פסק-דין בתיק א 31771/03

מבוא

1.       תובענה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים - תשל"ה 1975 (להלן:" חוק הפיצויים") שהוגשה על ידי התובעת בגין תאונת דרכים שאירעה לה ביום 16.11.2001 עת הייתה נוסעת ברכב שנפגע על ידי רכב צד ג' . (להלן :" התאונה") .

2.       התביעה הוגשה מטעם תובעים נוספים שנפגעו יחד עם התובעת (בני משפחתה) ותביעתם הסתיימה בפשרה .

המחלוקת שניטשה בין הצדדים הינה בשאלת גובה הפיצויים שיש לפסוק לתובעת בעטייה של התאונה .

הנכות הרפואית

3.       לבקשת התובעת מונה ד"ר ישראלי אמנון כמומחה רפואי בתחום האורטופדי . ד"ר ישראלי בדק את התובעת וקבע בחוות דעתו : "ב - 16/11/2001 נפגעה הגב' חבשוש ענת בתאונת דרכים . חשה טלטלה של פלג גופה העליון, ללא פציעה חיצונית . יצאה מהרכב בכוחות עצמה ועמדה על רגליה .פונתה מאתר התאונה לחדר המיון במרכז הרפואי שיבא בתל השומר ,שם התלוננה על כאבי צוואר וגב . בבדיקתה נמצאה רגישות צווארית , ללא חסר נוירולוגי היקפי .

4.       שוחררה לביתה בו ביום והמשיכה במעקב מרפאתי, כאשר כאביה מתמקדים סביב חוליה D10, בגב האמצעי, עם הפרעה בתחושה עורית באזור הכאב .שהתה בחופש מחלה כחודש וחצי,אך נוכח התמדת תלונותיה עברה בירור נוסף ע"י צילומי רנטגן,טומוגרפיה ממוחשבת ומיפוי עצמות, ללא שהודגם ממצא חבלתי באזור הכאב . טופלה בפיסיותרפיה ובאמצעים אלטרנטיביים עד כשנתיים לאחר החבלה .

5.       מסקנתו של המומחה לאחר בדיקת התובעת היא כי לא נמצא ממצא חולני,קליני והדמייתי, שניתן לייחסו לחבלה ,למעט רגישות ממוקמת באזור הגב האמצעי. ממצאים דומים לאלו מופיעים ברישומי בדיקותיה החוזרות לאחר התאונה . לאור זאת קובע המומחה כי בהעדר עדות לנזק ממשי , אין לכאורה מקום לנכות עקב פגיעתה בתאונה . מצד שני הצורך בביצוע בדיקות הדמיה מעמיקות ובטיפול רפואי ואלטרנטיבי ממושך, מעיד בכל זאת על סבל, המתבטא בכאב, למרות אותר נזק מבני .

6.       המומחה מסכם את חוות דעתו בכך, שתקנות המל"ל אינן מייחסות נכות לכאב ,אך אין ספק שכאב גורם למגבלה תפקודית . ניתן להתאים את מגבלותיה למצב לאחר שבר פשוט בחוליה, המוגדר בתקנה 37(8) א . השבר כרוך אומנם בנזק מבני , אך משמעותו הקלינית היחידה הינה תסמונת כאב . מצבה של התובעת, שכאביה לא מלווים בנזק מבני, טוב מהמוגדר בסעיף הנ"ל .

7.       לאור זאת קבע המומחה כי ניתן להתאים את נכותה של התובעת למחצית מהנכות הקבועה בסעיף 37(8) א לתקנות המל"ל ., קרי נכות 2.5 % לצמיתות .

ובאשר לנכותה הזמנית של התובעת קובע המומחה :

1.       התובעת שהתה באי כושר עבודה מלא למשך חודש וחצי .

2.       מעבר לכך נכות אורטופדית זמנית לפי סעיף 37(6) ב מותאם - 10 % זמני לחצי שנה , פרק הזמן הסביר עד התייצבות מצבה .

הנכות התפקודית

8.       הצדדים חלוקים באשר למידת ההשפעה שיש לנכות הרפואית שנקבעה לתובעת על תפקודה ועל כושרה לעבוד ולהשתכר .

9.       לטענת התובעת נכותה התפקודית עולה על זו הרפואית ,לשיטתה הגם העובדה כי נכותה הרפואית הינה בשיעור 2.5% כפי שנקבעה ע"י מומחה בית המשפט נראה כי השלכתה של נכות זו על יכולותיה התפקודיות הינן משמעותיות וקשות יותר.לטענתה יש לקבוע את נכותה התפקודית בסופו של יום בשיעור של 5% לצמיתות .

10.   מנגד לטענת הנתבעת,לא היה כלל מקום לנכות אותה קבע המומחה, מדבריו של המומחה עולה כי אין לתובעת כל ממצא רפואי שיש בו כדי להצדיק קביעת נכות לתובעת.

11.   לשיטת הנתבעת אין לפסול את האפשרות כי גם בפני המומחה ניסתה התובעת בכל דרך להעצים את כאבה וסבלה,אך בפועל מדובר בממצא סובייקטיבי מפי התובעת בלבד שאמינותה מוטלת בספק , ואין לכך כל ממצא אובייקטיבי .

12.   לסיום, טוענת הנתבעת כי גם אם נותרה לתובעת נכות הרי שמדובר בנכות שניתנה בגין כאב וסבל כדברי המומחה,ולכן יש לה רלוונטיות רק ברכיב כאב וסבל אך לא ביתר רכיבי הנזק וכי לאור דברי המומחה אין מדובר בנכות בעלת משמעות תפקודית .