פסק-דין בתיק א 31994/07

התובעת היתה במועדים הרלבנטיים הבעלים של רכב מסוג סובארו מ.ר. 2502287.

הנתבעת 1 היתה במועדים הרלבנטיים לתביעה הנהגת של רכב מסוג רובר מ.ר. 7563608 והנתבעת 2 היתה המבטחת של רכב זה.

בתאריך 19.1.05 בשעה 15:00 לערך בכביש המחבר בין באר יעקב לבסיס הצבאי בצריפין אירע מפגש בין כלי הרכב הנ"ל.

אין חולק וכך גם עולה מחומר הראיות בתיק כי כלי הרכב הנ"ל נסעו בכיוונים מנוגדים ביום גשום וסוער בכביש מפותל ושעה שנהגת הסובארו נסעה בנתיבה לפני עיקול שמאלה ראתה לפתע את רכב הרובר בא מולה בנתיבה. נסיון נהגת הסובארו לסטות ימינה להמנע מפגיעה לא הועיל והרכבים התנגשו.

לטענת הנתבעות בכתב ההגנה הנתבעת 1 החליקה עם רכב הרובר על כתם שמן וכתוצאה מכך איבדה שליטה על הרכב.

בעדותה ציינה נהגת הרובר כי היא עצמה לא ראתה את כתם השמן אלא בעלה דאז והיום גרושה  שהגיע למקום לאחר התאונה הוא שראה זאת ואף צילם זאת.

גרושה של נהגת הרובר לא הגיע להעיד על כך והתמונות שצילם לא הוצגו בבית המשפט.

בענין זה נאמר מפי כב' השופט בך:

" אמת נכון הדבר, שההחלקה על הכביש אינה, כשלעצמה, מהווה ראיה ניצחת בדבר רשלנותו של הנהג. יכול להיות שהיה במקום כתם של שמן או שהיה מכשול אחר בכביש, או שנגרם הדבר על-ידי גורם חיצוני זה או אחר, אך אינני מוכן לומר, שההחלקה אינה מהווה ראיה כלשהי בדבר רשלנות הנהג, משמע שהיא עובדה נייטראלית לחלוטין. אין טבעה של מכונית להחליק על גבי הכביש מאליה. לכאורה, מצביעה ההחלקה על אי-נקיטת אמצעי זהירות נאותים מצד הנהג. רשלנות זו עשויה להתבטא בדרכים שונות: או שהנהג נסע במהירות מופרזת, או שלא האט את מהירות נסיעתו כאשר נוכח לדעת שהכביש הינו רטוב, וזאת במיוחד בעת היכנסו לסיבוב בכביש, או שלחץ על הבלמים בצורה פתאומית מדי בהתחשב בתנאי הכביש, או שהפנה את הגה המכונית בתנועה חדה, או שמצב הצמיגים במכוניתו לא היה תקין וכו'.

אינני מוכן לעשות כאן כל אבחנה בין טענת החלקה סתם לבין הידרדרות לתוך המסלול הנגדי עקב החלקה. בשני המקרים הייתי מעביר אל הנאשם או אל הנתבע את הנטל להביא ראיה בדבר הנסיבות שיכלו להביא לידי החלקת המכונית. ההבדל בין המשפט הפלילי והמשפט בנזיקין אזרחיים (כמו במקרה שלפנינו) הינו, שבמשפט הפלילי, אם לאחר שמיעת כל הראיות נשאר בלב השופט ספק סביר באשמת הנהג, אזי יזכהו, ואילו במשפט האזרחי תיפול ההכרעה על-פי מאזן ההסתברויות".

(עא 82 / 446 שמשון בלגשווילי (בר-ריס) נ' אחמד אלגבארין , מב (2) 737, עמוד 744)

דהיינו ההחלקה של רכב הרובר מעבירה את הנטל אל הנתבעות להוכיח את הסיבה שהביאה לאותה החלקה.

כאן נתלות הנתבעות על כתם השמן כסיבה להחלקה אולם גרסתן בענין קרסה שעה שלא הובא העד הרלבנטי להעיד על כך כאשר מנגד  לנהגת רכב הרובר אין כל מידע ישיר על כך.

כלל הוא בדיני ראיות כי מקום שבעל דין נמנע מלהביא עד החשוב להוכחת גרסתו חזקה היא שלו היה אותו עד מעיד היתה עדותו פועלת לרעת אותו בעל דין.

גם אם אותו עד לא משתף פעולה עם הנתבעות אין זו סיבה שלא לזמנו לעדות ובמקרה הצורך אף לבקש להוציא  כנגדו צו הבאה להבטחת התייצבותו.

נהגת הסובארו אמנם ציינה בטופס ההודעה (ת/2) כי " היה נראה כי ישנו כתם שמן" אלא שלפני כן ציינה כי זה היה " לאחר פינוי הרכב הראשון (החזיתי)". בעדותה ציינה כי אותו כתם שמן התגלה מתחת לרכב הרובר לאחר שהורם ע"י רכב הגרר.על כן איני מוצא כי ישנו כאן שינוי גרסה מהותי. היא הוסיפה וציינה בעדותה כי אותו כתם שמן שהתגלה מרוחק מן המקום בו היה רכב הרובר שעה שהבחינה בו לראשונה כשהוא נמצא בנתיבה וכי אותה החלקה לא נבעה מכתם השמן. עדות זאת לא נסתרה .

יצויין כי עדותה של נהגת הרובר בענין מזג האויר באותה עת מגמתית וסותרת את האמור בכתב ההגנה. בכתב ההגנה מצויין כי היה מזג אויר סוער ואילו בעדותה , כדי להותיר את כתם השמן כסיבה היחידה להחלקה מציינת שהיה קצת מעונן וטיפות על הכביש.