פסק-דין בתיק א 3188/05

1. התובע, הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים בגין נזק רכוש שנגרם לרכבו בתאונת דרכים מיום 22.9.04.
2. הצדדים חלוקים בנושא האחריות לתאונה ובנושא הנזק.

3.       ארוע התאונה

3.1               ביום 22.9.04 שעה 15:20 או סמוך לכך, נהג התובע ביחד עם רעייתו במכונית מסוג מרצדס בנץ בכביש המוביל מצומת בית השיטה לכיוון עפולה.

3.2               באותו מועד נהג נתבע  1 בכביש בכיוון הנגדי. בכל כיוון נסיעה היה נתיב אחד בלבד, המופרדים בינהם בקו לבן מקווקוו.

3.3               לפתע, ובאופן  חד, סטה הנתבע מנתיב נסיעתו לכיוון נתיב הנסיעה של התובע ופגע בחזית רכבו, בחזית הרכב של התובע.

3.4               התובע נסה לסטות לשול על מנת להמנע מהפגיעה אך לא הצליח  בשל מרווח הזמן והמקום אשר לא אפשרו את מניעת התאונה. (ס' 4 לת / 4 ).

3.5               הנתבע קפח את חייו בתאונה זו. רעיית התובע נפצעה באורח בינוני.

3.6               על נסיבות התאונה העיד התובע במהלך חקירתו הנגדית "אני נוסע בצד ימין שלי, והוא פתאום פנה ונכנס בי כמו טיל, לא הספקתי, הוא נחת עלי כאילו מישהו בא בכוונה להרוג אותי. ברחתי לשוליים, הוא נתן לי את המכה, העיף אותי והאוטו ירד לתעלת הניקוז".  (עמ' 9 לפרטיכל).

3.7               רעיית התובע העידה "אנחנו בצד ימין, והוא בצד שמאל. הוא בא פגע אותנו בפתאומיות כמו טיל". (עמ' 12 לפרטיכל).

3.8               בוחן תנועה שהגיע למקום בתוך מחצית השעה קבע בדו"ח מטעמו (נספח ב' לת / 4 ) כי היה מזג אויר נאה, זמן אור, וראות טובה. הבוחן בחן את הממצאים במקום וקבע : "התנגשות בין רכב א' לרכב ב' במרכז נתיב נסיעה רכב ב' . מצב הדרך ומצב הרכבים לא היוו גורם לתאונה. גורם התאונה הינו סטיה לנתיב הנגדי של רכב א'". ( רכב ב' בדו"ח מוגדר כרכב המרצדס של הנהג התובע).

3.9               בוחן התאונה  העיד אף הוא. הבוחן חוזר על עמדתו "אני יכול לקבוע בוודאות שהוא סטה והתנגש ברכב ב' ,מרצדס, בנתיב שלו".  הבוחן מאשר כי ההתנגשות היתה כולה במרכז נתיב הנסיעה של רכב התובע, וכי מפגש כלי הרכב היה ממש חזית מול חזית. (עמ' 22 לפרטיכל). עוד מאשר הבוחן כי ניתן לקבוע שרכב הנתבע נכנס ברכב המרצדס כשזה ברח לשול. (עמ' 24 לפרטיכל). הבוחן חוזר ומאשר כי  כל הממצאים מוכיחים שרכב א' אשם בתאונה.  (עמ' 25 לפרטיכל).

3.10            בוחן התנועה ציין כי המליץ לסגור את התיק כנגד הנהג הפוגע בשל פטירתו, וכנגד התובע מחוסר אשמה והמלצתו התקבלה בכל הדרגים. (עמ' 22 לפרטיכל).

4.       האחריות לתאונה

4.1               מהעדויות ומתיק המשטרה עלה באופן ברור כי רכב הנתבע סטה באופן פתאומי לנתיב נסיעתו של התובע, התנגש ברכבו חזיתית.

4.2               ב"כ הנתבעים בקש לטעון כי לתובע יש רשלנות תורמת לארוע התאונה. אלא שמאמציו לא נשאו פרי, בשל העדר ראיות התומכות בגרסתו.

4.3               התובע העיד כי נסע במהירות של כ-80 קמ"ש. גרסתו זו לא נסתרה. בוחן התנועה העיד  כי לא יכול היה לקבוע את מהירות הנסיעה של כלי הרכב ללא סימני בלימה או סימנים אחרים המקובלים בספרות המקצועית. (עמ' 23 לפרטיכל). לפיכך, אין כל נתון על מהירות נסיעתו של הרכב הפוגע.

4.4               אין נתון ידוע מתי היתה סטיית הרכב הפוגע לנתיב הנגדי, ובאיזה מרחק מרכב התובע. בעדותו במשטרה כשעתיים לאחר הארוע ציין התובע שראה את  הרכב הפוגע יוצא מולו כ-100 מ'.  התובע מתייחס לכך במהלך חקירתו הנגדית ומציין "זה יכול להיות 100 מ', זה יכול להיות 10 מ' אינני יכול למדוד את המרחק. אני ברחתי הצדה ובכל זאת הוא השיג אותי". (עמ' 10 לפרטיכל).

4.5               על נתון זה מגיב הבוחן בחקירתו הנגדית "מדובר בתאונה קטלנית. גרסתו יכולה להיות מבולבלת. אין לו הערכת מרחקים, לכן אני מסתמך על ממצאים. אינני יכול לומר אם היתה עקיפה או לא, אם יכול למנוע זאת או לא , אין מהירויות מדויקות, ואין סימנים לקבוע זמני תגובה, ואם ניתן היה למנוע את התאונה.". (עמ' 25 לפרטיכל).

4.6               אין נתון לגבי מהירות הרכב הפוגע. אין נתון לגבי מרחקו מרכב התובע, כאשר סטה לנתיב הנגדי. בהעדר נתונים אלו לא ניתן לקבוע שהתובע יכול היה למנוע את התאונה.  וקחו לתשומת לב - גם אם נניח  שהרכב הפוגע  נסע במהירות של 80 קמ"ש (עובדה שאיננה ידועה), גם בערכים של 2 שניות התאונה היא בלתי נמנעת, מה גם שאין כלל סימני בלימה של הרכב הפוגע על הכביש.

4.7               עוד בקש ב"כ הנתבעים להתלות בעובדה שבעדות  התובע מיום התאונה במשטרה  מסר התובע כי נסה לברוח קודם שמאלה ואחר כך ימינה. גם בכך אין לראות משום רשלנות תורמת, משלא  הונחה תשתית ראייתית להראות שהתאונה אכן היתה תאונה שניתן למנוע אותה.