פסק-דין בתיק א 3177/02

כללי

1.         ביום 23.7.01 בשעה 05.45 יצאה התובעת, לטענתה, את הבניין בו היא מתגוררת ברחוב קאודרס 13 בחיפה (להלן: הבניין) ופניה מועדות לתל-אביב. בעוד היא צועדת בשביל המוביל מתוך הבניין החוצה, מעדה לפתע כתוצאה ממהמורות ושקיעות שהיו במשטח ההליכה עקב עבודות שיפוצים שנעשו בו, ונפלה. כתוצאה מאירוע זה נפגעה בקרסול רגל שמאל ונזקקה לטיפול רפואי.

2.         התובעת הגישה תובענה זו, תחילה נגד נציגות הבית המשותף (להלן: הנציגות), המחזיקה במקרקעין בהם אירעה התאונה הנטענת ונגד המבטח בביטוח אחריות. לאחר שאלה שלחו הודעה לצד שלישי נגד הקבלן עמו התקשרה הנציגות לצורך ביצוע עבודות שיפוצים בבניין, לרבות בשביל (להלן: ניאקין), ונגד מי שביצע את העבודות בפועל (להלן: עאטף) תיקנה התובעת את כתב התביעה וצירפה גם אותם כנתבעים. ניאקין ועאטף נתבעים כיום גם  כצדדים שלישיים.

3.         הנתבעים חולקים הן על אירוע התאונה הנטען, הן על אחריותם להתרחשותה ולחלופין על גובה הנזק.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

4.         הבניין בו מתגוררת התובעת הנו רב-קומות ומתגוררים בו שלושים וחמישה דיירים (ראה מספר המשתתפים בעלות השיפוצים). במועד כלשהו בשנת 2001 החליטו דיירי הבניין לבצע בו שיפוץ נרחב, אשר כלל את החלפת האבנים המשתלבות בשביל הכניסה, תיקוני צנרת, עבודות צביעה והחלפת דלת הכניסה.

5.         לביצוע העבודה התקשרה הנציגות עם ניאקין, שהיה מוכר לאחד מחברי הנציגות, ברוך להט (להלן: להט), הנדסאי בניין במקצועו, אשר שימש גם כמפקח על העבודות. בפועל בוצעה העבודה על ידי עאטף, שהיה עובד של ניאקין או קבלן משנה שלו. לעניין מעמדו של עאטף נטושה מחלוקת בין השניים. סוגייה זו תדון בהמשך, ככל שתדרש.

6.         בתחילת חודש יולי 2001 הוחלפו האבנים המשתלבות בשביל הכניסה באבנים בצבע אחיד (אפור). העבודה לא היתה לשביעות רצון חברי הנציגות, ובראשם להט, שכאמור גם פיקח על העבודות. ניאקין, אשר הוזמן לבצע תיקון, נאות לבצע מחדש את עבודת הריצוף של השביל.

ביום 23.7.01, יום התאונה הנטענת, בשעות הבוקר המאוחרות החל עאטף בתיקון, שכלל את הסרת האבנים המשתלבות והתקנתן מחדש תוך שילוב לבנים בצבע אדום. העבודה הסתיימה באותו יום, הפעם לשביעות רצון המזמין (הנציגות).

נטל הראיה

7.         בכתב התביעה טענה התובעת, כי על המקרה חל הכלל "הדבר מעיד על עצמו" לפי סעיף 41 ל פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בסיכומיה זנחה התובעת טענה זו, ובצדק, שכן לא הוכיחה אף לא אחד מהאלמנטים, אשר קיומם המצטבר מעביר את נטל הראיה אל הנתבע.

8.         לפיכך, נותר נטל הראיה על כתפי התובעת מתחילת המשפט ועד סופו. התובעת לא עמדה בנטל זה ולא הוכיחה מהו המפגע שגרם לנפילתה. ממילא לא הוכיחה אחריות של מי מהנתבעים. ריבוי הגרסאות שמסרה, הן בנוגע לנסיבות קרות התאונה והן בנוגע לנזק שנגרם לה אינו מאפשר לקבוע עובדות וממצאים על פיהן.

9.         בכתב התביעה טענה, כי יצאה ביום 23.7.01 מחדר המדרגות של הבניין, נכשלה בשביל הגישה כתוצאה ממהמורות ושקעים שנוצרו עקב ביצוע שיפוצים בבניין, אשר כללו גם "הרמת" רצפת שביל הכניסה.

בסעיף 3 לתצהיר עדות ראשית ת/1 תיארה התובעת את התאונה באופן שונה במקצת. הפעם ציינה כי היו מהמורות בסמוך לשבכת הברזל (אשר נועדה לניקוז מי גשמים) המצויה בצד שמאל, כיוון היציאה מהבניין. בעדותה (עמ' 9 ש' 10) הוסיפה, כי השבכה  היתה מורמת במקצת, וככל הנראה נתקלה בה, אז מעדה ונפלה או שסובבה את קרסולה.

10.        באותו יום פנתה התובעת במכתב כתוב בכתב יד ללהט, הודיעה על מעורבותה בתאונה ובקשה את פרטי המבטח. באותו יום גם צילמה את שביל הכניסה, אם כי לאחר שהחלו עבודות התיקון, כך שאין בצילומים כדי לסייע, שכן אין חולק כי לפי גרסתה נפלה בשעה שטרם החלו בעבודות התיקון כך שהשביל היה שלם.

11.        צרור צילומים, אשר הוגש על ידי שני הצדדים, שסומן כמוצג ת/3 וגם כמוצג נ/3, נשלח על ידי התובעת גם למחלקת התביעות של המבטח בצירוף הסברים בכתב יד על פני הצילומים. לא זו בלבד שהתובעת לא ציינה בשום שלב כי הצילומים אינם משקפים את המצב לאשורו בעת קרות התאונה, ובכך מידה של הטעיה,  אלא שציינה בהם מקום נפילה שונה מזה עליו העידה בבית המשפט. בניגוד לגרסתה כיום, כי נתקלה בשבכה השמאלית כיוון יציאתה מהבניין, הצביעה בצילום על מקום תאונה המצוי בסמוך לשבכה הימנית.

12.        אף כי רוב הצילומים אינם משקפים את המצב לאשורו, הרי שצילום מספר 2 מתוך הצרור (ת/3 או נ/3) המראה, לגרסת התובעת, את אזור התאונה (בקרבת דלת הכניסה והשבכות) טרם הסרת האבנים המשתלבות, וצילום מספר 3 מתוך נ/3, יכולים לסייע הן ממה שניתן להבחין בהם והן מהמוסתר מן העין. משום מה, נמנעה התובעת מלצלם את מקום המפגע בצד שמאל, בו נפלה לפי אחת הגרסאות, ובצילום מספר 2 הסתפקה בתיעוד השבכה הימנית (כיוון יציאה מהבניין) וממרחק. בצילום מספר 3 ניתן להבחין, אם כי בקושי, בשבכה השמאלית והשטח שסביב לה, ולא ניתן להבחין במפגע.

13.        לפי עדות התובעת לא נתנה את דעתה לנסיבות התאונה שכן היתה "המומה". אמנם נכון,  מטבע הדברים מתרחשות תאונות שעה שהנפגע אינו מצפה להפגע. מכאן הקושי לתאר בבירור את נסיבותיה ובעיקר את מנגנון הפגיעה. עם זאת, אין קושי בתאור מיקום התאונה באופן כללי ומהות המפגע - מהמורות או שקעים במשטח ההליכה או פגם בהתקנת השבכות או אחת מהן.

14.        זאת ועוד, אם אמנם נעשתה התקנת השבכה בצורה לקויה סביר להניח כי התובעת היתה מצלמת את המפגע דווקא. תחת זאת צילמה את מצב השביל הן לאחר שהוסרו הלבנים והן לאחר השלמת העבודה, ושני מצבים אלה אינם רלוונטיים לתובענה דנן.