פסק-דין בתיק א 3180/01

1.         התובע - יליד 1970, קבלן עצמאי לעבודות גבס ותקרות אקוסטיות - נפגע ביום 24.2.97, עת מעד לטענתו, כשפסע על מדרכה, לאחר שרגלו נתפסה בצינור שיצא ממיכלית שתדלקה מיכל סולר שהיה ממוקם בחצר בית, מעבר לגדר האבן שלאורך המדרכה. בעקבות המעידה נפרקה כתפו השמאלית ומאז הוא סובל מפריקות חוזרות.

יצויין כי התביעה עברה גלגולים שונים, כשמלכתחילה הוגשה לבימ"ש השלום כתביעת נזיקין רגילה. בשלב מאוחר יותר ניתן תוקף להסכמת הצדדים כי אם יוכח עצם קיומו של האירוע התאונתי, היא תידון כתביעה לפי חוק הפלת"ד, ובהתאם תוקן כתב התביעה וצורפו נתבעות 2-3, כדלעיל. בשלב מאוחר יותר, לאחר שנתקבלה חוו"ד של המומחה האורטופדי, שהעניק לתובע 30% נכות לצמיתות, נעתרה בקשת התובע להעברת התובענה לביה"מ המחוזי.

ה ת א ו נ ה

2.         לטענת התובע בתאריך האמור, סמוך לשעה 10.00 בבוקר, בעת שהיה, יחד עם גיסו - אלחייני יגאל (להלן: אלחייני או גיסו), בדרכו לבקר את חברו יוני שריקר (להלן: שריקר או חברו), הוא החנה את רכבו בקרבת מקום והחל לפסוע על המדרכה לכיוון דירת חברו.

בסמוך לכניסה לבנין בו התגורר חברו (להלן: הבנין), חנתה מיכלית סולר אשר תדלקה מיכל שהיה ממוקם בחצר הבית, כשגדר אבן מפרידה בין החצר למדרכה, והצינור להובלת הסולר מהמיכלית למיכל חצה את המדרכה כך שהוא היה צמוד אליה בצדו  הקרוב לכביש ומוגבה כ-15 עד 20 סנטימטר (לפי הערכות התובע ואלחייני) מצידו הקרוב לגדר.

מאחר שהמיכלית חסמה נתיב שלם בכביש, ולא ניתן היה לעקוף אותה מימין, המשיכו התובע ואלחייני לצעוד על המדרכה, כשתוך כדי נסיון לעבור מעל הצינור, נתפשה רגלו של התובע בצינור והוא מעד ונפל. עוד כנטען על ידו, תוך כדי נפילה הוא הושיט את יד שמאל כדי לבלום את הנפילה, ובעקבות החבטה שהיד ספגה  במגע עם הקרקע, נפרקה כתפו.

כנטען, נהג המיכלית שהיה בקרבת מקום וכן גיסו של התובע שפסע לימינו, סייעו לו לקום והושיבו אותו על מעקה האבן שליד המדרגות, עד שהתעשת. גם גב' נורית פבור, שהזמינה את מיכלית הסולר ויצאה באותו זמן כדי לשלם לנהג המיכלית על התדלוק, הבחינה בחיוורונו של התובע והציעה לו כוס מים. לאחר מכן, עלה התובע לבית חברו, ומשלא פסקו הכאבים בכתף, הוא פונה לבית החולים שערי צדק. שם, בהרדמה מלאה, בוצעה החזרה וקיבוע של הכתף, והוא נשלח הביתה עם המלצה למנוחה וכן טיפול תרופתי לשיכוך כאבים.

3.         אף שהנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) אינה חולקת על כך כי מיכלית הסולר חנתה במקום בזמן הרלוונטי, מכחישות הנתבעות את עצם קרות האירוע. את טענותיהן הן מבקשות לבסס על חוסר אמינות התובע, כשלטענתן העדות היחידה שהובאה לענין עצם קרות האירוע, היא עדותו של התובע שקבלתה מחייבת הנמקה.

לחילופין, עותר ב"כ הנתבעות כי משלא העיד התובע את נהג המיכלית, שלטענתו היה עד לעצם התרחשות האירוע וסייע לו לקום, תוכר הקלטה של שיחה שביצע חוקר מטעם הנתבעות עם נהג המיכלית, שתמליל ממנה צורף לתצהיר החוקר.

4.         למרות הנטען, לענין מצבו של התובע בסמוך לאחר האירוע העידו, מלבד התובע, שלושה עדים מטעמו.

השכנה גב' פבור, שעל פי הזמנתה הגיעה המיכלית, העידה על מצבו של התובע כשהיא יצאה החוצה, ועדותה תואמת את גירסתו של התובע באשר למצבו לאחר הנפילה. אמנם כפי שהעידה גב' פבור, היא לא ראתה את התאונה עצמה, אך יש בעדותה כדי לתמוך בעובדה כי בשעת הימצא המיכלית לצד הבנין ארע אירוע אשר גרם לחבלה ולסבלו של התובע.

כ"כ העיד חברו של התובע - שריקר - שאישר בעדותו כי אכן התובע הגיע לדירתו בין 10.30 ל-11.00, כשהוא סובל מכאבים עזים, וכי הוא נאלץ להתפנות לבית החולים עקב כך.

5.         לענין עצם קרות האירוע העידו התובע וכן אלחייני. התובע תאר בפרוטרוט את האירוע, בציינו כי אלחייני צעד לימינו על המדרכה, כשהוא נתקל בצינור, נפל על צידו השמאלי וגופו הוטח ארצה. בחקירתו הנגדית הוא אף שירטט, לבקשת ב"כ הנתבעות, את מיקומו בעת הנפילה (נ/1).

גם הגיס אלחייני העיד כי הוא הלך בסמוך לתובע וכי ראה שרגלו של זה נתקלה בצינור והוא מעד ונפל "קדימה". הוא אף שרטט את זירת האירוע ומקומו של התובע בעת הנפילה (נ/9), ולמרות חקירה נגדית ארוכה, לא מש מגירסתו בענין זה.

6.         דא עקא, ב"כ הנתבעות, שלא היתה אבן שלא הפכה כדי להראות כי האירוע לא נולד אלא במוחו של התובע, טען כי לא ניתן לראות באלחייני עד ראייה לעניין עצם קרות התאונה, שכן לדידו לא ראה אלחייני את היתקלות רגלו של התובע בצינור, אלא רק את הנפילה שאחריה. מסקנה זו הוא מבקש לבסס על שתים: האחת - כי בתשובה לשאלה "אתה מסכים איתי שבזמן שאתה עברת את הצינור לא הסתכלת באותו זמן אליו אלא היית עסוק בלעבור את הצינור" ענה "כן";  והשנית - כי הוא לא ידע לקבוע בוודאות איזו רגל של התובע נתקלה בצינור.

טענה זו דינה להידחות על אתר; מעדויות התובע ואלחייני, עולה באופן ברור כי הם צעדו זה לצידו של זה, עת התובע, שפסע לימינו של אלחייני בסמוך לגדר שבגינה הוגבה הצינור, נתקל בו.

גם בעובדה שאלחייני לא ידע אל נכון אם התובע נתקל בצינור ברגלו השמאלית או הימנית, אין כדי להצביע על כך כי הוא לא היה עד לאירוע התאונה. למרבה הצער למוחו של אדם אין כישורים של מצלמה, המאפשרת לחזות שוב ובמדוייק,  בנסיבות עליהן הוא מתבקש להעיד.

7.         עוד הקדיש ב"כ הנתבעות בסיכומיו פרק נרחב לענין העדר מהימנותם של התובע ואלחייני. טענה זו הוא מבסס בעיקר על כך כי בתצהירי העדות הראשית שנחתמו על ידם, קיימות "טעויות זהות", שכן בשניהם צויין כי התובע נתקל בצינור ונפל כשהיה "על הכביש"; ואולם אינני סבורה כי ב"עובדה" זו, שתוקנה ע"י שניהם ללא שהות, בחקירתם, יש כדי לפגוע באמינות גירסת התובע, לאחר שהובררו נסיבות האירוע לאשורן.

בעידן תוכנת ה"וורד", ככל שנדרשת זהירות ובדיקה חוזרת ונשנית, מלאכת ה"גזור/הדבק" ממסמך אחד למשנהו, נעשית דבר שבשגרה, וחוסר זהירות, שלטעמי, בנסיבות שהובהרו בחקירה, הינו טכני בלבד, לא יכול להוות עילה להסיק כי השניים רקחו בדיה כדי להונות את הנתבעת. מה גם שבכתב התביעה צויין כי התובע נתקל בצינור "בהולכו על המדרכה", ומשהן התובע

והן אלחייני השיבו בחקירתם הנגדית תשובה זהה לענין מיקום הנפילה, ולא דבקו בגירסה שבתצהיריהם, אינני רואה שיש בשירבוב המילה "כביש" לתצהיריהם, כדי לפגום בגירסה. ההיפך, בתיקון הטעות לאלתר ועמידה על הנסיבות האמיתיות של התאונה יש כדי להצביע על מהימנותם, זאת בפרט לאור ההתאמה המלאה בין השרטוט של אלחייני וזה של התובע באשר למיקום התאונה (מוצגים נ/1 ו- נ/9).