פסק-דין בתיק א 31795/06

פסק דין זה ניתן במסגרת תביעה בסכום קצוב של 18,170 ש"ח שהגישה התובעת נגד הנתבע.

לאחר שניתנה לנתבע רשות להתגונן, הוגשה הודעה על הסדר דיוני אשר קיבל תוקף של החלטה ביום 1/11/06, לפיו הצדדים הגיעו להסכמה בנוגע לעובדות השנויות במחלוקת, וכן הסכימו כי הפלוגתא המשפטית ביניהם תהא כדלקמן: "האם בהסתמך על העובדות המוסכמות, התובעת זכאית לחייב את הנתבע, מכוח חוק העזר העירוני להרצליה (סלילת רחובות) תשל"ו-1976, בהיטל השלמת כביש בגין עבודות הסלילה שביצעה בשנת 2000?".

להלן העובדות המוסכמות על הצדדים על-פי ההסדר הדיוני הנ"ל:

1. התובע הינו הבעלים של נכס ברחוב ברנר 71 בהרצליה משנת 1980 (להלן: " הנכס").
2. הנכס גובל ברחוב ברנר כמשמעותו של המונח בחוק העזר להרצליה (סלילת רחובות) תשל"ו-1976 (להלן: " חוק העזר החדש").
3. בגין סלילתו של רחוב ברנר, בשנת 1974, שולמו דמי השתתפות מכוח חוק העזר העירוני להרצליה (סלילת רחובות) תשכ"ז-1966 (להלן: " חוק העזר הקודם").
4. בשנת 2000 בוצעו עבודות סלילת כביש וסידור מדרכה ברחוב ברנר, כמפורט בתצהירם של מנהל מחלקת הכבישים, מר יואל ינון והמפקח, מר רמי ישורון (לפני תחילת עבודות הסלילה היו קיימים כביש ומדרכה ישנים משנת 1974). 

דיון

סעיף 9(ב) לחוק העזר החדש קובע כדלקמן:

" נכס פינתי גובל, לרבות נכס פינתי, אשר בגין סלילת רחוב גובל אחד לפחות השתלמו דמי השתתפות בסלילת כביש או מדרכה בהתאם לחוק העזר הקודם, והחליטה המועצה להרחיב אותו כביש או להשלימו על פי חוק עזר זה, ישלם בעל הנכס הגובל היטל כמפורט בתוספת בעד השלמת רחוב בלבד".

הצדדים הסכימו כאמור כי הנכס של הנתבע גובל ברחוב ברנר, ושבגין סלילתו שולמו בשנת 1974 דמי השתתפות מכוח חוק העזר הקודם. לפיכך, השאלה היחידה שנותרה שנויה במחלוקת, והינה חיונית לשם הכרעה בתחולתו של הסעיף הנ"ל במקרה דנן, היא האם החליטה המועצה "להרחיב את הכביש או להשלימו" על פי חוק העזר החדש.

לטענת הנתבע, התובעת לא החליטה לבצע השלמה או הרחבה של רחוב ברנר, אלא לכל היותר לסלול אותו מחדש, ולכן סעיף 9(ב) אינו חל על החלטה זו. דא עקא, מתצהירו של מר יואל ינון ומפרוטוקול ישיבת המועצה מיום 30/11/99 שצורף לתצהיר כנספח ב', עולה כי העבודות שהחליטה המועצה לבצע ברחוב ברנר כוללות בין היתר "השלמת כביש" בהתאם לחוק העזר החדש. הואיל והצדדים הסכימו במסגרת ההסדר הדיוני ביניהם כי המצהירים מטעם התובעת לא יחקרו על תצהיריהם, טענתו של מר ינון לפיה הוחלט על השלמה של הכביש מכוח חוק העזר החדש לא נסתרה.

יצוין כי גם במכתב אשר נשלח לנתבע ביום 23/4/01 וכותרתו "הודעה על השלמת כביש וסלילת מדרכה" ציינה התובעת במפורש כי מועצת העירייה החליטה בישיבתה מיום 30/11/99 הנ"ל על "השלמת כביש וסלילת מדרכה ברחוב ברנר".

זאת ועוד, מעיון בסעיף 1 לחוק העזר החדש עולה כי המונח "סלילת רחוב" כולל גם הרחבה או השלמה של כביש או מדרכה ברחוב מסוים, ומוגדר באופן רחב ביותר. הוסכם בין הצדדים, כאמור, שבוצעו בשנת 2000 עבודות סלילה כמפורט בתצהיריהם של מר ינון ומר ישורון. העבודות המתוארות בתצהירים הנ"ל כוללות הכנת תוכניות, שינוי תוואי הרחוב וסלילה מחדש של הכביש, המדרכה וצידי הדרכים על-פי התוואי החדש, עבודות סימון ותמרור, שתילה ונטיעה של עצים ועבודות תאורה, כאשר די בביצוע חלק מהעבודות המתוארות לעיל כדי להוות "סלילת רחוב" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק העזר החדש. אשר על כן, אין ספק כי מכלול העבודות שבוצעו עונות להגדרה של "סלילת רחוב", ומכוח קל וחומר, גם למונח "השלמה או הרחבה של רחוב", אשר כלול כאמור בהגדרה העיקרית, ועשוי מטבע הדברים להתייחס לעבודות בהיקף מצומצם עוד יותר מאלה הכרוכות בסלילת רחוב אשר כלל איננו קיים.

אין בידי לקבל את טענת הנתבע כי על-מנת לבסס את זכאותה של התובעת לגביית ההיטל, עליה להוכיח שרחוב ברנר היה זקוק להשלמה או להרחבה. על-פי סעיף 9(ב) לחוק העזר החדש, התנאי לגביית ההיטל הוא כי מועצת העירייה החליטה להרחיב את הכביש או להשלימו, ואכן כאמור הוצגו ראיות לכך שהמועצה קבעה בהחלטתה מיום 30/11/99 כי יש לבצע "השלמת כביש". בנוסף וכפי שנקבע לעיל, המונח "השלמת כביש" נכלל במפורש בהגדרה "סלילת רחוב" על-פי סעיף 1 לחוק העזר החדש, כאשר אין כל אבחנה בין עבודות שהן בגדר "סלילה" לבין אלה שהן בגדר "השלמה", והנתבע עצמו אינו חולק על כך שבוצעו עבודות סלילה. למעלה מן הצורך יאמר כי
על-פי הממצאים שבפני מדובר בכביש ישן, אשר בהחלט נדרשו ונעשו בו עבודות השלמה שונות בהיקף לא מבוטל לצורך חידושו והתאמתו למערכת הרחובות הקיימת היום.

בסיכומיו טען הנתבע כי העבודות שבוצעו ברחוב ברנר הינן בגדר "עבודות שיקום", ועל-פי נוהל משרד הפנים המובא בת.א. 702121/03, אמורות עבודות מסוג זה להיות ממומנות מהארנונה ולא באמצעות היטלים על-פי חוקי העזר. אולם כפי שקבע כב' השופט פיינברג בפסק הדין שניתן בתיק הנ"ל ומבלי לקבוע האם אכן מדובר בעבודות שיקום, אותו נוהל של משרד הפנים על הנחיותיו אשר פורסם במרץ 1996 צופה פני עתיד, ואינו חל למפרע לגבי חוקים שקדמו לו, כגון חוק העזר החדש נשוא דיוננו שנכנס לתוקפו באפריל 1976.

טענה אחרת של הנתבע היא כי חוק העזר החדש אינו חל על רחוב ברנר, הואיל וסעיף 15 לחוק קובע כי חוק העזר החדש יחול רק לגבי רחובות שהוחל בסלילתם עוד ביום 1/4/76 או לאחריו, בעוד רחוב ברנר נסלל בשנת 1974. גם טענה זו דינה להידחות, שכן ההיטל נשוא התביעה לא נגבה בגין סלילת רחוב ברנר בשנת 1974, אלא בגין העבודות הנוספות שבוצעו ברחוב בשנת 2000, כאשר סעיף 9(ב) לחוק העזר החדש מסמיך את התובעת לגבות היטל נוסף זה בגין עבודות הרחבה או השלמה של כביש אשר נסלל קודם לכן.

כך גם אין בסעיף 6(א) לחוק העזר החדש כדי לפטור את הנתבע מחובת מתשלום ההיטל, שכן הסעיף קובע כי אין לחייב את הנתבע לשלם אלא בגין סלילת כביש אחד בלבד על-פי חוק העזר החדש, אך אינו מונע גביית היטל נוסף כאשר שולמו דמי השתתפות בגין סלילת הכביש מכוח חוק העזר הקודם. כל פרשנות אחרת תרוקן מכל תוכן את סעיף 9(ב) הנ"ל לחוק העזר החדש, המעגן באופן מפורש את האפשרות לגבות היטל מופחת בעד השלמת כביש אשר בגין סלילתו שלומו דמי השתתפות מכוח חוק העזר הקודם.    

באשר לפסק דינו של כב' השופט ארנסט (כתוארו דאז) בת.א. 23973/03 (שלום-ת"א) עיריית הרצליה נ' קידר (מיום 7/4/2005), תחילה יצוין כי מדובר במחלוקת שהתעוררה בין התובעת לבין נתבעים אחרים, אשר אין להם כל קשר לתביעה דנן. בנוסף, לא מצויים בפני התצהירים שהוגשו בתיק הנ"ל, כאשר  פסק הדין נסמך בין היתר על האמור בתצהירה של הנתבעת באותו תיק. מעבר לכך, כב' השופט ארנסט התייחס בפסק דינו לכך שאין די בתצהירו של מר יואל ינון כדי לבסס את טענת התובעת כי בוצעו עבודות להשלמת רחוב ברנר (סעיף 43 לפסק הדין), בעוד שבענייננו הוגשו שני תצהירים נוספים של מר יעקב וידר ושל מר רמי ישורון התומכים בטענתה זו של התובעת. כמו-כן ובניגוד לנסיבות המקרה בת.א. 23973/03, הצדדים שבפני הגיעו להסדר דיוני במסגרתו הוסכם כי המצהירים לא יחקרו על תצהיריהם, וכי אכן בוצעו עבודות סלילת כביש וסידור מדרכה ברחוב ברנר בשנת 2000. לבסוף יודגש כי מפסק דינו של כב' השופט ארנסט עולה שהנתבעים כבר שילמו בגין עבודות שבוצעו ברחוב מכוח חוק העזר החדש או לכל הפחות בתקופת חוק העזר החדש (סעיף 41 לפסק הדין), בעוד במקרה דנן הוסכם כי דמי ההשתתפות ששולמו בגין הנכס של הנתבע נגבו אך ורק לפי חוק העזר הקודם. אשר על כן, הממצאים שנקבעו בפסק דינו של כב' השופט ארנסט אינם רלוונטיים וממילא אינם מחייבים לצורך התביעה שבפני.