי בתמורה לשכר טרחתה העניקה את מלוא שירותיה לתובע, וכן טענה כי התובע שילם את האגרה בעצמו ובאותו מעמד הגיש את כתב התביעה לבית הדין.

הנתבעת טענה כי בדיון ההוכחות עדותו של התובע הייתה מבולבלת ובתום הדיון אושר לה לתקן את כתב התביעה ללא הוצאות.

הנתבעת טענה כי הייתה זו זכותה להתפטר מייצוגו של התובע מה גם שקיבלה את רשות בית הדין ומשכך התובע הוא שהתרשל בכך שהמתין עד לחודש 04/01 והגיש את כתב התביעה המתוקן.

הנתבעת טענה כי התובע ידע עת שילם לה את שכר טרחתה כי הסכום הנ"ל אינו בר השבה ולכן לא דרש את השבתו.

הנתבעת טענה כי מרגע שהתובע לא עבר על כתב התביעה או לא התלונן עת הבחין בסכום התביעה שלא מצא חן בעיניו באותה עת אין לו להלין אלא על עצמו.

כן טענה שאת תצהיר עדות הראשית של התובע הכינה בהתאם לטענותיו של התובע ואף הכינה אותו לישיבת ההוכחות תוך שעברה איתו על כתבי הטענות.