פסק-דין בתיק א 3180/00

1.         התובעים רכשו מהנתבעים 1 ו-2  (להלן: " המוכרים") בית ברחוב דוב הוז 7 בבת ים (להלן: " הבית") מכוח הסכם מיום 11.11.93 (להלן: " ההסכם"). הנתבע 3 (להלן: " עורך הדין") הוא בנם של המוכרים, והוא שימש כבא כוחם של המוכרים ושל התובעים - הקונים בהסכם.

2.         בתביעה הנוכחית, בת. א. 3180/00 עתרו התובעים כי בית המשפט יורה למוכרים להשלים את התחייבויותיהם על פי ההסכם,  תוך השלמת רישום הבית על שמם של התובעים. בתביעה נוספת שהוגשה על ידי התובעים לבית משפט השלום בתל אביב (ת. א. 128994/00), תבעו התובעים סעד כספי כנגד הנתבעים , לאור טענותיהם ביחס להפרת ההסכם על ידי המוכרים, והטענות לפיהן עורך הדין התרשל וגרם להם נזק.

3.         בישיבת יום 16.6.05, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שקבלה תוקף של החלטה, לפיה:

          "הנתבעים יעבירו לתובעים יפוי כוח בלתי חוזר לצורך ביצוע כל הנדרש על מנת להעביר את הזכויות בבית נשוא התביעה מהנתבעים לתובעים. ב"כ התובעים יעביר תוך 7 ימים נוסח של יפוי כוח לידי ב"כ הנתבעים.

          הנתבעים יחתמו על נוסח יפוי הכוח ויחזירו אותו חתום לב"כ התובעים 10 ימים לאחר מכן.

          בנוסף הסכמנו כי במסגרת התובענה דנן ייתן בית המשפט פס"ד גם בקשר לסכסוך הכספי בים הצדדים נשוא תיק אזרחי 128994/00 בימ"ש השלום ת"א. 

          מקובל עלינו שפסק הדין הכספי יתייחס הן לנתבעים והן לעו"ד דניאל פרידמן וכל הנתבעים הנ"ל יחובו בחיוב הכספי ככל שיפסק יחד ולחוד. פסק הדין יינתן בדרך של פשרה מכוח סמכותו של בית המשפט על פי ס' 79א לחוק בתי המשפט.

          אנו מבקשים שבית המשפט יורה לצדדים להגיש סיכומים בכתב.

          הסיכומים יתייחסו לכל טענות התובעים ביחס לנזקים הכספיים שנגרמו להם לטענתם כתוצאה מההסכם נשוא התביעה וזאת הן הנזקים המצוינים בכתב התביעה בתיק בבימ"ש השלום והן נזקים אחרים".

4.         יובהר כי התובעים השתהו מאוד בהגשת סיכומיהם. בסופו של דבר ניתן בתיק פסק דין במעמד צד אחד, שבוטל מאוחר יותר לאחר תשלום הוצאות משפט על ידי התובעים. מכאן העיכוב במתן פסק הדין.

            פסק הדין ניתן אם כן מכוח ההסכמה הדיונית הנ"ל בין הצדדים, בדרך של פשרה, בסכסוך הכספי בין התובעים לבין המוכרים ולבין עורך הדין.

טענות התובעים

5.         בסיכומים שהוגשו מטעמם, טענו התובעים כי המוכרים הפרו את ההסכם. לטענתם, המוכרים הציגו להם מצג לפיו בבית לא קיימות חריגות בניה. אולם, לתובעים הסתבר בדיעבד כי למרפסת המזרחית ולמבנה בחצר הבית (" המחסן"), אין היתר בניה. התובעים טוענים כי הדבר נודע להם רק לאחר שהם שילמו למוכרים את מלוא התמורה שנקבעה בהסכם (ואף נדרשו לשלם הפרשי הצמדה וריבית ביחס לתשלום אחד שאיחרו להעביר למוכרים). התובעים טוענים כי המוכרים הציגו להם את המבנה בחצר, כמבנה שיכול לשמש למגורי בן בוגר.

            בשל חריגות הבניה סירבה עיריית בת ים להנפיק למוכרים את אישור העירייה ללשכת רישום המקרקעין, ועל הבית אף נרשמה הערת אזהרה על אי התאמה. התובעים טענו כי לצורך השלמת הרישום הם נדרשו להרוס את המחסן שבחצר. עוד נטען כי לו היו המוכרים מקיימים את ההסכם ככתבו וכלשונו, ממציאים את אישור העירייה ללשכת רישום המקרקעין, ורושמים את הבית על שם התובעים, לא היה עולה ענין היטל ההשבחה בו חויבו המוכרים, בסך של 39,000 ש"ח (על פי הערכת שמאי העירייה מר פן).  

6.         התובעים טוענים כי עקב הפרת ההסכם על ידי התובעים, נגרמו להם נזקים -

            העבודות שנדרשות על ידי עיריית בת ים לצורך הכשרת חריגות הבניה מוערכות על פי חוות דעת בסך של 157,000 ש"ח;

            ערך הבית ירד כתוצאה מרישום הערת האזהרה על ידי עיריית בת ים בסכום של 172,000 ש"ח;

            התובעים זכאים לפיצוי קבוע ומוסכם מראש על פי ההסכם, כתוצאה מהאיחור ברישום הזכויות על שמם בסך 68,500 ש"ח;

            התובעים עותרים לתשלום היטל ההשבחה כשהוא צמוד ממועד הטלתו ועד היום - בסך 90,000 ש"ח.

            סך כל נזקי התובעים עומד על סך של 488,404 ש"ח.