פסק-דין בתיק א 32002/03

הצדדים והטענות

1.      התובע 1 הינו מנהל תיקי ניירות ערך בשוק ההון (להלן: " התובע"). התובעת 2 הינה חברה בבעלותו של התובע (ביחד עם רעייתו), אשר במועדים הרלוונטים לכתב התביעה עסקה בתחומי יעוץ כלכלי ופעילות בשוק ההון (להלן: " התובעת"). הנתבעת 1 הינה חברה שהוקמה במאי 2000 (להלן: " החברה" או " קונוורטיקה") על ידי הנתבע 2 (להלן: " עדי"), והנתבע 3 (להלן: " אייל") ועיסוקה מתן פתרונות ושירותים בתחומי ה e-business (מכלול המתודולוגיות והכלים, המאפשרת לעובד וללקוח של הארגון לדעת ולפעול עם הארגון בתקשורת מחשבים).

2.      אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 17.10.01 נחתם בין התובע לבין החברה הסכם (להלן: " ההסכם") ולפיו: "החברה מאשרת בזאת כי סמוך להקמתה התחייבה כלפי אופק (התובע- ע.ר.) כי במידה ואופק יזום לחברה הכנסה עסקית בשיעור שלא יפחת מ-30,000 $ וזאת לא יאוחר מיום 30.10.01 תקצה קונוורטיקה לאופק תמורת סך של 20,000 $ מניות אשר לאחר  הקצאתן תהוונה 10% מההון המונפק של החברה". עוד נכתב בהסכם: "בחתימתה על הסכם זה מאשרת החברה שנמסרה לה הזמנת עבודה בסכום של 30,000 $ המזכה את אופק בקבלת המניות כמפורט לעיל". אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכום של 50,000 $ שולם על ידי התובע לחברה.

3.      החברה נזקקה לסכום של 50,000$ כיוון שנקלעה לבעיית תזרים מזומנים, כאשר חברה בריטית בשם "המלט אינפורמיישן סרביס" (להלן: " המלט"), עימה היה לחברה הסכם להקמת זירת מסחר אינטרנטית בתחום הכימיקלים בשם "קמקאסטרה", לא שילמה את הסכום האחרון של 53,000$ וביקשה לדחות את התשלום בשלושה חודשים. לפיכך פנו אייל ועדי לתובע כדי לעניינו בהשקעה בחברה בסכום דומה. התובע השקיע 50,000$ על פי ההסכם.

4.      גם לאחר תום שלושת החודשים, דהיינו בתחילת שנת 2002, טרם שילמה המלט את חובה לחברה, בנוסף חוזה עם חברה בשם כוראל בוטל על ידה ומספר משאים ומתנים לא צלחו. בשלב זה נאלצה החברה לחפש אופציות נוספות למימון. בתחילה חפשו הנתבעים משקיע אסטרטגי, אולם כאשר המצב לא איפשר זאת עוד והשוק בכלל, ושוק ההיטק בפרט, "נפל", נמכרה פעילות החברה בלבד (לא מניות החברה) לחברה בשם דנשיר בע"מ (להלן: " דנשיר"). על פי ההסכם עם דנשיר נמכרה הפעילות תמורת הזרמת סכום שיכסה את חובותיה של החברה לנושיה וכן תמורת חלוקה של רווחים מהפעילות העתידית בשיעור 18%, כאשר 10% מתוכם יועברו לתובע. בפועל, הפעילות במסגרת דנשיר לא הניבה רווחים ולכן לא חולקו רווחים.

5.      על פי כתב התביעה התובע תובע את הנתבעים כמי שניהלו את המשא ומתן שלפני חתימת ההסכם בחוסר תום לב, הטעו אותו והציגו לו מצגי שווא. עוד תובע התובע את הנתבעים מכיוון שהחברה לא סיפקה לתובעת את השירותים שתמורתם שילמה סך של 30,000 $ בתוספת מע"מ. עוד טוען התובע כי איל ועדי נהגו באופן שבעטיו יש להרים את מסך ההתאגדות שבינם לבין החברה. לטענתו, החברה הפרה את ההסכם בכך שכרתה הסכם להעברת פעילות לדנשיר וכן כי עדי ואיל הפרו חובות זהירות שהם חייבים כבעלי השליטה בחברה כלפי התובע שהינו בעל מניות המיעוט ואף הפרו את חובתם על פי סעיף 192 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. התובעים תבעו את הנתבעים ביחד ולחוד לפצותם בסכום של 250,463 ש"ח שהם הערך בשקלים של 30,000 $ בצירוף מע"מ בתוספת 20,000 $ כשהם משוערכים נכון ל - 29.4.03.

6.      הנתבעים בכתב ההגנה טענו כי החברה נקלעה לבעיה בתזרים המזומנים משום שחברה בשם Chemextra (להלן: " קמאקסטרה") לא העבירה את חובה בסך העולה על 50,000 $ לחברה. עוד טענו הנתבעים בכתב ההגנה כי ידעו שלחברה ישנה בעית נזילות בטווח הקצר ומשום כך נדרשה השקעתו של התובע, אולם האמינו כי לטווח הארוך לחברה ישנו פוטנציאל רווחים משמעותי, אלא שהמשבר העולמי בתחום ההי-טק וחובות של לקוחות שלא שולמו או שתשלומם נדחה, הובילו להחלטה למכור את הפעילות לדנשיר.

נטל הראיה

7.      אין ספק כי נטל הראיה מוטל על התובעים בהיותם "המוציא מחברו". התובעים טענו כלפי הנתבעים טענות רבות לגבי פרטים ועובדות שנמסרו לתובעים לפני ההשקעה. מירב טענותיהם הינה בנוסח "תוכיחו כי לא שיקרתם במהלך המשא ומתן", כאשר מנגד לא הביאו התובעים ולו תחילתה של ראיה כי הנתבעים שיקרו או הציגו מצגי שווא לתובעים. התובעים ניסו לטעון כי העובדה שהנתבעים אינם מציגים את כל הראיות כדי להוכיח כי הם לא שיקרו במהלך המשא ומתן מעידה על כך כי הם שיקרו. ולא היא. נטל הראיה וההוכחה הראשוני מוטל על התובעים להראות ולהוכיח במידה הנדרשת במשפט אזרחי, כי הנתבעים הציגו בפניהם מצגי שווא ורק אז עובר נטל הראיה וההוכחה על הנתבעים להוכיח כי לא כך הוא. אך עצם העלאת הטענה כי נעשו מצגי שווא בלא תחילתה של ראיה מצד התובעים אינה מחייבת את הנתבעים במאומה.

8.      לפיכך אני קובעת כבר בתחילת  פסק הדין כי התובעים לא הרימו את נטל הראיה המוטל עליהם וכל ניסיונותיהם לגלגל את נטל הראיה לנתבעים לא צלח. בהמשך אפרט גם את נימוקי לדחיית כל אחת מטענות התובעים לגופה.

טענת חוסר תום לב במשא ומתן והעדר "בדיקת נאותות"

9.      העילה הראשונה והעיקרית עליה מסתמכים התובעים הינה עילת חוסר תום הלב במשא ומתן מכח סעיף 12 לחוק החוזים. התובעים טענו כי לתובע הומצאו מספר מסמכים קודם לחתימה על ההסכם. ביום 6.9.01 הוצג לתובע פרופיל החברה שנערך במיוחד עבורו וצורף כנספח א' לתצהיר התובע (להלן: " הפרופיל"); ביום 9.9.01 הומצא לתובע צפי תזרים מזומנים של החברה שצורף כנספח ב' לתצהיר התובע וביום 20.9.01 הועבר לתובע מאזן בוחן של החברה עבור המחצית הראשונה של שנת 2001, שצורף כנספח ג' לתצהיר התובע. טענת התובע, כי לא סיפקו לו די מסמכים היא טענה שאין לה מקום, משום שהתובע הודה כי הוצע לו הן על ידי רואה החשבון מטעמו (עמוד 40 שורות 18-15) והן על ידי עורך הדין שלו (עמוד 100 שורות 24-22) לבצע הליך מסודר של בדיקת נאותות כנהוג בהשקעות בחברות, אולם התובע, לטענתו, מתוך אמון בנתבעים, פעל בניגוד לעצתם (עמוד 21 שורות 18-13) ולא ביקש ביצוע בדיקת נאותות ואף לא ביקש מסמכים נוספים מעבר לאותם מסמכים שקיבל.

10.  לעניין זה צודקים הנתבעים כי על פי פסיקת בתי המשפט, המשקיע המוותר על בדיקת הנאותות ומסתפק בבדיקה ראשונית ושטחית בלבד יכול לטעון לכל היותר לטעות בכדאיות העסקה ולא לסעדים של ממש. לענין זה ראו ערעור אזרחי 6094/03 שמעון נ' בוקריץ; תיק אזרחי 1001/99 (מחוזי ת"א) חכם נ' אינטרפלקס סולר; בש"א (מחוזי ת"א) 16663/06 אוריון נ' יעקובוביץ; ותיק אזרחי (ירושלים) 4380/02 בן עמי מיכל נ' בן זאב משה.

11.  צודקים הנתבעים בטענתם כי התובעים ויתרו מיוזמתם על בדיקת נאותות ראויה וזאת כאשר מקצועם של התובעים הינו השקעות בחברות ובמניות (ראו עמוד 7-6 לפרוטוקול) ובמהלך חייהם המקצועיים רכשו בוודאי אלפי פעמים מניות של חברות. יתר על כן, התובעים היו מיוצגים על ידי רואה חשבון ועורך דין, אשר הוא שניסח את ההסכם ואשר המליצו על בדיקת נאותות ובכל זאת בחרו שלא לבצע זאת. אך משהשקעתם לא צלחה החלו לחפש אי דיוקים כאלה ואחרים במסמכים שנמסרו להם והכל מתוך מטרה להשיב את השקעתם בלא קשר לחוסר העניין שגילו בחברה עם כניסתם אליה (ראו גם בת.א. 50930/98 יעקב הלל נ' החברה המרכזית לניירות ערך). אומר מייד כי נתתי אמון בעדות אייל ועדי שנראו כאנשים הגונים אשר ניסו להשקיע את מרצם ויכולתם בתחום היי טק ובהקמת מיזם המתבסס על טכנולוגיות חדישות ולא הצליחו, וזאת כדרכם של חברות הי טק רבות, אשר אינן מצליחות ואשר בעלי ההון המשקיעים בהם יודעים היטב כי מדובר בהשקעה רבת סיכון, אשר היה והיא מצליחה התשואה אמנם גבוהה, אך הסיכון לאובדן ההשקעה גם הוא גבוה.

הטענות הפרטניות

12.  התובעים טוענים כי הנתבעים הציגו ב"פרופיל" תחת הפרק "פעילות עיקרית" מצגים בדבר פועלה של החברה- עסקאות ופרויקטים בהם נקשרה אשר התבררו, לדברי התובעים, "כנגועים באי דיוקים, חצאי אמיתות, כזבים" (סעיף 35 לסיכומים) ואף ב"שקרים, חלקי אמיתות ו"עובדות" אשר בינן ובין המציאות מרחק רב". אומר מייד כי לא מצאתי שמדובר היה במצגי שווא, הטעיות ושקרים. אזכיר עוד כי במכתב שכתבה חברת "נס" לנציג שיווק פתרונות תוכנה של חברת יבמ על החברה נכתב כי היא "גורם רב ערך בפיתוח ויישום פתרונות E-Business בסביבת מוצרי WebSphere של יבמ."  וכי נס משתפת עימה פעולה וכי "חב' Convertica הנה ספק פתרונות בסביבת מיזמי סחר אלקטרוני, בעלת ידע רב בטכנולוגיות יבמ, Java, ובמשפחת מוצרי WebSphere." (ראו נספח "ד" לתצהיר אייל).

13.  להלן נבדוק את המצגים אחד לאחד ואת טענות התובעים והנתבעים בנוגע לכל אחד מן המצגים.

המיזם עם תקציב הפיתוח בסך 750,000 $

14.  בפרופיל נכתב לעניין זה כך: "קונוורטיקה חתמה על הסכם להקמת מערכת בורסאית אינטרנטית ייחודית על נכס מסוים בשיתוף עם מיזם בינלאומי שהוקם באנגליה מדובר באחזקה של 10% מהמיזם בתקציב פיתוח של 750,000$. המיזם נמצא בשלבים מתקדמים של גיוס הון."