פסק-דין בתיק א 31795/04

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב בעקבות דיון הוכחות אשר התנהל במעמד הצדדים במסגרת תביעת התובע כנגד הנתבעת בגין סך של 21,573 ש"ח מיום 13/4/04.

על פי כתב התביעה, התובע היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח בגין תאונות אישיות כאשר ביום 1/7/96 התחשמל בעבודתו וכתוצאה מכך, טופל ואושפז בבית החולים עם הפרעות קצב ללב. עוד מתואר כי הוא היה מחוסר הכרה בבית החולים וסבל מאמנזיה חוזרת, ועל כן הוכר על ידי המל"ל כנכה בשיעור של 10% והנתבעת שילמה לו פיצוי בהתאם. בכתב התביעה טענה נוספת לפיה המל"ל הגדיל את שיעור הנכות ל- 20% בשלב מאוחר יותר ובחודש מרץ 2003 הייתה הגדלה נוספת ל- 30% בתוקף מיום 18/6/01.

בכתב התביעה התייחסות לסירובה של הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים אשר תבע כאשר הנתבעת טוענת בין השאר, טענת התיישנות, וכן נטען כי יש להחיל הוראות סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח התשמ"א- 1981 אשר מקנה בנוסף לסכום התגמול קביעת הפרשי הצמדה וריבית פי 3 מהשיעור הקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א - 1961.

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו היא הכחישה כי לתובע נכות בשיעור של 30% וכי לתובע זכות כלשהי להגדלת שיעור הנכות בשנת 2003. עוד נטען כי התביעה התיישנה שכן היה על התובע להגיש את תביעתו תוך 3 שנים מיום האירוע, מועד אשר חלף זה מכבר. בנוסף לכך אף נטען כי אין גם מקום להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום האירוע ולכל היותר מיום החלטת המל"ל. לבסוף נטען כי סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח אינו חל בביטוחים מסוג זה.

ביום 24/2/05 נקבע דיון במעמד הצדדים ובמסגרת אותו דיון הוסכם על ידי הצדדים כי השאלה היחידה אשר שנויה במחלוקת הינה שאלת ההתיישנות, ועל כן במידה ובית המשפט יקבע כי התביעה אכן התיישנה, התביעה תדחה ובמידה ולא, התובע יזכה בתביעה בהתאם לתביעה המתוקנת אשר מופיעה בתיק ואשר טרם אושרה.

הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה כאשר הצדדים ויתרו על שלב ההוכחות ובקשו להגיש את סיכומיהם בכתב.

הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב. בעקבות סיכומי הנתבעת הוגשה בקשה על ידי ב"כ התובע להגיש תשובה לסיכומי הנתבעת מטעם התובע.

ב"כ התובע טען בסיכומיו כי מרוץ ההתיישנות מתחיל עם הולדת העילה וזה קורה בעת התרחשותם של שני רכיבים, תאונה ונכות ובהעדר שניהם אין עילה.

לעניין הבקשה לתיקון כתב התביעה נטען כי על בית המשפט להיעתר לבקשה על מנת להכריע בשאלות שהינן באמת שנויות במחלוקת.

לבסוף נטען כי טענת ההתיישנות אשר נטענה נטענת בניגוד לאמור במכתב ב"כ הנתבעת עו"ד הניג מיום 6/9/99, וכי הנתבעת פועלת שלא בתום לב ומנסה להתחמק מתשלום חובה לתובע, כאשר יש לקבוע כי על הנתבעת לשלם לתובע תגמולים לפי שיעור של 45% בתוספת ריבית מיוחדת והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי מדובר בתביעה אשר הוגשה למעלה מ- 7 שנים מיום קרות האירוע, כאשר הפוליסה וכן החוק מתיר הגשת תביעה תוך 3 שנים מיום קרות האירוע. לעניין זה נטען כי פרשנות אחרת לא תוכל להביא למיצוי הפוליסה לעולם וכי אין להתעלם מעיקרון סופיות הדיון.

בהתייחס למכתבו של עו"ד הניג נטען ע"י הנתבעת כי אכן הייתה הכרה בשיעור הנכות בגובה 20% אשר נקבע רטרואקטיבית ליום 31/12/96, ועל כן טרם חלפו 3 השנים להתיישנות בהתייחס לאותה תביעה בלבד. לעומת זאת נטען כי התביעה בפנינו התיישנה, ועל כל פנים התייחסותו של עו"ד הניג לכך ש- 20% קביעה סופית "אלא אם כן יתברר כי אחוז הנכות גבוה יותר", כפופה לתנאי הפוליסה והוראות חוק חוזה הביטוח, ועל כן אין להבין כי הנתבעת מתירה תיקון שיעור התגמול במסגרת הפוליסה זמן מה לאחר תקופת ההתיישנות.

בהתייחס לבקשה לתיקון כתב התביעה, נטען ע"י הנתבעת כי מאותם נימוקים שאין לקבל תיקון לאחר 7 שנים מיום קרות האירוע אין לקבל בקשה לתיקון כתב תביעה אשר הוגשה שנים רבות לאחר מכן ולאחר חלוף תקופת ההתיישנות, כאשר שינוי שיעור הנכות אינו מקרה ביטוח.

בתשובת התובע לסיכומי הנתבעת נטען, בין היתר, כי יש לראות באמור במכתבו של עו"ד הניג כארכה לתקופת ההתיישנות, ועל כן אין לקבוע כי מדובר בתביעה אשר התיישנה. עוד נטען כי רק ביום 1/3/04 קבע המל"ל את נכותו של התובע לשיעור של 45% וממילא לא יכולה היה התובע לפנות לפני אותו מועד לנתבעת, ועל כן התביעה לא התיישנה.

דיון

סעיף 5(ג) לפוליסת הביטוח, נספח א' לכתב התביעה, קובע כי:

"הייתה למבוטח עילה גם מהמוסד לביטוח לאומי עקב קרות מקרה הביטוח, תחייב הקביעה של מל"ל לגבי שיעור נכותו של המבוטח הנובעת ממקרה הביטוח גם את הצדדים לפוליסה זו".

בסמוך להתרחשות תאונת העבודה, הכירה הנתבעת בנכותו של התובע בשיעור של 20%, כאשר במועד מאוחר יותר, בחודש מרץ 2003, הגדיל המל"ל את שיעור הנכות של התובע לכדי 30%. בנוסף, בבקשה שהגיש התובע לתיקון כתב התביעה, מבקש התובע כי יוכר לו נכות בשיעור 45% וזאת בהתאם לקביעת המל"ל, כאשר 15% הנוספים הוכרו מכוח תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956.

סלע המחלוקת בענייננו נוגעת בשאלה האם היה על הנתבעת להכיר באחוזי הנכות המוגדלים בהתאם לקביעת שיעור הנכות ע"י המל"ל במרץ 2003, או שמא תביעתו זו של התובע התיישנה.

לעניין התיישנות תביעה מכוח חוזה ביטוח נקבע בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"):