פסק-דין בתיק א 31832/08

לפניי שתי בקשות לסילוק התובענה שהוגשה ע"י עו"ד רוכברג ריבה (להלן:" התובעת" או " המשיבה"):

1. בש"א 169970/08- בקשה של לשכת עורכי הדין (להלן:" נתבעת 1" או " הלשכה") ועו"ד ויצמן עמוס (להלן:" נתבע 2" או " עו"ד ויצמן").
2. בש"א 169336/08- בקשה של עו"ד וסרצוג יורם (להלן:" נתבע 3" או " עו"ד וסרצוג").
   

(הלשכה, עו"ד ויצמן ועו"ד וסרצוג יקראו להלן ביחד:" המבקשים").

המבקשים עותרים לסילוקה על הסף של התובענה שהוגשה ע"י התובעת כנגד המבקשים, בין היתר מחמת חוסר יריבות, חוסר עילה, מעשה בית דין, חסינות לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין ומחמת היות התביעה נישומה בחסר ו/או לא שולמה אגרה.

רקע

התובעת ייצגה שני אחים בביהמ"ש המחוזי, בקשר עם בקשה של אחותם, למתן צו לקיום צוואת שכיב מרע.  אחותם של שני האחים, יוצגה על ידי עו"ד אורי דניאל (להלן:" עו"ד דניאל").

לטענת התובעת תביעתה של האחות נתמכה על עדותן הכוזבת של שתי חברותיה שהעידו, ששמעו כביכול את האם המנוחה, מבקשת להוריש את רכושה רק למרשתו של עו"ד דניאל.

התובעת הייתה בטוחה לחלוטין, כי המשפטן מאחורי הצוואה הכוזבת, הוא  לא אחר, מאשר עו"ד דניאל. לטענת התובעת, במהלך המשפט, זכתה היא להיות קורבן לשתי עלילות שקר שרקם נגדה עו"ד דניאל.

לטענת התובעת, ביהמ"ש קבע כי הצוואה בוימה, ואף הצטרף לתחושת התובעת, כי משפטן היה מאחורי ביום הצוואה.

התובעת הגישה תלונות ללשכה, ולטענתה על אף שתלונותיה נגד עו"ד דניאל היו כבדות ומבוססות, עו"ד דניאל לא הועמד לדין מהטעם, כי ועדת האתיקה כלל וכלל לא דנה בתלונותיה.

קודם להגשת תובענה זו, נדונה המחלוקת והתלונות ההדדיות שהגישו הצדדים, האחד כלפי רעהו, בפני חמש ערכאות שונות (בג"צ, בית המשפט העליון, בתי הדין המשמעתיים המחוזיים והארציים של הלשכה) .

בשל התבטאויותיה כנגד עו"ד דניאל, הועמדה התובעת  לדין בפני בתי הדין המשמעתיים של ועד המחוז של הלשכה.

א. בית הדין המשמעתי המחוזי שדן בתלונה שהוגשה כנגד התובעת, הרשיע אותה ודן אותה ל-4 חודשי השעיה.

ב. בית הדין המשמעתי הארצי דן בערעור שהגישו התובעת והלשכה. ערעור התובעת נדחה, ערור      הלשכה התקבל  ובית הדין הארצי דן את התובעת בין היתר ל-6 חודשי השעיה, 9 חודשי השעיה על תנאי, תשלום הוצאות בסך  10,000 ש"ח ,והיא חויבה להשיב סכומים שונים למתלוננים.

ג. בית המשפט העליון דן בערעורים שהגישה התובעת, על פסקי הדין של בתי הדין המשמעתיים. ערעורי התובעת נדחו ועונשה הוחמר ל-18 חודשי השעיה.

ד. בית המשפט העליון, שדן בבקשה לדיון נוסף שהגישה התובעת, דחה בקשתה.

במקביל בשנת 2004 עתרה התובעת לבג"צ, כנגד ועד המחוז לחייבו להגיש קובלנה כנגד עו"ד דניאל.

ה. בית המשפט הגבוה לצדק דחה את העתירה כשקבע בין היתר כי לא היה פסול בפעולות ועד המחוז שלא להגיש קובלנות כנגד עו"ד דניאל ולא מצא כי החלטות ועד המחוז לוקות בחוסר סבירות המצדיקה התערבות.